שוב זוכרים: סיפורו של אברך חרדי שנפל בקרב סמוך לעיר העתיקה

בין גדרות הברזל המקיפות את בית העלמין ‘שערי צדק’ ברחוב יפו בירושלים מסתתר סיפורה של ירושלים בימי מלחמת השחרור, וסיפורו של האברך החרדי פנחס סולובייצ’יק הי”ד, חבר ארגון אצ”ל, שנפל בקרב ההגנה על הר ציון, בסמוך לעיר העתיקה בירושלים.

המקום עצמו מוזנח ביותר. הקבר של לוחם האצ”ל, שנפל באחד הקרבות הקשים במלחמת השחרור, מטופח יחסית, אך מוקף בקבוקי פלסטיק וגדרות חלודות שתוחמות שטח המזכיר מגרש עפר מלא קוצים.

מעטים האנשים שהיו נוהגים לפקוד את הקבר, מאחר שפנחס לא הותיר אחריו צאצאים.

מי שנשאר ונושא את סיפורו הוא האחיין שלו, שנושא את שמו אף שנולד 17 שנה לאחר נפילתו, ומתעקש שסיפורו של דודו אינו סמל לציונות ודת – אלא לחירוף הנפש בהגנה על המדינה.

“המוות שלו הוא בסופו של דבר סיפור אישי שכאב מאוד למשפחה. סיפרו לי שהוא היה מאוד דתי, שהיה עובד לפרנסתו במפעל ולכן הוא קיבל שחרור”, סיפר פנחס סולובייצ’יק האחיין.

“צריך להבין שבאותה תקופה לא היה ממש את המושג חרדי. כולם נתנו אז יד להגנת המדינה, לא כמו היום. זו אווירה אחרת ותקופה אחרת”.

•

אז איך מגיע הלוחם האמיץ לבית העלמין מוזנח בכניסה לעיר ירושלים?

כדי לענות על השאלה הזו צריך להבין שקבורה בתקופת המלחמה לא הייתה מובנת מאליה, ונעשתה פעמים רבות תחת אש ובתנאים שאינם תנאים.

הלחימה העזה בעיר, שרוב חלקיה היו נצורים, לא אפשרה לתושבים להגיע להר הזיתים, שנמצא במזרח ירושלים ושימש בית הקברות של תושבי הבירה עד 1948.

בזמן המנדט הבריטי היו נערכות הלוויות בודדות באישון ליל בליווי כוחות בריטיים, אולם לאחר תום המנדט, נאלצו תושביה היהודים של ירושלים לחפש פתרון חלופי.

“בהתחלה התחילו לקבור בחצרות של הבתים, לא הייתה ברירה”, הסביר פרופ’ דורון בר, נשיר מכון שכטר למדעי היהדות. “הרבה אנשים נהרגו בהפצצות ובקרבות, גם אזרחים וגם חיילים. בשלב כלשהו החליטו להקים בית עלמין בסמוך לבית החולים שערי צדק, שהיה בו גם חדר מתים”.

מציבה שבורה

“אור ליום שישי, נפצע פצעי מוות חייל ה’הגנה’ משה עליאש, בנו של עורך הדין עליאש. אותו לילה ביצעו הלגיונירים ארבע הסתערויות חזקות תחת חיפוי מכונות יריה ומרגמות כבדות על עמדות אצ”ל בהר (הר ציון – א”ס). בכל הסתערות נהדף הלגיון בגררו את אבדותיו עמו.

“חיילי אצ”ל יצאו מעמדותיהם וערכו התקפות נגד והתפתח קרב פנים אל פנים בו השתמשו שני הצדדים ברימונים. 9 חיילי אצ”ל נפצעו במהלך הלילה. בבוקר יום שישי שוב ניסה הלגיון לכבוש עמדות אצל ושוב נהדף באבידות. פנחס סולובייצ’יק, חייל האצ”ל, נהרג”.

הדיווח בעיתון הרוויזיוניסטי ‘המשקיף’ ב-15 באוגוסט 1948, תיאר את קרב הדמים על העיר העתיקה, שנכבשה על ידי הלגיון הירדני.

לוחמי ההגנה והאצ”ל שלחמו באזור העיר ניסו פעם אחר פעם לפרוץ לתוכה דרך שער ציון, אולם בסופו של דבר, העיר נותרה בידי הלגיון עד לשחרורה במלחמת ששת הימים. במקביל, ניסו לוחמי הלגיון לכבוש את הר ציון, המעוז היהודי הסמוך לעיר העתיקה.

באחד מאותם קרבות שנערך ב-13 באוגוסט 1948, נהרג פנחס סולובייצ’יק.

השנים חלפו, ומיקום הקבר של סולויבצ’יק בבית העלמין המאולתר הלך והיטשטש, עד שמספר סיפורים ירושלים ותיק שעוקב בשנים האחרונות אחר סיפורו של פנחס יידע את משרד הביטחון.

“לפני כמה שנים הגעתי לבית הקברות הזה וראיתי שהמצבה של פנחס הייתה שבורה”, סיפר ישראל גליס. “זה הכעיס אותי, החייל הזה נהרג בקרב על העיר העתיקה. יצרתי קשר עם קשר ממשרד הביטחון וכמה ימים לאחר מכן הקבר שופץ”.

 להחיות את זכרו

פנחס אמנם נפל בקרב מבלי שהותיר אחריו ילדים, אך שלושת אחיו כאבו את מותו.

שבתאי, אחד האחים, איבד את פנחס ביום הולדתו, ויוסף החליט לקרוא לבנו כך.

“נולדתי 17 שנים אחרי שפנחס נהרג ולא הכרתי אותו, אבל אבי קרא לי על שמו”, סיפר פנחס האחיין. “אני יודע שמותו מאוד כאב למשפחה בשעתו, גם כי הוא היה מועמד לשחרור מהצבא ואז נהרג, וגם כי זה קרה ביום ההולדת של שבתאי, אחיו. שבתאי גם נהג לפקוד את הקבר מדי שנה”.

בשנים האחרונות יש מי שמנסה להחיות את זכרו של פנחס. סיפורו סוקר בקצרה במספר כתבות שהופיעו באתרים חרדים ובאתר “יזכור” של משרד הביטחון ניתן גם למצוא קטע קצר ובו פירוט על דמותו.

בתיאור נכתב כי פנחס היה עובד מצטיין בבית חרושת למוצרי חשמל וכי הוא נהרג בדרגת טוראי באופן טרגי שעות אחדות לפני ששוחרר משירותו הצבאי בשלב העובדה שהוגדר כ”כוח אדם חיוני” למפעל בעל חשיבות ציבורית.

• מתוך אתר וואלה ובאדיבותם