“הסיתו נגדי” • מה סיפר בוגי יעלון בשיחה האחרונה לפני ההתפטרות

ההתפטרות של שר הביטחון היא כרגע ההתפטרות האחרונה בסאגה המכונה ‘ממשלת נתניהו הרביעית’.

המהלך המשמעותי הזה הוא אירוע נוסף מתוך שלל אירועים בלתי נגמרים, המלווים את הכנסת ה-20.

לפני כשנה, בעת השבעת ממשלת נתניהו הרביעית, הודיע ליברמן : “אין לי אמון בנתניהו ואני לא נכנס לממשלה איתו”. נתניהו נותר עם קואליציה של 61 חברים. “61 זה מספר טוב אך 61 פלוס זה מספר יותר טוב”, אמר ולמעשה חזה במובן אירוני מסוים את העתיד.

אם נעשה מאזן ביניים, לא יהיה זה מופרך לומר שהקואליציה התנהלה בצורה די טובה עד לאחרונה, אולם לקראת מושב החורף נתניהו הבין שהוא חייב לחזק את הקואליציה ושהמצב לא יכול להישאר כפי שהוא.

עתה זהו כבר זיכרון רחוק, אך בל נשכח: שני חברי הכנסת מהליכוד, דודי אמסלם ואברהם נגוסה, לא הצביעו עם הממשלה במשך שבועיים והקואליציה נפלה בהצעות חוק.

בשבועת הראשונים של הפגרה, ולאחר סבב התייעצויות, החליט ראש הממשלה שעד החזרה מהפגרה תקום ממשלה רחבה. ראש הממשלה החליט שהוא שבע ממצב בו הוא תלוי לא רק באמסלם ונגוסה, אלא גם באורן חזן. זה הרקע לתחילת המו”מ על הרחבת הקואליציה, כאשר הפרטנר המועדף היה בוז’י הרצוג.

מי שניהל את התהליך מטעם נתניהו היה יריב לוין ואילו מהצד השני עמד יו”ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן – מטעם בוז’י.

התהליך התקיים לאיטו, עד שביום ראשון האחרון התקיימה פגישה לילית בין בוז’י ונתניהו. מהפגישה הזאת הם יצאו עם הסכמה, אבל נשארו בקשות ופרטים לא סגורים.

פה, למעשה, התרחשה הטעות הראשונה של בוז’י: הוא היה צריך לצאת עם הסכם גמור. שכן, מרגע זה החלו לתקוף אותו חבריו למפלגה, ושידור שהמצב לא יציב בעבודה הניע את המהלך שדחפו זאב אלקין,יריב לוין ונתן אשל: ליברמן שר הביטחון, כאשר ישראל ביתנו מצטרפת לקואליציה.

ליברמן הוא אנטי-ביבי, אבל כאשר ראה אפשרות שתקום ממשלה עם העבודה והבין כי הוא יהיה כפוף לאיימן עודה כיו”ר האופוזיציה, החל לשנות את המחשבה. המתנחלים, שפחדו מממשלה עם בוז’י, החלו לפנות לבכירי הליכוד: “אל תלכו עם העבודה”. הם נענו: “מוכרחים להרחיב את הממשלה”.

ואז הלחץ על ליברמן היה גדול.

כאשר התברר לליברמן שתיק הביטחון הוא אופציה פתוחה, החלו השיחות בין אנשי נתניהו ואנשי ליברמן. המצב החדש שירת את שני הפוליטיקאים.

מנגד ישב ספון שר ביטחון בוגי יעלון, שכבר הרבה זמן מערכת היחסים שלו עם נתניהו שחוקה. השניים, שהיו כמו תאומים סיאמים בצוק איתן ולאורך רוב הקדנציה, החלו בקווי ההפרדה.

•

ביום שלישי האחרון הגעתי לפגישה עם שר הביטחון. היא נמשכה למעלה משעה. זאת הייתה פגישה טרום הודעת ליברמן על כניסה לממשלה, תמורת תיק הביטחון.

בוגי דיבר והסביר את המצב.

הוא סיפר כי כאשר החלה פרשת החייל היורה מחברון לא רק הרמטכ”ל, אלא גם נתניהו הסכים איתו שצריך לתת לפרקליטות הצבאית לבדוק ולטפל בפרשה. בוגי: “ההחלטה הייתה מוסרית וחשובה מדינית. ואז, כאשר נתניהו ראה את האווירה, שינה את דעתו. אני, כשר ממונה, הייתי חייב לגבות את הרמטכ”ל. נתניהו נטש את הרמטכ”ל”.

כאשר הקשיתי עליו ושאלתי: למה היית צריך בכנסת לומר את הביטוי ‘חייל שסרח’? – השיב בוגי, כי כאשר הגיע לכנסת וראה את חברי הכנסת שתוקפים את הרמטכ”ל, שוב היה צריך להגן עליו. הוא עלה והסביר כי החייל סרח. בוגי הוסיף גם, כי לחייל לא היו תשובות אחרות. “הוא פשוט לקח את החוק לידיו – החייל ירה ללא הצדקה”.

