מה תענו לבחורה שלא מסוגלת להתחתן ומקיאה בפגישות?

את התשובה הזו אני פותח בהסתייגות, איני יודע מה היה בסיפור, מהי האמת, יתכן ולא היו דברים מעולם, הדברים לא התבררו באופן רציני. והוא רחום יכפר עוון וגו’. אחרי הקדמה זו, לעצם העניין:
ישראל, חבר שלי, אדם חכם, סיכם לי את הפרשה האחרונה בשתי הערות: הראשונה “לא עלינו, אם תבוא אלי קרובת משפחה אהובה, ותתייעץ איתי, על צרה כזו, צרה צרורה, אייעץ לה: “עזבי, אל תתלונני במשטרה, רק תפסידי מכך”.
“נכון”, הוא ממשיך “זה לא מוסרי, האדם הזה עלול להמשיך ולהזיק לאחרים, אבל מה לעשות, סבלת מספיק, אינך צריכה לקבור את חייך, עתידך ועתיד ילדייך, בשביל להציל אחרים. נמצא דרך להגן עלייך גם לולא המשטרה, להפחיד את המזיק שלא יקרב אלייך. קחי לך ייעוץ נפשי, והמשיכי הלאה אל חייך.
הבה נחשוב מה התוצאה של הפרשה האחרונה. מי המפסידים הגדולים ביותר? כמובן, המתלוננות, יותר ממשפחתו של האיש עליו התלונה. ציבורית, אולי כלל הציבור יהיה מוגן יותר, מודע יותר. אבל הן, הן סיימו את העתיד שלהן בהינף תלונה. עתידן, עתיד ילדיהן, עתיד משפחתן. יתכן שבשלב הראשון המרפא לנפש שבעקבות הענישה יהיה להם לצרי ודבש, אך ברבות הימים, התשלום שישלמו על כך, יהיה סבל בל יתואר. מה לעשות. כך זה.
על כן, עצתי לאחת שנפגעת אל תתפתי לאלו הלוחמים/ות “למענך”, להם/ן (זכר ונקבה כאחת) לא יגרם כל נזק, אדרבא, את מועילה להם, עוד תלונה במשטרה מוכיחה שהם עושים לקידום הנושא, אבל לך, באופן אישי, לך זה לא משתלם.
מוסד ידוע פנה לאחד מגדולי ישראל ושאל “האם כדאי לקבל את פלוני המוכר לרב כר”מ בישיבה”, הרב חשב מעט ואמר: “סבורני שיש מתאימים ממנו לתפקיד”. לא חלפו שעות ואותו אדם נכנס ושאלתו בפיו: “האם טוב לי להיות ר”מ בישיבה פלונית”, שמע הרב את השאלה ואמר לו: “הן, ללא ספק, כדאי לך, ואני מאחל לך ברכות להצלחה”. שמעו זאת מנהלי הישיבה, וחזרו לרב בשאלה: “הלא לנו הורית להעדיף אחרים, והכיצד המלצת לו לקחת את התפקיד?”.
ענה להם הרב: “לו באופן פרטי זו עצה טובה, לציבור זו עצה רעה, לכל אחד יש לתת את העצה הטובה לו”. גם לנפגעת יש לומר “לך באופן פרטי זו עצה רעה”, להתלונן במשטרה”.
כאן הוסיף ישראל ועבר להערה השניה: בימי חיי, הזדמן לי לפגוש “מומחי משטרה”, “חוקרי משטרה”, אנשי חוק, שופטים ועוד. בלא לפגוע, כמעט ולא נתקלתי באנשים איכותיים, שכלית, מוסרית כפי שאנו תופסים חכמה ומוסר יהודיים על פי התורה. בוודאי ובוודאי לא כאלו אשר יכולים להתחרות עם רבני הקהילות והדיינים.
כלל זה, חל גם על אותם ראשי עמותות לוחמי צדק ויושר, כתבים ועיתונאים, אשר קובעים את דעת הקהל. מה לעשות? הרב סילמן והרב שפרן לשם דוגמא, גם יותר מוסריים וגם יותר חכמים, הוא הדין גם לרב קליין ולרב שטרן וכל שאר הרבנים, מבני ברק, וכן ירושלים ביתר קרית ספר ועוד, כל רב וקהילתו לפי כבודו וחכמתו.
גם אנשים שלא אוהבים רב פלוני או פלמוני, הלא יודו שהוא שווה קצת יותר, לכל הפחות, מחוקר משטרה או שופט, מפבוליציסט של אתר פלוני, או מ”רב” שמנהל אתר אלמוני, אז, במלא הענווה, בטרם נשתולל ונאמץ דרך פרועה של אין חוק וסדר, גש נא לרב, כן, שאל אותו, ונהג על פיו. אם הוא יאמר לך למרות זאת שחובתך להתלונן במשטרה. ודאי, עשה זאת, בלא היסוס. גם אם זה יעלה במחיר אישי כבד, כאמור בפיסקה הקודמת.