משהו רע עובר על תנועת ש”ס.
חילופי המהלומות ההדדיים בין מספרי 1 ו-2 בתנועה להשבת עטרה ליושנה, החזירו אותנו לאחור, אל הימים בהם עמדה בראש ש”ס שלישיה. הקודקודים עצמם שתקו, ניסו להציג ממלכתיות ולשמר את המודל בהצלחה, אבל המקורבים שלהם לא סתמו את הפה לרגע.
לכל היה ברור שהמודל כשל, שתדמית שלילית של תנועה-בתככים נדבקת לה לגב, עד שהגר”ע יוסף זצ”ל הכריע: אריה דרעי בראש ש”ס.
מאותו רגע היו מי שחשבו כי ש”ס תנוע על פסים של שלום ואחווה. אחרי הכול, מי יעז לערער אחר דבריו של המנהיג הבלתי מעורער?
אלא שאז הגיע היום המר בו השיב מרן את נשמתו הטהורה. אני עוד זוכרת את הרגע בבית החולים ‘הדסה’, כשאריה דרעי ירד במרוצה, שטוף דמעות. מי חלם אז כי עתיד כה שחור מצפה לתנועה, בימים של אחרי מות?
עוד בטרם הוקמה מצבה, בימי ‘השבעה’, נבקעו הבקיעים ונשלפו הסכינים. תחילה היו אלו טענות צודקות על זלזול בכבודו של האיש שמוקם כמספר 1 בתנועה, אך הפך ליו”ר לשעבר – ח”כ אלי ישי. בהמשך נפרץ הסכר והפטפטת, מחנה נגד מחנה, הפכה לבלתי נשלטת.
קבוצות הוואטס-אפ היו למקור בלתי נדלה עבור עיתונאים המבקשים לנבור ברפש. העיתונות החרדית נאלצה להדביק את הקצב, ועסקה אף היא בניתוח וסיקור בלתי פוסקים של הנעשה בתוככי התנועה בקדושה.
בחיי הגר”ע כל זה לא היה קורה. לא בעוצמה הזו. הצדדים היו ממשיכים להסתיר את שנאתם ההדדית, כפי שהתאמצו בימי שלוט השלישייה.
אז מה, בעצם, השתנה השבוע?
איש לא יודה בכך בלשכתו של אריה דרעי. מבחינתם, הם אינם קשורים לסערה של השבוע, ושיטתם הנושנה – לא להגיב – נותרה כשהיתה.
אבל התחושה היא כי מישהו הסיר כפפות לבנות, והחליט להכניס את היד עמוק אל תוך הבוץ.
חודשים שמרו במחנה דרעי על שתיקה. זה לא עבד עד אחרון הפעילים, ובהחלט היו מנאמניו שלא התאפקו והגיבו, אבל בכל הקשור למערך הדוברות, מעולם לא התייחסו שם לאמירות של אלי ישי. שיתראיין, שיגיב, שייצא לסיורים, שייפגש – כאילו כל זה אינו מעניינם.
עד השבוע.
יתכן שדרעי אינו מודע לכל הניואנסים לפיהם פועלים בסביבתו (יש שיאמרו, הוא יודע הכול, עד הפרט האחרון), אבל נדמה שהשבוע התמוטטו השערים: יד איש הייתה ברעהו, וש”ס יצאה המפסידה מקרבות השטח המדממים.
קודם שנכנס אל נבכי מלחמת העולם שפרצה השבוע בש”ס, כדאי לשים לב לשינוי אסטרטגי נוסף, עליו ניתן ללמוד מעיון בעיתוני סוף השבוע.
מדובר בכמה שורות ‘תמימות’, בטורים שונים, על צרור עובדות: האחת – אריאל אטיאס פורש מש”ס מיד לאחר הבחירות לנשיאות; שנית – אריאל אטיאס כבר קבע פגישה עם מנכ”ל הכנסת כדי לדון בתנאי פרישתו; שלישית – אריאל אטיאס כבר ערך חפיפה לבא אחריו ברשימה – יואב בן צור.