בוגי הדגיש כי ליברמן ובנט ניהלו על גבו מסע השמצות לאורך כל התקופה, ובסיפור החייל ליברמן היה מעורב גם באופן אישי וגם באופן עקיף, כאשר שרון גל הפך להיות יחצ”ן של המשפחה – ושרון הוא איש של ליברמן.

“נתניהו נטש את הרמטכ”ל ואותי, כאשר שרון גל חיבר אותו לשיחה עם המשפחה”, אמר.

שוב הקשיתי: לפעמים צריך להתנהל חכם לא רק צודק.

בוגי חתך אותי וענה: “לי יש עקרונות. לא הכל פוליטיקה. יש לי עקרונות”.

על פרשת הבתים בחברון הוא פתח צהר. כאשר נוהל קמפיין נגדו, אמר שנעשו שם מעשים פלילים והמשטרה חוקרת. “לא יכולתי לתת להם להשתלט על המבנים. אני אומר לך. עוד יתברר כיצד הם פעלו. יש התנהלות לא חוקית בפרשת הבתים בחברון”.

בוגי ביקש להבהיר: “תזכור שגם בפרשת בתי האולפנה נעשו דברים לא חוקיים כלפי קוני הדירות, כי מכרו להם דירות על קרקע שלא נקנתה, ואנחנו מצאנו פתרון רק כדי לדאוג לתושבים שקנו דירות בתום לב”.

זה מזכיר מעשי עוקץ.

“אני כשר ביטחון נתתי לבנות היכן שיכולנו לאשר. לא נתתי אישורים במקום לא חוקי”.

העליתי את הסוגיה שהימין הסהרורי לא תמך בבוגי לאורך כל הדרך. הוא הסכים. “כן, מרגע שנכנסתי לתפקיד באו אלי בבקשות לא נגמרות וכן בבקשה של מינוי אחד מהם לתפקיד בכיר ורגיש. לגבי המינוי – קבלו תשובה שלילית. מאותו רגע החל קמפיין ממומן נגדי על ידי אותה קבוצה, זאת קבוצה קיצונית משיחית”.

ליברמן שר ביטחון

מבחינתי בוגי עדיף על ליברמן כשר ביטחון, אך ללא ספק יש לליברמן תמיכה לא מעטה בציבור. אלא שעכשיו צריך לשפוט את ליברמן אך ורק לפי התנהלות שלו.

לכל הביטחוניסטים שפוסלים את האזרח ליברמן מלכהן בתפקיד, ראוי לומר: ראינו כיצד התנהלו גנרלים בתפקיד – מברק ועד שרון. הם לא היו אז בשיא התפקוד. ובכלל, צריך לתת לליברמן מאה ימי חסד.

וכל אלה הזועקים כנגד ליברמן: רק לפני שבוע הם היו בעלי הברית שלו כנגד נתניהו.

ציפי ליבני, שמשתוללת בתקשורת, הרי ראתה בו בן ברית. שלא לדבר על לפיד שהופך לקריקטורה מגוחכת מיום ליום.

מפלגת המרכז חוזרת

כל הפרשנים הסבירו השבוע כי יאיר לפיד הוא המרוויח הגדול, בעוד בוז’י והעבודה נכשלו.

ההימור השכיח ביותר היה שלפיד הולך להיות ראש האופוזיציה, אך בפועל הודעת יעלון כי הוא מתפטר ומתכונן להתמודד על ההנהגה הלאומית, טרפה את כל הקלפים.

כלומר, יעלון הפך להיות המנהיג המוביל במרכז המפה הפוליטית, ונראה כי מי שהולך להיות המרוויח זהו יעלון. כי מי שייבחר בעבודה, לא יכול להוביל את מחנה המרכז – מפלגה שהפכה להיות שמאל קיצוני.

עכשיו בוגי הוא האלטרנטיבה השלטונית בישראל, כשמאחוריו נראה כיצד מיישרים קו בשנים הקרובות לפיד, ליבני, סער ואשכנזי.

בקיצור, כל מי שרצה להיות ראש ממשלה ואלטרנטיבה לנתניהו ילך אחרי משה, כאשר כל אחד מהם ירצה להיות יהושע. משה הוביל את עם ישראל עד שראה את הארץ המובטחת ולא זכה להגיע, בעוד הם יהיו יהושע.

כך, כל הקבוצה שכל אחד רואה עצמו ראש ממשלה, ילכו אחרי משה מתוך תקווה שהם בסוף יגיעו לארץ המובטחת.

גליק, יהודה גליק

בעקבות ההתפטרות של משה יעלון יכנס לכנסת יהודה גליק. מי שמחבל ניסה להתנקש בחייו, פעיל במשך שנים בנושא הר הבית, ולכן התדמית שלו היא של ימין קיצוני. אך גליק הוא נעים הליכות ואזרח שומר חוק. להערכתי, עוד נראה אותו כמחוקק מצוין.

אחריו ברשימת הליכוד נמצאת אוסנת מרק, ואם נכונות השמועות שגם בני בגין עומד להתפטר – אז עוד נראה אותה בקרוב בכנסת.

במידה ובגין לא מתפטר, אוסנת מתכוונת ללחוץ על ביצוע החוק הנורבגי.

• הטור מתפרסם ב’ליכודניק’