1.
עומס המלל של עיתוני חג הפסח מביא אותנו הפעם לנבור רק ‘בין השורות’ של המוספים שהנפיקו שני המתחרים המרכזיים – השבועונים משפחה ובקהילה.
ובכן, אחרי מסורת של שנים עם חבילות חג הכוללות מוספים רבים ומגוונים, מוספי נושא, שובר ‘משפחה’ את השגרה, ולא בפעם הראשונה, ומוותר על התענוג.
לקורא המשקיע סך של 25 שקלים (יקררר) ציפה מגזין עב כרס של 350 עמודים, ובו כתבות רבות ומגוונות, ללא נושא אחד שמאחד אותן.
לא ממש ברור מה עומד מאחורי השינוי, ולמה לא מעדיפים במשפחה מספר גיליונות נושא קטנים על פני אחד שהוא כמעט כמו ספר וכבד יותר. לא נוח לקריאה, בטח לא עבור מי שמעדיף לקרוא במיטה או בכורסא.
כ-15 מטובי הכותבים של משפחה הופקדו על הכתבות במגזין, והתוצאה, אפעס, מעט מאכזבת.
זה לא שלא מצאתי בגיליון כתבות מרשימות. מצאתי גם מצאתי. אבל עיון מדוקדק בתוצרת הכוללת של המתחרה בקהילה, הניבה תוצאה ברוכה הרבה יותר.
2.
מבחינת ‘הישגים’, היו למשפחה מרשימים יותר, ללא כל ספק.
כוונתי אינה לכתבת השער המרכזית על האדמו”ר מויז’ניץ ממונסי, כי אם לראיון המעולה עם האדמו”ר מסאטמר, שנדחק בשער לפינה ומוקם רק ככתבה השלישית במגזין (שגיאות עריכה, לטעמי).
תחת הכותרת “אנחנו לא נגד כולם”, הציג אריה ארליך שיחה של שעה ומחצה בחדרו של האדמו”ר – שיחה עתירת אמירות מרתקות.
ממול, הציג המתחרה בקהילה כתבת שער על הגר”ד לנדוי, ראש ישיבת סלבודקה – כתבה מעניינת לא פחות, אלא שהיא אינה ראיון, כי אם פרופיל המבוסס על שיחות עם מקורבים. כך שאין מה להשוות.
הנה, למשל, אחת מאמירות האדמו”ר, אמירה מעניינת מאוד: “הלכו אנשים ופתחו ישיבה בלוע הארי, ליד הערבים. בשביל מה הם פותחים שם ישיבה?!”
שואל הכתב, “ר’ אריה” – “אני תושב ביתר עילית. זה בשטחים. זו בעיה לגור שם?”
משיב לו האדמו”ר: “אם יש סכנה, אז כן, זו בעיה”.
וכשאחד הנוכחים שואל האם ביתר נמצאת בשטחים, מגלה האדמו”ר בקיאות מפתיעה. “בטח שהיא בשטחים. כמוה גם מודיעין עילית נמצאת בשטחים. וגם עמנואל. עמנואל זה יותר גרוע…”
שווה קריאה!
3.
קשה להבין איך יתכן שמשפחה על עשרות עובדיו, צוות ענק בכל קנה מידה, מוצא עצמו מידי חג כשהוא מתקשה להתמודד מול מתחרה קטן אבל נשכן, עם צוות מצומצם.
מבט על עמוד השער של המגזין, החלק המרכזי של עיתון החג של משפחה, מבשר בשורות גרנדיוזיות. יותר מדי, לטעמי. הכול נחשף, הכול כה מסתורי.
שימו לב לכותרות:
“הרב אהרן קוטלר, המנהל האגדי והאיש הכל-יכול בלייקוד, חושף…”
“משפחתו החרדית של ראש המוסד יוסי כהן נחשפת לראשונה…”
“הם צעירים, מהפכנים וחולשים על הקהילות היהודיות העשירות בתבל: חמשת המנהיגים הספרדים הכי משפיעים ביהדות העולם” (נו, באמת, לא קצת הגזמתם?)
“הגדול שבני ברק התקשתה לעכל: סודו של הגאון רבי גדליה נדל. חשיפה…”
“הצדיק שהשפיע על דור שלם: חייו המסתוריים של הרבי הפלאי מריבניץ…”
“הסיפור המסתורי…”
“הדיוקן הנסתר של דמות הפלאים ממונסי…”
“הרב משה גרילק חושף במסע דרמטי את הסוד…”
הבטחות פומפוזיות. אלא שלא תמיד יש פרופורציה בין המובטח בכותרת השער לבין הכתבה עצמה.
4.
בקהילה, שהמגזין שלו היה חלש יותר, לא נשאר חייב והנחית שני מוספי נושא שאפשר להתגאות בהם.
האחד – ‘כוח עולה’ – על הכוחות הצעירים שיחליפו את חברי הכנסת החרדיים ביום מן הימים, פרי עטו של הפרשן יעקב ריבלין. מוסף מעניין, אם כי לא חף מטעויות קטנות.