שלושת העובדות אינן נכונות (ניתן לצרף אליהן את הקביעה המופיעה באחד הטורים, לפיה חתם למועמד לנשיאות פואד בן אליעזר – גם זו להד”ם.
שיהיה ברור: עיתונאי אינו ממציא דברים על דעת עצמו, הוא שומע אותם ממקור כזה או אחר. עיתונאי רציני טורח לבדוק את העובדות עם המדובר; עיתונאי פחות רציני מסתמך על המקור בלבד. כך או כך, יש מקור בתוככי ש”ס שהיה חשוב לו שבתקשורת יופיע שאטיאס או-טו-טו עוזב את ש”ס.
לי זה נראה כמו הקונספירציה הבאה: בעוד יו”ר ש”ס אריה דרעי שב ומשכנע את אטיאס שלא לעזוב את ש”ס, בטח לא כעת, כדי לא לזעזע אותה זעזוע מיותר, הרי שמול הגזר, יש גם מקל – אנשים בסביבה המעוניינים שעזיבתו תתרחש כאן ועכשיו (גרסה א: אריה אינו מודע למעשיהם; גרסה ב’: הכול מתוכנן בקפידה, בשיטת המקל והגזר).
מה שאומר, ניסיון מלמעלה לטהר את השטח מכל גורם מתחרה או מאיים.
נחזור לקרבות.
בקורות המלחמה שפקדה השבוע את ש”ס, נרשמו כמה אירועים מרתקים.
מערכה ראשונה – יריית פתיחה:
המערכה הראשונה נפתחה כאשר ‘נחשף’ מכתבו, כביכול, של חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי דוד יוסף, נגד ח”כ אלי ישי. המכתב, חתום בחתימה מזויפת של רבי דוד, נשלח אל אחד מפעילי ש”ס בפתח-תקווה, במטרה למנוע את הזמנת ישי לאירוע לזכר הגר”ע יוסף זצ”ל.
המכתב עורר סערה, אבל אז הגיעה הכחשה נחרצת. בלשכת הגר”ד יוסף סיפרו כי הרב שוהה בימים אלו במקסיקו, וכי הם מתכוונים להגיש תלונה במשטרה על זיוף חמור מיד עם חזרתו ארצה.
להלן שתי גרסאות (מאחר ואיננו משמשים כשופט, נקפיד להביא, לכל אורך הטור, את גרסאות הצדדים – והקוראים ישפטו):
האחת – מישהו מסביבתו של רבי דוד יוסף כתב את המכתב, אלא שלא חשב שיודלף לתקשורת. בתקופה האחרונה, לפני כל אירוע אליו מוזמן אלי ישי, ישנם מקורבים של רבנים, העושים הכל כדי למנוע את הזמנתו. הם אף מתנים את השתתפות אותם הרבנים בביטול הזמנת ישי.
לראיה, טוענים הדבקים בגרסה זו, שום תלונה לא הוגשה במשטרה. אם אכן מדובר בזיוף כה חמור, איפה התלונה?
ובכן, ביום ראשון הוגשה תלונה.
השניה – הרב דוד יוסף לא כתב את המכתב. מי שהפיץ אותו הם אנשיו של אלי ישי, המנסים לצייר את דמותו כנרדף, בתקווה לזכות באהדת בקהל.
מערכה שנייה – פיצוץ הר הגעש:
עיתונאים אינם ממציאים מידע, כבר אמרנו. הם מקבלים אותו ממקור. המקור משחרר את המידע רק כשעיתוי הפרסום מתאים לצרכיו.
כך קרה גם לסיפור לפיו לאחר חודשים בהם עמלה ש”ס לגלות מי מדליף חומרים ‘מבפנים’ כדי לפגוע בתנועה, הגיעה הטעות שהובילה לגילוי זהות האיש – אלי ישי.
לפי הסיפור, גם גוברים הקולות להביא לכינוס בהול של מועצת חכמי התורה כדי “לשים סוף לסאגה המבישה” – ובמילים פשוטות יותר: לסלק את ישי משורות התנועה.
