ראש אגף תקציבים צריך להתפטר

לאמיר לוי לא הייתה כהונה קלה כראש אגף תקציבים. בלשון המעטה.

פעם אחת ביום עיון מסורתי, חגיגי לכאורה של אגף התקציבים, הוא נאלץ לשמוע את שר האוצר, הבוס, יורד על האגף שלו ומסביר לאנשיו כמה הם לא מבינים שום דבר.

מיד אחר כך הוא יחצ”ן את המתקפה הבוטה לתקשורת. מנסה לסחוט נקודות רייטינג מלצאת גבר על חשבון האגף שכפוף לו. לפיד גם הטיל חרם נדיר על אחד הבכירים באגף, זה שהיה אחראי על נושא הדיור.

לא מוכן לשבת איתו, הודיע שר האוצר ובעצם גרם לאותו בכיר לעזוב את האגף.

לוי ניהל כמה שיחות לא קלות עם לפיד, אבל איכשהו הכיל את זה. מנסה להיצמד לסיבות הטובות, שבגללן בא לאגף התקציבים.

אחר כך לפיד יצא עם תוכנית מע”מ אפס, למרות התנגדותו הנחרצת של לוי והאגף שלו. לוי ניגב את הרוק ושמח לגלות שהמערכת הפוליטית רצחה את זה.

כשלפיד הלך, לוי נאלץ לאכול עוד שתי צפרדעים ענקיות. ההסכמים הקואליציוניים גררו מחויבויות מטורפות של מיליארדי שקלים, כמעט מכירת חיסול, כולל כספים קואליציוניים גדולים למפלגות, שנדמה היה ללוי, פוסט פרשת ‘ישראל ביתנו’, שייעלמו מן העולם.

זה היה עוד כלום, לעומת הגלולה שבאה לאחר מכן: מתווה הגז.

לוי עמד בחזית של המו”מ ושיווק המתווה הלא פופולארי הזה. בשיחות סגורות הוא היה רחוק מלהתלהב מהמתווה, אבל הוא הרגיש שזה הרע במיעוטו והלך עם זה. זה עלה לו בלא מעט יוקרה. אומנם מתנגדי המתווה שמו אותו נמוך ברשימת החיסולים. אפילו ה”מרקר” טיפל בו יחסית בכפפות של משי. בכל זאת, שנים של שירות מסור במחנה ‘הטובים’, יצרו עבורו איזו חגורת הגנה קטנה.

•

ובכל זאת, התקציב הדו שנתי הוא אופרה חדשה.

ראשית, זה נושא שהוא בליבת העבודה של הממונה על התקציבים. לוי מתנגד מקצועית בכל מאודו. הוא, כמובן, לא היחיד. יש כמעט קונצנזוס בקרב כלכלנים נגד התקציב הדו שנתי.

שנית והכי חשוב, בניגוד לכל נושא אחר, פה אף אחד (חוץ משטייניץ) לא מנסה אפילו לטעון שזה טוב לכלכלה, שזה יעיל למשק. נתניהו בשלב של הקריירה שהוא כידוע לא סופר אף אחד ולא מרגיש שהוא חייב למישהו הסבר בעניין הזה, והבוס של לוי משחק את המשחק המוכר והגאוני שלו, שבימים קצת יותר אפורים היה נקרא צביעות.

משה כחלון, כידוע, טוען שהוא נגד התקציב הדו שנתי, אבל שאין לו ברירה, הוא חתם על זה – והסכמים צריך לכבד.

כל כך שקוף, כל כך הגון, כל כך כחלון. רק דבר אחד לא מסביר שר האוצר: למה חתמת? הרי בקמפיין הבחירות אמר כחלון שהקדיש את השנתיים פסק זמן שלו להתכוננות לתפקיד. נושא התקציב הדו שנתי הוא לא בדיוק נושא חדש.

כחלון הודיע במהלך המו”מ הקואליציוני שעל העברת מנהל התכנון ממשרד הפנים, הוא יפרק את כל העניין. מנהל התכנון כן ותקציב דו שנתי לא?

 •

אמיר לוי בא חזרה לאגף התקציבים באמת כדי לשפר, הוא לא ציני, באופן כמעט בלתי אפשרי.

כשהוא נכנס לתפקיד הוא ממש רצה לעשות שינויים משמעותיים בתקציב הבטחון. לא עבד. הוא הרגיש שהוא בא לממשלה שיכולה באמת לעשות שינוי במה שנקרא ‘יוקר המחיה’. קצת יותר עבד.

עכשיו, זה הזמן שלו לשדר מסר מהדהד, מסר שיותר חשוב מכול רפורמה נוספת. יש שדרה מקצועית באוצר, יש לה עמדה והיא לא תהיה מוכנה שידרכו על עמדתה בלי שום סיבה מקצועית.

הכלכלן הראשי באוצר, מיכאל שראל, עשה את זה באופן נקי ומהדהד כשלפיד לא קיבל את עמדתו והלך על מע”מ אפס.

הממונה על התקציבים, רמי בלינקוב, עשה את זה כשלא ספרו אותו במו”מ על התקציב הראשון של ממשלת נתניהו ב-2009.

עכשיו זה הזמן של לוי. זה לא יעצור את התקציב הדו שנתי. זה לא באמת יזיז לנתניהו, אולי קצת לכחלון, אבל זה יעשה יותר טוב לאגף תקציבים ואולי לכולנו, מעוד כמה חודשים בראשות אגף התקציבים.

• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר התפרסם ב’הארץ’