הלם: יש אפליה גם בישיבות ספרדיות

“שתיים סוכר אחד קפה”.  מכירים? עדיף שתפחיתו. כפית וחצי, ודאי תספיק.

אם לא נתקלתם בסלוגן המעניין הזה מימכם, כנראה שפספסתם שיר אחד לפחות, ברפרטואר הזמר היהודי.

אבל על “שלוש סוכר אחד קפה”, תודו שבחיים לא שמעתם.

לא, אין כאן ניסיון כושל למלא לכם את העיניים במלל. אנשים טובים ממני, עושים זאת טוב יותר ויפה יותר.

את המשפט ההזוי הזה, שמעתי רק לאחרונה. עם המילים עוד התמודדתי, אבל עם ההקשר שבהם הם נאמרו, גם החזקים שבכם – אלו המגורענים, ואלו המוקפאים בהקפאה עמוקה – לא יוכלו להתמודד.

•

רבות נכתב ומן הסתם עוד ייכתב, על האפלייה הגזעית, המתרחשת במוסדות הלימוד.

כולם חווים אותה, לא רק המנהלים והורי הילדים הנדחים. גם ההורים ה’בסדר’, אלו שילדיהם כן “זכו” להיכנס בשערי המוסד המהולל, גם הם חווים במודע או שלא, את התופעה ההרסנית שבגזענות.

לעולם לא תוכל לגדל ילד לתורה מצוות ומעשים טובים, כשלנגד עיניו מתרחשת יום אחר יום, הגדולה שבאפליות.

הכאב של הורה נדחה, הוא קשה מנשוא. הידיעה כי בעייתו היחידה של בנך, נובעת מאי השתייכותו לגזע הארי, מקוממת וקורעת את הנפש פנימה, עד דכא, עד דכדוכה של נפש.

רק ילידי הראשון לספטמבר 1939 ומטה, יוכלו להסביר זאת.

גם מכאן, יצאה קריאת תיגר, לא פעם, כנגד אותם עטויי זקן, המחזיקים במקרה את מפתח החיים, ומעניקים מנת סם המוות לאלפי הורים, ובניהם, ובנותיהם.

הקריאה, בעינה עומדת.

•

עולם התורה הספרדי עבר תהפוכות רבות ומועילות.

מ’כיתה’ בפורת יוסף, התפתחה אימפריית התורה ל’וועדים’ ו’קיבוצים’ בכל רחבי הארץ. רק לא מזמן פורסם מסמך פנימי של ועד הישיבות, המצביע על כך, כי ישנם יותר תלמידי ישיבות ספרדיות מאשכנזיות, הן בגדולות והן בקטנות.

תחושת ההשפלה, או שמא הרצון למיצוי העצמי, הם שהביאו לנסיקה האדירה. כשהמרוויחים העיקרים בכל הסיפור המופלא הזה, הם לא אחרים מאשר עם ישראל בכללותו, הנהנים מהגנה מוחצת של רבבות בני ישיבות, בסבך האש הלוהטת מסביב.

בישיבות הספרדיות, כך נהוג לומר, נמצאים הבחורים הטובים באמת. שכן, בעוד הישיבות האשכנזיות כפופים לרף נמוך מאד של קבלת האחר, הרי שבאלו הספרדיות, הבחירה נעשית רק על פי שיקול דעת מקצועי ואיכותי. ללא הבדלי גזע.

כך חשבתי תמיד.

אז זהו שלא.

אני לא מדבר על ‘דחיית תלמיד אשכנזי’, האירוע הזה טרם התקיים, טכנית. המציאות מדברת על מקרים גרועים יותר, בהרבה.

הישיבות ‘האליטות’ הספרדיות, מקפידות באופן תמוה למדי, לברור לאמתחתם את הטובים שבבניהם, את המוכשרים שבהם, את המתמידים שבהם, את הלמדנים שבהם ואת ה’לבנים’ שבהם.

השמועה שגונבה לאזני, כי בחור כהה עור, יצטרך להוכיח את עצמו ברמה גבוהה יותר משל חברו הבהיר, הייתה נראית לי בתחילה כמליצה חסרת שחר. מי שחווה על בשרו ובשר ילדיו את הטעם שבאפלייה, לא יעניק את החוויה לאחיו ולשארו הקרוב.

ואז נתקלתי בסלוגן העלום ההוא מלמעלה על “שלוש סוכר אחד קפה”.

יותר ויותר בני תשחורת ספרדיים, ידעו לדקלם לי את המונח החדש, ואף להסביר לי את הכוונה שבו.

“יש הסכמה שבשתיקה”, הם אמרו כמעט כולם, בלי שום תיאום, “כי על כל שלוש סוכר, אפשר לקבל אחד קפה. לא יותר מזה”.

לתופעה הזאת אין שם אחר, מלבד המילה ‘גזענות’. אין שום הצדקה ואין שום תרוץ שיכול להסביר אפלייה על רקע אסתטי.

•

ניתן להתנחם בעובדה אחת, כהה ואיתנה, שהייתה ברורה וידועה לי מראש, אגב.

כל הישיבות שהוזכרו בשמותם כאוחזים את דגל הבואש, היו שייכות לזן ספרדי מסוים, שהוקם אי שם בשנות השמונים. שדי אם נאמר, כי בספריית הישיבה, לא תמצאו את ‘יביע אומר’, לא באוצר הספרים ולא בחדרי חדרים.

הישיבות הללו, המפנות עורפן למחולל מהפכת יהדות ספרד, אך טבעי, שידחו בבוז את עתירי הפיגמנטים.

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]