אלמנתו של ינאי וייסמן הי”ד בסרט: “הספקנו להחליף מבטים…” • צפו

ביום הזיכרון (רביעי) בשעה 19:30 ישודר בערוץ 20 סרט לזכרו של סמל טוביה ינאי ויסמן הי”ד.

ינאי נפל בקרב בשער בנימין ב-י’ באדר א’ תשע”ו, בגיל 21.

הוא למד במכינה הקדם צבאית ‘ידידיה’ בראשות הרב שמואל נתנזון, ולאחר מכן התגייס לחטיבת הנח”ל. ינאי הותיר אחריו אישה, תינוקת בת ארבעה חודשים, הורים ושלושה אחים.

אתמול אישר הרמטכ”ל רב-אלוף גדי איזנקוט, הענקת ציון לשבח על גבורתו.

בסרט מספרים חבריו ובני משפחתו על חייו ויחד עם הנוכחים בזירת הפיגוע משחזרים את אשר אירע.

אלמנתו של ינאי סיפרה: “ברמי לוי הוא נכנס, פגש חייל, שאל אותו ‘מאיפה אתה? תודה שאתם שומרים עלינו’, זה היה רגיל, זה היה ינאי. כאילו, זה היה ברור לי שהוא יעצור וישאל חיילים מאיפה הם ואיזה מחזור גיוס הם.

“הוא כל הזמן פגש אנשים ואני הרגשתי שאני כבר מתחרפנת, כאילו, רוצה לסיים את הקניות, אז תקעתי לו באיזה שלב את נטע בידיים ואמרתי: ‘בסדר, אז אם אחד מאיתנו מתעכב אז אני אלך לעשות את הקניות ואתה תהיה עם נטע’, והוא (אמר) כאילו ‘מה פתאום? תהיי עם נטע ותביאי את הדברים לעגלה’.

“אני זוכרת שזה נורא עיצבן אותי אבל אמרתי בסדר.

“לא הבנתי למה ההתעקשות הזאת שנטע תישאר צמודה אלי ובאנו להיכנס בעצם לשורה של חומרי הניקוי, השורה שבעצם בה התחיל הפיגוע ואני זוכרת שנכנסתי והתחלתי להסתכל שם על דברים – ואז ינאי אומר לי ‘למה שלא נעבור קודם למוצרי החלב?”

“אז יצאתי מהשורה שם והלכנו ובאמת נעמדנו מול המעדנים. ואז זה היה עניין של שניות…”

שחזור הפיגוע בו נהרג ינאי:

משה רוט, אחד הנוכחים בזירה, משחזר: “שמעתי צרחה, צעקה של אישה ממולי, הרמתי את הראש, ראיתי מחבל עם התנועות של הסכין מלמעלה למטה”.

אבי אביטל, אשר נפצע בפיגוע סיפר: “בהתחלה לא חלמתי בכלל על הכיוון הזה. חשבתי שזה איזה חבר שנותן לי צ’פחה כזאת מאחורה. ואז ראיתי את הערבי ותוך כדי שאני מניף את היד שלי לצד שלו, להגן על עצמי או להחזיר לו, הרגשתי את השני בא מאחורה ונתן לי את הדקירות בגב ואז בעצם הבנתי באותו רגע שאני בפיגוע”.

“הספקנו ככה להחליף שניה מבטים, כל אחד ידע בדיוק נראה לי מה השני הולך לעשות”, המשיכה יעל. “לי היה ברור שאני לא עוזבת את נטע והיה ברור לי שברגע שאני ארים את העיניים מנטע היא כבר תהיה בידיים שלי, ינאי כבר לא יהיה לידי.

“אני זוכרת שהרמתי אותה וככה הרמתי, אולי טעיתי וינאי יישאר, אבל אני זוכרת שרק ראיתי את הגב שלו בדיוק פונה בין השורות”.

רוט הוסיף: “הייתה פה לחימה של לוחם, בלי מדים, בלי שום דבר. אני ניתחתי את הסירטונים שראיתי כשניתחתי מה אני זוכר, מה ראיתי מאותה הצעקה ששמעתי והרמתי את הראש, את השניות הראשונות, וזו גבורה, זו לחימה, היה פה אינסטינקט מוטמע בבן אדם לעזוב הכל ולהסתער”.

אביו ואחיו מספרים על ילדותו: