מי מכיר? בספרייה הלאומית בירושלים מנסים לפצח את זהותו של גבר אנונימי שכתב יומן המתאר את השנה האחרונה של יהודי אמסטרדם בשואה – ומבקשים מניצולי שואה לנסות לסייע באיתור שמו של הכותב האלמוני.
באחרונה התקבלו בספרייה הלאומית בירושלים העתק של שרידי היומן מספריית ‘עץ החיים’ שבאמסטרדם – שהינה הספרייה היהודית העתיקה בעולם, המציינת 400 שנים להיווסדה.
במסגרת שיתוף פעולה עם הספרייה הלאומית של ישראל נחשפו כעשרה עמודים ששרדו מיומן המתאר בשפה קולחת ומרתקת את השנה האחרונה של יהודי אמסטרדם – מספטמבר 1944 ועד יומה האחרון של המלחמה, 8 במאי 1945.
מהדפים ששרדו לא ניתן לדעת מי כתב את היומן, אך השפה הגבוהה והמדויקת מעידה על אדם מלומד ומשכיל, שהיה מעורה היטב בחיי שתי הקהילות – האשכנזית והפורטוגזית – והכיר היטב את תפילותיהם ומנהגיהם.
בקטעי היומן מתאר הכותב את סגירת כל מוסדות הקהילה. באותם ימים נתבקש הכותב האלמוני “לסכם פעילויות ואירועים מיוחדים” ביומן הקהילה, והוא אף התמנה לאחראי על בית־הכנסת הפורטוגזי ובתי־הקברות היהודים.
מהיומן עולה כי עיסוק מרכזי בחיי הכותב בימי סוף המלחמה היה קבורת המתים, שאותה הוא ביצע במסירות נפש. היעדרם המוחלט של סוסים וכלי רכב, כמו גם של עצים להכנת ארונות למתים, הפך את הקבורה למשימה קשה במיוחד.
“דבר לא מנע מאיתנו לדאוג לכבוד המת. עשינו כל מה שצריך”, הוא כותב בהתייחסו לקבורה המרוחקת מן העיר בימי השלג הקשים, והיעדר רישיונות תנועה מן השלטונות.
בהמשך היומן מתאר הכותב חורף קשה במיוחד שבמהלכו רעפי גג בית־הכנסת הספרדי נשברו מכובד השלג, חלונות בית־היתומים היהודי נופצו, והנאצים פרצו לבתים הנטושים של יהודים על מנת להשתמש ברהיטים כחימום להסקות.
ועדיין, בתוך אותה תופת, אנחנו לומדים על קומץ של אנשים שמנסים איכשהו לחיות את חייהם.
בקטעי יומן שנכתבו בסוף 1944 מספר הכותב כי הנותרים התכוונו להתכנס בבית הכנסת הגדול ובבית המדרש הסמוך לו אך הדבר נאסר עליהם. וכן הוא מספר איך החליטו היהודים – שלא מנו ביחד יותר ממניין – להתכנס בבית פרטי ולהתפלל יחדיו, ואף מציין את הפסקת הקפה “הנחמדה והנעימה שהמשתתפים נהנו ממנה”.
היומן מתאר כי בינואר 1945 השלג היה גבוה כל כך שלא ניתן היה לפנות גופות של יהודים לקבורה.
“אני מקווה שהשלום יגיע במהרה על מנת שאוכל לסיים את כתיבת יומן זה ולמסור אותו למזכיר הקהילה. אמן כן יהי רצון”, הוא כותב בייאושו בסוף ינואר.
באחד מימי תחילת חודש מארס 1945 הוא מספר כי הצליח לארגן מריצה ולהניח עליה את גופות הנפטרים היהודים ולהביאם לקבורה מכובדת.
גם את חג הפסח של אותה שנה הצליחו כמה יהודים לחגוג, אולי כיוון שאלו היו הימים האחרונים של הנאצים בהולנד.
פרופ’ אלחנן ריינר, המנהל האקדמי של הספרייה הלאומית, אומר כי קשה לקבוע את זהותו של האלמוני שתיעד את החיים הקהילתיים באמסטרדם באותם ימי דמדומים — אך סביר להניח ששרד את המלחמה, שכן הוא כותב ממש עד יומה האחרון, ועוד מעט אחריה. הרמז היחידי המופיע ביומן היכול לסייע בזיהויו הוא הידיעה כי הוא ‘מונה במקומו של יעקובסון’.
אותו יעקובסון, מן הסתם מזכיר הקהילה לפניו, נשלח ל”מזרח” ב־3 לספטמבר 1944.
כעת, לקראת יום השואה, מעלה הספרייה הלאומית את דפי היומן שנמצאו לאתרה ופונה לציבור הרחב, ובעיקר ליוצאי הקהילה ההולנדית, לנסות לסייע בפתרון חידת זהותו של כותבו.