הסיפור פותח בשיחת טלפון אל סגן ראש עיריית ירושלים צביקה כהן, איש ש”ס. על הקו, עיתונאי מעיתון גדול, המבקש לברר האם מידע שהגיע לידיו נכון. המידע כלל שורה של האשמות של מקורבי ח”כ ישי על מידורו של ישי מהתנועה.
כשהוא שומר על לויאליות למפלגה בה הוא עובד הכחיש, כמובן, כהן מכל וכל את ההאשמות. אבל אז ערך לו העיתונאי שיחת ועידה, במהלכה נכנס גם אלי עצמו לדברים, כשהוא מטיח את ההאשמות בפני כהן ומבקש לדעת מדוע הכחיש את הדברים, הנכונים לדבריו.
מדוע אתה מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ? – ניסה כהן לשאול, תוך שהוא מזכיר לישי את התקופות בהו היה הוא עצמו חוזר ואומר לו, כראש עיריית אלעד: “מרן מרן מרן”. מרן בחר באריה דרעי – לאן הוא נעלם? ניסה להבין.
בסיפור, לא מופיעה תשובתו של ישי, אם הייתה כזו. אבל, אם יורשה לנו להכניס את המילים בפיו, מן הסתם היה עונה: מרן בחר באריה תחת לחץ, לא היה שלם עם עצמו, בטח לא חלם שכך יתנהג אריה עם בני משפחתו האהובים הרב משה ורעייתו יהודית, גם לא עם נאמן ביתו לשעבר. כלומר איתי.
עד כאן הסיפור.
וכי בלי פרסומו לא יכלה הנהגת ש”ס לכנס את מועצת חכמי התורה ולהביא להדחת ישי משורותיה? יכלה.
אחרי הכול, אין זה סוד כי עם צירופו של רבי דוד יוסף לשורות ‘המועצת’ יש להנהגה הנוכחית, קרי אריה דרעי, לפחות מחצית הקולות שיתמכו בו, כאשר סביר להניח שלפחות אחד מבין השנים האחרים, הגר”מ מאיה והגר”ש בעדני, יצטרפו אוטומטית לרצון הנשיא, חכם שלום כהן.
אלא מה? יש נתון נוסף אותו לוקחים תמיד בחשבון – דעת הקהל.
אותה דעת קהל שהגיבה בכעס רב על הדחת ישי מאירועי ‘השבעה’ לרב, תמחה מן הסתם ותגיב בחומרה על כל ניסיון להדיחו. אחרי הכול, יש לאלי ישי אהדה בחלקים מהשטח.
השאלה הגדולה היא האם מדובר במחצית מהשטח או באחוזים קטנים יותר. רק ריצה בראשות מפלגה עצמאית תוכל להוכיח את כוחו האמיתי. שהרי בש”ס, הסקרים לא ממש מנבאים נכון את המפה.
בעבר שרטטתי לא מעט פעמים את התיאוריה לפיה אלי ישי יקים מפלגה משל עצמו – ש”ס ב’ – כאשר השאלה שנותרה פתוחה היא: מתי זה יקרה?
ההנחה הסבירה היא, כי ככל שהמועד יהיה סמוך לבחירות – ייטב לו.
הקונספירציה המצטיירת לאחר אירועי השבוע היא כזו: בסביבת דרעי הפנימו שישי בדרך להקמת מפלגה אלטרנטיבית לש”ס (דבר לו התכחשו בתקופה האחרונה); בשלב הבא הבינו שכדאי לגרום לו לעשות זאת כמה שיותר מהר; בהמשך חשבו על הדרך – שחרור ידיעות שיעוררו גל של תככים וסערה בש”ס – מה שיוביל למהומה ולהבנה שחייבים לקבל החלטה.
