בן ה-13 מפיגוע הדקירה בפסגת זאב בירושלים הורשע בשני ניסיונות רצח

חיים טוויל
|
ב' אייר התשע"ו / 10.05.2016 10:05
המחבל בן ה-13 מפיגוע הדקירה בשכונת פסגת זאב שבירושלים הורשע היום בבית המשפט המחוזי בשני ניסיונות רצח ובהחזקת סכין • המחבל, כיום בן 14, השוהה במעון נעול הפך לאחד מסמליו של גל הטרור הנוכחי

המחבל שהואשם במעורבות בפיגוע דקירה בשכונת פסגת זאב בירושלים בהיותו בן 13 בלבד הורשע היום (שלישי) בבית המשפט המחוזי בעיר בשני ניסיונות רצח ובהחזקת סכין.

עורכי דינו טענו במהלך הדיון כי הנער לא ביצע את הדקירה בפועל וכי השתתף בביצוע המעשה רק במטרה “להפחיד יהודים”.

אלא שבהחלטת בית המשפט נאמר: “גרסת הנאשם הותירה עלינו רושם עגום ביותר”, השופטים קבעו כי גרסת ההגנה “לא אמינה”.

התובע מפרקליטות מחוז ירושלים, עו”ד יובל קדר, מסר לאחר ההחלטה: “היום, ערב יום הזיכרון, קבע בית המשפט המחוזי שהקטין ביצע שתי עבירות של ניסיון רצח. העובדה שהנאשם קטין לא משנה כהוא זה ממעשיו שבוצעו בגל הטרור הנוכחי, שגבה קורבנות רבים ומבוצע במקרים רבים על ידי קטינים. נבקש למצות עמו את הדין ולהטיל עליו עונש חמור”.

המחבל, כיום בן 14, השוהה במעון נעול הפך לאחד מסמליו של גל הטרור הנוכחי בשל גילו הצעיר, ובשל הסערה הבינלאומית שהתעוררה עקב האשמות שקריות של אבו מאזן, לפיהן ישראל הוציאה אותו להורג.

בכתב האישום נגדו נכתב כי הנער פגש בחודש אוקטובר את בן דודו המתגורר בסמוך אליו במזרח ירושלים, “והשניים שוחחו על ‘המצב’ במסגד אל-אקצא, על מצבם של תושבי עזה, על הרשות הפלסטינית ועל חמאס”.

לאחר מכן נכנסו השניים לבתיהם, הצטיידו בסכינים, והלכו לעבר שכונת פסגת זאב. שם הם הבחינו בצעיר בלבוש חרדי, יוסף טויטו, ועל פי כתב האישום, בן הדוד דקר אותו פעמיים במטרה לרצוח אותו.

“לאחר שהצעיר נמלט, הבחינו השניים בילד בן 12 מתיישב על אופניו”, נכתב בכתב האישום. “השניים התקרבו אליו, ובן הדוד דקר אותו ארבע פעמים במטרה לרצוח אותו. עוברי אורח שהבחינו בנעשה חשו לעזרתו של הילד, והנאשם ובן דודו החלו לברוח. הנאשם נוטרל באמצעות רכב שהתנגש בו, ובן דודו נורה ונהרג בידי שוטרים כאשר רץ עם סכין לעברם”.

עו”ד לאה צמל, שייצגה את הנאשם יחד עם עו”ד טארק ברגות, מסרה: “התוצאה מאוד מאכזבת. נערער על פסק הדין. לא הייתה כוונת רצח ואחמד אף לא החזיק סכין”. לדבריה, “אנחנו יודעים באיזה מקום וימים אנחנו חיים, ותוהים אם בית המשפט, באווירת ימים אלה, יכול היה בכלל לפסוק אחרת”.