המדינה העצימה את ‘הבעיה היהודית’

אחת השאיפות המרכזיות שביקשו הוגי הציונות להשיג היא פתרון ‘הבעיה היהודית’.

ההנחה הייתה שהקמת מדינה יהודית תסיר את העניין היהודי מעל סדר יומו של העולם. יפסיקו לדון בנו, כשם שהעולם אינו עוסק בענייניהן של נורווגיה וסינגפור. תהיה בעולם עוד מדינה אחת מני רבות, היא תחיה את חייה, ויהיה שקט.

זה כמובן לא קרה.

להפך, אם בעבר עסק העולם בענייניהם של יהודים כפרטים, כיום הוא עוסק באינטנסיביות בעניינה של המדינה היהודית דווקא. זו תופסת שוב ושוב את הכותרות בדעת הקהל העולמית.

העיסוק בנו חורג מכל פרופורציה.

אין עוד מדינה בעולם שהמדינות האחרות מעיזות להתערב בענייניה בבוטות כזאת, כפי שהן מתערבות בענייניה של המדינה היהודית.

העולם מביע את דעתו על יוזמות חקיקה, על בנייה בירושלים, על התנהגות שוטרים וחיילים, על ענייני כלכלה. יש המסתפקים בגינויים השכם והערב, ויש התובעים להחרים את ישראל.

אחרי שישים ושמונה שנים לקיומה מתברר שהקמת המדינה העצימה את ‘הבעיה היהודית’ במקום לפתור אותה.

לא ככל הגויים

גם מהבחינה הביטחונית אנחנו רחוקים מן המנוחה ומן הנחלה.

בחיי היום-יום אנחנו נוטים להתעלם מהעובדה שזו המדינה היחידה בתבל שמאות מיליוני בני-אדם מדברים בגלוי ובמפורש על הצורך להשמידה. הסכסוכים הקיימים במקומות אחרים בעולם הם על גבולות ומשאבים, אבל אין אח ורע למדינה שצריכה לחיות בצל איום מתמיד על עצם זכותה להתקיים.

האמת היא שהמציאות הזאת אינה צריכה להפתיע אותנו. העם היהודי איננו עם ככל העמים, והמחשבה שנהיה ככל הגויים הייתה מוטעית מיסודה.

הלוא כך כבר הודיע לנו בורא העולם לפני אלפי שנים: “והעולה על רוחכם – היוֹ לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות הארצות” (יחזקאל כ,לב).

חכמינו המשילו את עם ישראל לכבשה המוקפת שבעים זאבים, והשורדת רק בזכות הרועה העומד עליה לשמרה. כשחולפות השנים ונראה שהכבשה מצליחה לעמוד מול אויביה ולהתקיים, היא עלולה לדמות בנפשה שכוחה ועוצם ידה עשו לה את החיל הזה; ואולם גם כשהנס חוזר ונשנֶה הוא נשאר נס ופלא, ועל כך עלינו להודות בכל יום ל’רועה’, ‘שומר ישראל’.

אחריות יתרה

לצד התודה לבורא העולם על חסדיו אנו נדרשים לבנות כאן חיים יהודיים אמיתיים, הראויים למדינה יהודית בארץ ישראל.

איננו עם ככל העמים והארץ הזאת אינה ככל הארצות. אפילו בפי אומות העולם הארץ נקראת ‘ארץ הקודש’, כי גם להן ברור שיש בה קדושה מיוחדת. הארץ הזאת היא ‘פלטרין של מלך’, מקום של קדושה יתרה וזהירות מיוחדת.

זו האחריות המוטלת על כל יהודי שנפלה בחלקו הזכות לחיות בארץ הקודש. ככל שאנחנו מקדשים יותר את חיינו כאן, אנחנו מעמיקים את אחיזתנו בארץ ומגבירים את יכולת עמידתנו מול אויבינו.

כל מצווה, כל שיעור תורה וכל הוספה של נקודת אור יהודית בחיינו מבטיחים לנו יותר את שמירתו של הקב”ה, ומחישים את גאולתנו האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.