1.
הוואטס-אפ. בדגל התורה, בשונה מגור, לא מתביישים העסקנים להחזיק מכשיר מוגן, בעוד בגור מחזיקים ‘זכר ושמר’ בכיס (-אחד כשר ואחד לא כשר). לכן בדגל מדברים על העניין, בשונה מגור שלא מדברים א. כי אסור שידעו שיש לך וואטס-אפ. ב. כי בגור חינכו שאסור לשאול שאלות. מי ששואל אנחנו יודעים מה סופו שם. בשונה מדגל שלא רק אפשר לשאול – אלא גם מותר לבקר.
2.
שיטת העיון. זו הגאווה. א. הנציגים שלנו לא רצים לעשות דברים בשיטחיות, בלי להיכנס לעומק של הדבר. כל דבר בודקים ובוררים דק-דק, ולכן גם לדגל יש אחריות גדולה על החלטות שהיא עושה. ב. גם העסקנים של דגל, כשהם שומעים משהו, זה לא יעבור להם מאחורי האוזן וימשיכו הלאה, אלא יבדקו לעומק את העניין.
וזו – זו גאוותנו! זו האחריות של הנציגים שלנו. בשונה מגור שאומרים כי כך התקבלה החלטה פלונית וגמרנו. אין שאלות. אין חקירות. לא משנה התוצאות.
3.
עניין הכמות. ברוך ה’ שבדגל יש באמת הרבה עסקנים שעושים הרבה פעילויות מבורכות (ראינו בוועידה של דגל את הכמות הגדולה), ואף אחד לא ממורמר, כי כל אחד בא לפעול כמה שיותר. נכון, תמיד יש שאיפות להתקדם, זה דבר מבורך בפני עצמו, אבל מי שרוצה להתקדם משקיע במה שעושה. כי להתקדם הלאה חייבים להשקיע. זה רק מוכיח את הפעילות המבורכת של עסקני דגל.
ועוד נקודה אחת אחרונה ומעניינת: הבה נראה איזו מפלגה או סיעה היו בה שינויים בדרגים הגבוהים בשנים האחרונות, ובאיזה רמה?
דגל התורה: אברהם רביץ ז”ל נפטר, ואורי מקלב נכנס. יעקב אשר היה ח”כ.
גור: ליצמן תקוע בתפקיד בלי תוכנית לפנות לטובת אף אחד.
וי’זניץ: החליפו פרה בחמור. למי שזוכר את הלפרט, שפינה את המקום למוזס, שהוא באמת פעיל רציני – כל שנה מקציב עוד שטח לחלוקת ח”י רוטל במירון.
בעלזא: שכחנו את אייכלר שכל פעם מחדש מתחננים אליו שיישאר.
שלומי אמונים: זו באמת הסיעה היחידה שכל קדנציה, ולפעמים כל שנה, יש בה שינוי בסיעה. פעם זה מאיר פרוש חסיד סלאנים. פעם מאיר פרוש חסיד באיאן. פעם מאיר פרוש חסיד ערלוי, וכן על זה הדרך. וכן – פעם הם יחד עם דגל, פעם עם הולכים עם ליצמן וכולי.
יותר מזה אין מה להוסיף.
דגל התורה היא מפלגה אחראית ומחויבת לכולם, והפעם היא הולכת לקראת תיקון עוולה של שנים. ולמרות כל הצעקות – זה בסוף יהיה.
כמובן בצורה אחראית, שקולה ומדודה. בלי להזיק לעולם התורה ולכלל הציבור החרדי, אפילו לא נזק קטן.