זה, בעצם, גם מה שקרה עם מודל השלישיה. כאשר התקשורת הצליפה, לעגה לו וגיחכה, נדרש הגר”ע יוסף לקבל החלטה בשאלה מי יהיה המנהיג היחיד שיעמוד בראש התנועה. כאשר התקשורת תגחך על מצבה העגום של התנועה, תהיה המועצת חייבת לקבל החלטה: לזרוק מבין השורות את ‘המפריעים’ להתנהלות התקינה.
זה, להערכתי, מה שהביא השבוע לחציית הקווים ולשחרור ההקלטה, בה נשמע אלי ישי כשהוא מתדרך עיתונאי נגד ש”ס.
לכל ברור כי לא הוא שהמציא את השיטה. כל עיתונאי בעל ותק של חודשים ספורים יוכל לספר על תדריכים דומים שהעניקו לו בלשכות השונות. ובכל זאת, עבור איש ש”ס הממוצע מספיק סיפור שכזה כדי לצקצק בשפתיו ולומר: “אוי אוי, מה היה לנו”.
מערכה שלישית: הזעזוע.
כמו בכל סיפור, אחרי האירוע ה’קשה’, מגיע השלב בו כל צד יוצא מגדרו כדי לגנות את הנפשות הפועלות. הקורבן בסיפור, צביקה כהן, המשיך לשמור על שתיקה. גורמים בכירים בעיריית ירושלים מספרים, כי הוא מאוד לא אהב, בלשון המעטה, את ההדלפה של השיחה, עליה סיפר לגורמים בכירים בתנועה, מבלי שיחלום כי הם יחצו את הקווים ויפיצו הלאה את הפרטים.
זו אינה דרכו של כהן, מספרים מכיריו מזה שנים.
לצערו, הוא הפך להיות כלי במשחק השחמט בין היריבים המרים – דרעי את ישי.
דוברו המסור של אלי ישי, אוהד יחזקאלי, לא התמהמה, ומיהר לפרסם בדף הפייסבוק שלו את תגובתו האישית.
“בשנה האחרונה עבר ועובר ח”כ אליהו ישי מסכת ארוכה ובזויה של התנכלויות אישיות וציבוריות, שחלקן היו קבל עם ועדה ורובן הגדול לא נחשפו לעיני הציבור.
לאורך כל התקופה שמר ח”כ ישי על הגינות וכבוד כלפי תנועת ש”ס וראשיה ומתוך לויאליות וערכיות אישית היה מן הנעלבים ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבים. גם העלילה החדשה היא חלק מאותו מהלך נבזי לפגוע בכבודו של מי שהיה יד ימינו של מרן במשך שנים רבות ולנסות בכל דרך להילחם באהדה הציבורית העצומה לה הוא זוכה מכל שכבות הציבור.
כל מי שעיניו בראשו יכול להבין כי אילו היה חפץ להגיב או חלילה לפגוע בתנועה, היו לפניו עשרות הזדמנויות ואירועים, והסיבה היחידה שהציבור לא שומע עליהם היא אך מפאת הכבוד העצום והאמתי שרוחש ח”כ ישי למרן זצ”ל ולתנועת ש”ס. מה שלמרבה הצער לא ניתן לומר על הגורמים האחרים.
לאורך השנים בהן שימש ח”כ ישי כיו”ר התנועה ואף בשנה האחרונה, התנהלה מערכת הדלפות פנימיות בוטה ואלימה כנגדו, כנגד תנועת שס, כנגד בית מרן וכנגד מוסדות ואישים בתנועה והוא היה שמח ומעריך אילו… כלי התקשורת היו חושפים אותה לעיני הציבור.
גם במקרה האחרון בו פנה עיתונאי לח”כ ישי, כפי שפונים אליו עשרות פעמים מדי שבוע לקבלת תגובתו על החלטות ומידע המודלף נגדו אישית, שוחח ח”כ ישי עם הכתב, תוך התניה מפורשת שהשיחה היא אך לבחינת העובדות ולא לציטוט או לפרסום בשום צורה, ואכן כך בדיוק נהג הכתב.