השני – ‘בכל דור ודור’, הפגיש עבר והווה, דמויות ואישים, למפגש משותף. כך, למשל, הופגשו יועצי התקשורת קובי איזאק ואריה פרנקל, הסופרים חיים ולדר ושמואל ארגמן, בעלי המנגנים שרוליק ורדגיגר ובן ציון שנקר, ועוד.
שני המוספים, נאמר שוב, משובחים.
צריך להזכיר כי לכל אחד משני השבועונים מצורפים מוספים נוספים (מוספי נשים, ילדים ועוד), אך נתרכז במרכזיים שבהם.
5.
החלק המעניין המסתתר בינות לכתבות המושקעות הוא הניסיון לאתר את הכתבות הפרסומיות שבעסק.
לעיתים, הן מוסוות כהלכה, לעיתים שקופות.
אחת מהן, די בולטת, הסתתרה בכתבת המסע של יעקב ב. פרידמן, תחת הכותרת ‘מסע עם אנשי הגמרא אל ארץ הגמרא’.
חובה להודות: מדובר בכתבה משובחת, הכתובה ביד אמן. מתוארים בה תחנות בקובנה, ז’יזמאר, טלז, ממל, ווילנא ועוד, “עם ‘בעל העגלה’, בערש תנועת המוסר, עם סוחר הבדים ועם עוד מראות צבעוניים מ’פעם’.
הנה, למשל, אחד הקטעים היפים שבכתבה:
“במטוס, במעבר מולי, נוצצים לעברי שני זוגות עיניים סקרניות. זוג יהודי ישיש מווילנא. חילוניים. הגברת פונה אליי ותוהה ביידיש ליטאית: ‘אני רואה קבוצה שלמה של יהודים חרדים. כולם הגיעו אל המתים?’… ציניות ווילנאית מרירה…
“לאחר בירור אני לומד שזוהי פאינה אוקלינסקי, זוהי ראש-הקהל של יהודי ווילנא… מסתבר שגם בעלה גוי…
“פאינה מבטיחה לנו שיהיה שם במפגש הרבה בייגלאך… מהשיחה אני למד על מחלוקות מופלאות התוססות בקהילה הווילנאית.. ‘שרק תדעו’, חוזרת פאינה ומזכירה, תוך כדי גריסת בשר-הטריפה של המטוס, ‘שאנחנו מתנגדים! תבואו לבקר אותנו מחר, אבל אין לנו שום קשר חלילה עם חב”ד!’…
“התרשמתי, שההתנגדות לחב”ד היא הקשר האחרון שלה ליהדות. בעלה הגוי קינח את כריך הבשר עם כוס קפה בחלב, וגיחך מהצד בלגלוג…”
איפה הבעיה?
ובכן, הכתבה מפגישה בין העבר הליטאי לבין… אנשי ‘עוז והדר’, ובכך הופכת לכתבה פרסומית לכל דבר ועניין.
קבלו דקה לפרסומות, בעיצומה של כתבה: “‘עוז והדר’, אמרתי להם ברגש – יורשיו וממשיכי מפעלו של ש”ס ווילנא שהאיר את העולם היהודי מאות שנה”, כך אומר העיתונאי עצמו. ומפנה את הבמה לקודקודי המפעל, אותו מפרסמת הכתבה…
6.
אפרופו כתבות פרסומיות, הבוטה ביותר בעיתוני החג היה יתד נאמן.
לכאורה, מדובר בגיליון נושא: תחת הכותרת “אילו” מוצגות “25 התרחשויות שיכלו לשנות את ההיסטוריה העולמית, הישראלית והחרדית”. רעיון יפה, ביצוע מרשים.
אבל, וכאן מגיע ה’אבל’ הגדול: כאשר בכריכת המגזין מופיע פרסום של חברת נובל אנרג’י, ואחת הכתבות היא כתבה שכולה פרסומת מוסווית לחברה, הרי שערכו של כל הגיליון יורד פלאים.
עם כל הכבוד, הכותרת “אילו החמיצה ישראל את ההזדמנות הנדירה לפתח את משק הגז” מריחה רע. רע מאד.
לא סוד הוא כי הכנסת חלוקה: אלו שמצדדים בפרויקט הגז ואלו שאינם. גם בתוך הקואליציה עצמה לא כולם סברו שמתן ההטבות לחברות הגז הוא מעשה רצוי, חלקם יישרו קו עם הקואליציה רק משום שהם חלק ממנה ולא יכולים להבריז, האחרים רק משום ש”נו, כבר הבטיחו להם אי אפשר להפר מילה”, אבל נדמה שרובנו סבורים שעדיף היה לה למדינת ישראל לו הייתה עורכת תנאים שונים, נוקשים יותר, מול החברות.
לא סוד הוא כי שר הכלכלה לשעבר, אריה דרעי, פרש מתפקידו רק כי לא רצה לחתום במו ידיו על הפרויקט; לא סוד הוא כי גם בג”ץ לא יישר קו עם כל ההסכמים ופסל את חלקם.
