מה תענו לאמא טריה, שהתינוק שלה קרוי על שם סבא שנפטר לא מזמן, אותו סבא שעשק את חייה במשך שנים, שהתעלל בה בסתר? היא לא מצליחה לאהוב את הבן שלה. קשה לה עם זה.
מה תענו לנערה שעברה התעללות מגיל 4 בידי אבא שלה, ומאשימה את עצמה שהייתה ילדה מפתה מדי, לא צנועה מדי.
מה תענו לאב, לבעל, שסיפר לרב על שכן רשע שהתעלל באשתו ופגע בבתו, והרב לא עשה מאומה – רק אמר: “אל תגיד לאף אחד, אולי הוא חזר בתשובה. יש לו עשרה ילדים”.
מה תענו לבחורה ב’שידוכים’ שלא מוכנה לשמוע על חתונה, שבאמצע פגישות היא לפעמים הולכת להקיא, שההורים שלה לא יודעים דבר ולא מבינים מדוע כלום לא זז. היא, מצידה, לא מוכנה שהם ידעו אי-פעם מה עוללו לה, כי היא מרחמת עליהם.
מה תענו לאיש בן ה-50 שעד היום סובל מסיוטים בגלל המלמד בחיידר שפגע בו פעם, עד זוב דם. איש לא ידע, כי לא היה לו אל מי לפנות.
מה תענו לילדה שיושבת עכשיו בכיתה, המורה מדברת על צניעות, על חוליות הצוואר ועל אורך החצאית, היא מבינה שאלו המושגים שהקב”ה דורש. אבל תוך כדי כך חושבת על אתמול בלילה, על מה שאח שלה מעולל לה. היא מרגישה טמאה ואשמה, היא בטח חטאה חטא איום ונורא, אם הקב”ה גזר עליה את זה.
מה תענו לאישה שהפסיכולוג שלה ניצל אותה כשהייתה בדיכאון אחרי לידה ואף אחד לא מאמין לה. מה היא תעשה. חושבים שהיא משוגעת. גם היא כבר לא יודעת מה נכון.
•
בארגון ‘לא תשתוק’ מקשיבים להם. לא מתיימרים באמת לענות. אין לכל המקרים הללו תשובה מניחת דעת, מרגיעת לב.
אין פתרונות קסם.
ניתן רק לנסות להקל את המשא הנורא, להקשיב, לתמוך, ללוות.
טוב לדבר על זה, צריך לדבר על זה, חובה לדבר על זה!
כל פרסום של מקרה כזה מביא איתו צעד קטן אחד בתהליך מבורך גדול, של הגברת המודעות והבאת העניין הבוער הזה אל קידמת הבמה; של ביעור הטרור השקט הזה שמלחש מתחת לפני השטח וגובה מספר קרבנות איום בכל יום שעובר.
ילדים שלא חונכו למוגנות, ילדים שאין להם למי לפנות, נשים שלא מאמינים להן – כל אלו משלמים את המחיר. לעיתים מחיר שהם אומרים: “היה עדיף לי למות”.
אין המטרה להטיל דופי בציבור שלנו, שמצטיין כמעט בכל פרמטר, אם זה חינוך, אם זה צניעות, אם זה עזרה לזולת. להיפך.
אבל מי שחושב שאין פגיעות ואצלנו זה לא קיים, חייב להתעורר. יש. ועוד איך יש. יותר ממה שאתם מדמיינים.
כל המומחים בתחום עוברים הלם כשהם נחשפים למתרחש, הנתונים מחרידים וזועקים לשמיים.
רק לדוגמא: פגיעה על ידי קרוב משפחה – כל אחת משש אצל בנות. כל אחד מ-10 אצל בנים.
לפי הנתונים הסטטיסטיים הנאספים בקפדנות, אין הבדל בין המגזר החרדי ובין המגזר הכללי בתקיפות. המספרים דומים.
הגיע הזמן שנתייחס לזה כאל רצח, ברמה האישית, וברמה הציבורית.
מקרי רצח לא מטאטאים אל מתחת לשטיח. קרבנות רצח לא זוכים לביקורות והשמצות. רצח לא עובר בשקט.
הגיע הזמן שנפנים את הכתוב בתורה: “כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה”.
הגיע הזמן להפסיק לשתוק.
—————————-
אביגיל קרלינסקי, מנהלת ומייסדת ‘לא תשתוק’. לכל שאלה ועזרה ניתן לפנות אלינו למייל: [email protected]