העובדה הברורה היא שמי שהדליף את עצם השיחה, כמו את תוכנה ואת הפרשנות לה, לא היה חה”כ ישי או מי מסביבתו, והציבור יכול לשפוט על נקל למי היה אינטרס להדליף את הסיפור ולספרו בצורה שפורסם.
לא לחינם כינה מרן זצ”ל שוב ושוב את הרב ישי ‘בכל ביתי נאמן הוא’. הוא זכה לתואר זה מפיו הקדוש כיוון שזו הייתה דרכו מאז ומעולם וכך גם היא תמשך גם הלאה”.
אבריימי קרויזר, אחד מיועציו לשעבר של דרעי והיועץ של ראש עיריית ירושלים, החליט לא לשתוק, והגיח עם התובנות הבאות. הוא לא כתב אותן באופן רשמי, כי אם באחת מקבוצות הוואטס-אפ, אך בהחלט עמד מאחורי הדברים.
“בשבוע האחרון נכתב ונאמרו דברים שהוכיחו את האמת שאני יודע ומכיר מזה שנים. את אלי אני מכיר במשך שנים ויודע שהוא סירב לכל הצעות הפשרה והשלום שנשלחו מצד יו”ר ש”ס ר’ אריה דרעי, כולל דרכי אישית, ובהן הצעות מכובדות, לתחומי אחריות, כבוד ושמירת מעמדו הבכיר בתנועה. כל ההצעות סורבו על-ידי אלי כלאחר יד.
“אני יודע בבירור שאלי ישי בעצמו משוחח עם עיתונאים ומתדרך אותם נגד דרעי, כבר למעלה משנה״, הוסיף.
ואיך נוהג דרעי לתדרך?
גם כאן, שתי אסכולות, לבחירתכם:
האחת – דרעי מתדרך עיתונאים, אלא שמאחר ואריה לא ממש מתחבר לעיתונות התזיזתית של ימינו וקל לו יותר לתדרך עיתונאים אותם הוא מכיר שנים, סביר להניח שאם תדרך אותם נגד אלי ישי, הרי שבהיותם חבריו הם לא יסגירו אותו.
האחרת – דרעי שותק, לא לכבוד שלו להתייחס לאלי ישי.
ויש גם גרסה שלישית – דרעי שומר על כבודה של ש”ס. הוא לא יעשה צעד שיוכל להטיל בה רפש ו/או תככים.
מערכה רביעית: – הר הגעש שהתפרץ יוצא מכלל שליטה.
גם מי שהיה לו אינטרס ברור להסלים את המצב, לא חשב כי ההתפרצות תחצה את הקווים האדומים. במהלך הימים האחרונים, כך מתברר, הפכו קבוצות הוואטס-אפ לכלי המשמש בידי הצדדים כדי להטיל רפש, שאיש לא יוכל לקבלו בשוויון נפש.
כך למשל התגובה הבאה:
“מקורב לאלי ישי: בימים האחרונים הוא מרגיש חרטא עמוקה על המעשים שעשה, וככל הנראה מרוב בושה הוא יפרוש מש”ס, ויברח לצרפת שם ישהה בביתו של צבי עמר, עד שישכחו את מה שעשה והוא יוכל שוב לצאת לרחוב”.
וגרועה ממנה, התגובה הבאה:
“הגמרא במסכת בבא קמא אומרת אמר רבי אלעזר שור המועד אין לו שמירה אלא סכין, ואנחנו כל בני התורה אוהבי מרן אומרים אלי ישי אין לך תקנה, לא סכין”.
אל התגובה המזעזעת הזו נלוותה תמונה בה נצפה אריה דרעי באחת מהמשחטות, בסיורו שם, כשהוא אוחז בידו בסכין.
אלא שלתמונה נלווה כיתוב, שהוצמד לסכין המדממת: “יאללה, תכניסו את אלי ישי לשחיטה”.
האם תשכיל תנועת ש”ס המעטירה לעצור את מחול השדים ולעלות על פסים של שפיות, או שמא תדרדר את עצמה לתהום ממנה תצא פצועה וחבולה?