אז לבוא ולנקוט עמדה, כשאתה מייצג את ‘דגל התורה’, מפלגה שאינה אמונה על ערכים קפיטליסטיים (אם היו שואלים את יו”ר ועדת הכספים משה גפני לדעתו, בלי הלחץ של ‘יתד נאמן’ והפרסומות, סביר להניח שהייתה זהה לדעתה של ח”כ שלי יחימוביץ) – ועוד בפרויקט כה חגיגי, מעיד על לינקייג’ גדול מדי בין מחלקת התוכן למחלקת הפרסום.
המינימום המתבקש הוא גילוי נאות: “הכתבה הנה פרסומית/אינפורמטיבית).
7.
נשוב לשני השבועונים, ונסיים בצרור הערות קצרות:
א. אם להפגיש עבר והווה, מה טעם מצא ‘בקהילה’ בלהפגיש דווקא שני רבנים ראשיים – הראשל”צ רבי אליהו בקשי דורון עם הגר”ד לאו? ממה נפשך: אם להפגיש ראשל”צים חפצו, יכלו להפגיש את הראשל”צ רבי שלמה משה עמאר עם הראשל”צ הנוכחי, הגר”י יוסף (מצב היחסים בין השנים לא אפשר, מן הסתם, סוג כזה של מפגש) או הראשל”צ בקשי דורון. אם להפגיש רבנים ראשיים אשכנזים ביקשו, היו מפגישים את הרב יונה מצגר עם הרב דוד לאו (גם הם צהובים זה לזה).
ואם בדווקא חפצו להפגיש ראשל”צ עם רב ראשי אשכנזי, הרי שפגישת הרבנים עמאר-דוד לאו יכלה להתאים.
הפגשת שני הרבנים המופיעים בכתבה היא סוג של אילוץ וכורח, כך נראה. והקורא אינו יכול שלא לחוש בכך…
ב. אהבתי את המפגש של הסופר חיים ולדר עם ראשון הסופרים החרדיים שמואל ארגמן, מי שכולנו גדלנו על ספריו. הצילום של השניים, לצד ערימת ספריהם הגדולה, בהחלט מרשים.
ג. אהבתי מאוד את מוסף ‘כוח עולה’, והסכמתי עם חלק גדול מהניתוחים שהובאו בו.
התקשיתי להסכים עם כמה מהאמירות: האחת – דוד עמר כח”כ עתידי (תמהני על יעקב ריבלין, המכיר היטב את מפת היחסים הפנים ש”סית, שהציב דווקא אותו כמועמד). חיים ביטון הוא בחירה נבונה.
אמירה נוספת, לא ממש נכונה בעיני, היא זו על סגן ראש העיר בביתר עילית, איציק רביץ. “היוצא מן הכלל הוא סניף דגל התורה בביתר עילית שמקיים בחירות כל כך דמוקרטיות, עד שלפני שלוש שנים הם העיפו את נציג הממסד ובחרו אאוטסיידר שגרם להנהגת התנועה לקבל התקף לב. בבחירות הבאות, כך אומרים, יוכנסו חסמי סינון כדי שזה לא יקרה”. אני לא בטוחה שיוסי שטרית, היו”ר הקודם, היה “נציג ממסד” (להזכיר, הוא היה קשור ל’מרביצי’), הגם שמדובר באיש מוכשר ביותר. מסכימה עם העובדה לפיה רביץ ומשה גפני אינם כוסות תה זה לזה (עוד מזמן האבא, וגם על כך תקראו במוסף המשובח של ריבלין), אך עדיין מדובר בנציג שהוא חלק מ’דגל התורה’.
האם הוא יודח לקראת הבחירות הבאות? לא ברור. בל נשכח שרעייתו אוחזת בידה כוח פוליטי לא קטן בדמות ניהול בית נשיא המדינה רובי ריבלין. אני, לא הייתי ממהרת להספיד את האיש.
ד. אילולי התוודעתי למקור לכתבה, וכיצד היא התגלגלה אל משפחה, הייתי סבורה שמדובר באגדה (או בכתבת יח”צ – והיא לא).
אבל, מתברר, שמאחורי השם והסיפור עומד יהודי אמיתי, חסיד גור, “עם כל הלבוש”, אחד שאין לו “תואר רשמי” אבל נחשב לאחד מהגנטיקאים המובילים בעולם.
הוא חתום על לא פחות מעשרים ושמונה מאמרים מדעיים מובילים. ממשרדו שבבורו-פארק הוא מספר ל’משפחה’ את סיפורו, דן במספר המחלות הגנטיות המזוהות בעולם, ובאלו ש”עדיין לא זוהו”.
“איך אברך חסידי צעיר כל כך, שגדל בחיידרים חסידיים על טהרת הקודש ללא שום השכלה מדעית הופך למומחה בגנטיקה?” – הייתה השאלה המתבקשת של המראיינת מיכל איש שלום. התשובה סבוכה ומרתקת, שווה קריאה. מתברר, שעם הרבה קריאה ולימוד עצמי, אפשר גם אפשר.