האם מתאים יותר שאני אציג את מדליקת המשואה החרדית? • הצצה מאחורי הקלעים

אז ככה הכול התחיל. ישיבות הכנה במשרדים בהוד השרון של רן צחור, הבימאי הראשי. בתמונה: עמוס תמם ואני, ומולנו רן ואלי וייסברט, כותב התסריט. בפגישה מדברים קודם כל על חלוקת המדליקים (למשל: מתי לשבץ את רונה רמון, שברור שתרגש את הקהל במיוחד? וגם: האם יותר מתאים שאני אציג את הנערה הדתייה והאישה החרדית שנבחרו להדליק משואה, או דווקא להיפך?). אחר כך עוברים על הטקסט, מילה במילה. אלי הלך בכתיבתו על כיוון מאוד אנושי ולא פומפוזי, ערכי אבל לא מלא בפאתוס, ושנינו התחברנו.

וככה כבר נראות הכרטיסיות עם טקסט ההנחיה. החידוש השנה – לוותר על האמירה “בכבוד!” בסוף כל קריאה למדליק, ולומר רק “תעלה המשואה!”.

החזרות בהר הרצל מתחילות. הזמרים והאומנים שחיכו אולי ל”חדר VIP” – נתקלו באוהלים האלה מאחורי הקלעים. שעות על גבי שעות מבלים כאן המשתתפים, בהמתנה לעוד חזרה ולעוד אחת, ואז לחזרה הגנרלית המצולמת. היה מי שהעלה השערה שהתנאים הם מחווה לתקופת החלוצים, בוני הארץ.

זה ה-אוהל בכל המתחם. האוהל של מדליקי המשואות. בתמונה, רן הבמאי עונה לשאלות שלהם לפני החזרה הגנרלית: מה לעשות אם הם יתרגשו מדי, ויבכו? באיזה טון הוא חושב שצריך לומר “ולתפארת מדינת ישראל”? וכמובן, כמה כרטיסים למשפחה ולחברים הם יכולים לחלק? (התשובה: שישה). בתמונה אגב אפשר לראות את נהג האוטובוס, הרצל ביטון, ברגעים אחרונים של אנונימיות.

למעלה ממאה אלף איש מגיעים להר הרצל בתקופה הזו של השנה, לאזכרות, לאירועים ולטקסים. הופתעתי לגלות שיש אפילו מדריכי טיולים שעורכים לציבור סיורים בין הקברים, עם סיפורים היסטוריים מרתקים מימי המחתרות ועד היום. בתמונה: בעיצומו של יום הזיכרון, בשעות שבהן אנשי הסאונד והתפאורה עמלים לקראת הטקס, המדריך אביחי אברהם מוביל קבוצה ברחבי ההר.

ואולי זה בכלל מדליק המשואות האמיתי. תכירו, מיכה פינק, מנהל החברה שאחראית להדלקה עצמה. פעם היה לו מנגנון שהדליק מרחוק את המשואה, בלי שהמדליקים בעצם עשו כלום. היום הם מדליקים, אבל הוא מווסת מרחוק את כמות הגז, מה שיוצר את ההדלקה.

ראיתי בחיים הרבה זיקוקים בשמיים, אבל לא במצב צבירה כזה. ככה הם מחכים להדלקה.

יום רביעי. עדיין יום הזיכרון. אם צריך הגדרה מדויקת לשתי המילים הידועות “במעבר חד”, אנחנו מקבלים אותה כשרונה רמון מגיעה – ישר מהאזכרה בנהלל שם קבורים אילן בעלה ואסף בנה – אל הר הרצל, להדליק משואה.

רוצים לדעת מי זה עמוס תמם? ובכן, שני דברים מרכזיים העסיקו אותו מאחורי הקלעים, גם דקות לפני העלייה לבמה – הקלטת סרטוני “מזל טוב” לימי הולדת שביקשו ממנו להקליט (תוך הקפדה על נוסח אישי לכל אחד!) וקבלת עדכונים משיעור התורה שהפסיד, בגלל הטקס. כאן בתמונה הוא קורא תקציר של מה שנלמד, מאחד החברים שסיכם.

הבייביסיטר כבר שואלת מה קורה, כי הטקס נגמר מזמן. לילה טוב, הר הרצל. כולם כבר הלכו. נהוג לומר שבתקשורת אומרים בתחילת מהדורת החדשות “ערב טוב” ואז מוכיחים לך במשך שעה – למה זה לא נכון. טקס המשואות הוא הזדמנות שנתית לומר ערב טוב, ולהוכיח שהוא באמת טוב, ושגם אנחנו טובים יותר ממה שנדמה לנו.

• מתוך דף הפייסבוק של סיון רהב מאיר