מניתוח נתוני משרד החינוך עולה: כ-30% מתלמידי גני הילדים – חרדים

החינוך החרדי הקיף בשנת תשע”ה כ-25% ממערכת החינוך היהודי. כך עולה מניתוח נתוני משרד החינוך שבוצע על ידי המכון החרדי למחקר מדיניות.

התלמידים בחינוך הממלכתי היוו 56.2% והתלמידים בחינוך הממלכתי-דתי 18.7%. לפי הנתונים, מאז שנת 2000 זינק מספר התלמידים החרדים במערכת החינוך היהודית ב-89%.

עיבוד הנתונים של המכון החרדי למחקרי מדיניות, המהווה פרק מתוך קובץ נתונים סטטיסטי על החברה החרדית שעתיד להתפרסם בקרוב, מציג למעשה נתונים מעודכנים בפרספקטיבה היסטורית על הקהילה החרדית, המבוססים על השתייכות למוסדות – ולא נתוני סקר.

איסוף הנתונים מתבסס על הבנה עמוקה של מערכת החינוך החרדית ומאפייני דיווח הנתונים בה.

בין הכותרות המעניינות בדו”ח, המעידות על הצמיחה המואצת של הקהילה החרדית, אותה ניתן לראות בעובדה שכמעט 30% מתלמידי גני הילדים הם חרדים – כ-110 אלף ילדים.

ההשלכות ארוכות הטווח של מצב בו כמעט שליש מהילדים היהודים הנם חרדים, עתיד לעצב את המרחב הציבורי, הפוליטיקה הישראלית ועשוי להשפיע על הכלכלה הישראלית.

מידת האדפטציה למצב זה ברמת קביעת המדיניות כמו גם בחברה החרדית פנימה עדיין נמוכה יחסית. כך שנתונים אלה מעלים אתגר משמעותי למנהלי מערכת החינוך הארצית והן לרשויות המקומיות בהן לומדים התלמידים החרדים, בכל הקשור להיערכות הפדגוגית והפיזית לקליטתם.

כותרת מעניינת נוספת מהמחקר, היא שהתלמידים החרדים כבר לא מתרכזים רק במטרופולינים ובערים המזוהות עם הקהילה: כ-30% מהחרדים לומדים בערים מעורבות, נתון שדורש מיותר ויותר רשויות מקומיות לנהל מערכת חינוך חרדית.

בירושלים ממשיך מספר החרדים במערכת החינוך לגדול: בגני הילדים מהווים החרדים 66% ממערכת החינוך, מספר החילונים כמעט ללא שינוי וחלקם היחסי קטן במעט.

הנתונים הללו הם בעלי ערך משום אופייה הסמלי של העיר ומעמדה כריכוז הגדול ביותר של חרדים. בראייה ארוכת טווח מסתמנת מגמה קבועה של עלייה בהיקף החינוך החרדי, התייצבות בחינוך הממלכתי-דתי, לאחר שנות נסיגה, וירידה מתמשכת שלא נבלמה בחינוך הממלכתי.

ד”ר נרי הורוביץ, חבר הנהלת המכון החרדי למחקרי מדיניות שהוביל את המחקר, סיכם: “יש בדו”ח אתגר גדול המונח לפתחן של המערכות הממשלתית, הרשויות המקומיות, הציבור החרדי והחברה הישראלית בכלל.

“התמונה המצטיירת של מערכת החינוך החרדית מחייבת חשיבה והערכות שונה מזו שהתעצבה במציאות הישראלית. ההכרח בתכנון והסדרה של היבטים שונים במערכת בה מבטא אינטרס משותף של התלמיד החרדי ומערכת החינוך כולה.

“מעבר לשיפור המשילות הכוללת בהיבטים של תכנון אסטרטגי, תקינה, הקצאת מבנים ומתקנים, ביקור סדיר, מניעת נשירה ושיבוץ תלמידי החינוך המיוחד, נדרש חיזוק הרשויות המקומיות כגורם המסדיר את רשיונות, רישום תלמידים והקצאות לבתי ספר חרדים.

“ההסדרה של החינוך החרדי ברמה של השלטון המקומי בערים מעורבות מהווה אתגר מיוחד, נוכח הפערים במשילות וההשפעות הצפויות של הגידול הדמוגרפי במרחב של הערים המעורבות”.