נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, נשא דברים היום (שלישי) בטקס הזיכרון לחללי האצ”ל אשר נערך באנדרטת האצ”ל בשכונת מלחה בירושלים.
בדבריו סיפר הנשיא על ליל הקרב במלחה, בו נלחמו לוחמי האצ”ל ואמר: “את הלילה הזה לא אשכח לעולם. הייתי נער באותה העת, בזמן שהסתערו לוחמי האצ”ל על מלחה. בכל פעם שאני משקיף על שכונת גילה או עובר בסמוך לקניון, אני נזכר כיצד פשטו הלוחמים באומץ לב על הכפר עם עלות השחר.
“כיצד טיפסה פלוגת הלוחמים לראש הגבעה והסתערה על הבתים בחירוף נפש למרות מספרה הקטן ונשקה הדל. אני נזכר בדאגה לפצועי הקרב שזרמו אל בית החולים במרכז ירושלים ואת אמי רחל עליה השלום, מנהלת בית החולים, נגשת מיד לשאול לשלומם, ואת האבל על לוחמי האצ”ל היקרים שנפלו במהלך הקרב.
“בין חללי הקרב המר הזה היה גם אברהם סימון שנהרג בשעה שנחלץ לעזור לחבריו הפצועים. בן תשע-עשרה היה אברהם החובש בנפלו, נצר אחרון למשפחתו, ניצול שואה ולוחם מחתרת ששרד את אושוויץ ונפל בירושלים”.
הנשיא הוסיף כי אברהם סימון ז”ל וחללי האצ”ל נקברו בהר הרצל, והדגיש את משמעות קבורתם בבית הקברות הצבאי – ואמר: “כשהועברו חיילי מלחמת העצמאות להר הרצל, לא היה ברור שיעבירו גם את לוחמי האצ”ל. אנחנו, הדור המבוגר יותר העומדים כאן, יודעים היטב את טעמה המר של המלחמה על הזיכרון. מלחמה שלעתים כללה גם מאבקים על ההנצחה הצבאית הרשמית והמכובדת.
“קבורה של חלל אצ”ל בהר הרצל לא תמיד הייתה מובנת מאליה. הנצחתם של חללי האצ”ל כחללי צה”ל, גם כשנהרגו לאחר הקמת המדינה לא תמיד הייתה מובנת מאליה.
“קבורתו של אברהם סימון, נצר אחרון, לוחם האצ”ל, בהר הזיכרון הישראלי, מלמדת את כולנו על כוחה של אחדות ועל עוצמתה של מדינה הנוהגת בממלכתיות ומכילה את פלגיה השונים.
ערב יום הזיכרון לחללי צה”ל, אני פונה לכלל אזרחי ישראל ומבקש – למרות חילוקי הדעות ובגללם, בואו נכבד את הממלכתיות והריבונות שלנו, כאומה המחבקת את בניה. בואו נכבד כולנו את זכר לוחמי מערכות ישראל לדורותיהם ולהשקפותיהם, אלה ששכלנו בעבר ואלא ששכלנו בהווה. לוחמי הפלמ”ח, ההגנה, האצ”ל והלח”י, פעלו איש איש, בדרכו ובאמונתו, למימוש חרותנו ואנו חייבים להם את עצמאותנו.”