כך גיירתי שתי בנות • טורה של מירי שניאורסון

לכאורה נדמה שחג השבועות הוא חגם של הגברים המצווים על לימוד התורה. אבל תכל’ס, זה חג של כל אישה יהודייה או כזו שהפכה ליהודייה.

מגילת רות נושאת אמנם את שמה של אישה אחת, אך מהווה סמל והדרכה לכל אישה יהודייה באשר היא. כן. גם ההנהגה עם השוויגער…

“כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל”. מי מופיע ראשון בפסוק? הנשים כמובן – בית יעקב.

האישה (לא סתם האישה, אלא הגיורת) היא זו אליה מייחסים את דוד המלך עליו השלום, שיום פטירתו חל בחג השבועות. אִמָה של מלכוּת!

תנאי הקבלה

גיורת. מילה קשה. דילמה. מצד אחד, “קשים גרים לישראל כספחת”. מצד שני, “ואהבתם את הגר”.

לפני מספר שבועות רעשה הארץ כאשר כוכבת ריאליטי מסוימת טענה שהרבנות מסרבת לאשר את תהליך גיורה.  חברת הכנסת ד”ר עליזה לביא התראיינה תחת כל מיקרופון רענן בשם “אחוות הנשים המקופחות”. אותה לביא, לומדת הגמרא הידועה, הגנה בחירוף נפש על יהדותה של הגויה שמסרבת לקבל על עצמה עול תורה ומצוות, ודורשת מעם ישראל לקבל אותה אליו כשהיא לא עומדת בכלליו.

לא יכולתי להתעלם מאחת התגובות לדבריה של לביא ואביא אותה כאן (כמעט) במלואה:

“להיות יהודי זה לא דבר פשוט. להיות יהודי זה לשמור תורה ומצוות! ואם אינך רוצה, סבבה, אבל אל תבקשי להתגייר כי מה זה משנה, אחרי הכל אם את יהודייה או לא, אם אינך מקיימת מצוות?! הייתי מציע שתעשי קצת שיעורי בית – מהו גיור, כי לפי דברייך על הדיינים ש’משקיפים’ עלייך, נראה שאינך יודעת כלל מהו גיור.  במקום לכתוב ‘יפה’ על היהדות, רק הרסת! היהדות לא מחפשת יהודים חדשים. אמנם מי שליבו מאוד חפץ בכך – להתגייר, ולא בשביל שיגידו שהוא יהודי(!) אלא לעשות את רצון הקב”ה, הוא צריך להקריב מעצמו! ולך אלין היקרה, אף אחד לא משכנע אותך להתגייר, אבל אם את כל-כך רוצה את מוזמנת להתחיל לחקור מהו גיור אמיתי”.

“רודנות הגיור – לשבור את מונופול הרבנות” – כך זעקה הכותרת בכתבה מלאת רגישות וחמלה לאלה שעוברים את התהליך ולא צולחים אותו. כל אדם שרוצה להצטרף למועדון מסוים, חייב לקבל על עצמו את חוקי המועדון. תראו עד כמה מחמירים האמריקנים במתן אזרחות למהגרים, עד כמה הם דורשים מהם הכרה יסודית של התרבות האמריקנית שלמרות היותה מדינת מהגרים, גיבשה לעצמה אתוס אליו היא נצמדת בעקשנות פונדמליסטית.

דווקא בימים אלה, מן הראוי לחדד שוב את הקשר שבין גירות ושמירת תורה ומצוות. אלוקייך אלוקיי – אומרת הגיורת המפורסמת ביותר בעולם, ומתווה את התנאי הבסיסי לקבלת בן עם זר לעם היהודי מעוט האוכלוסין.

אסתר ורבקה

להיות יהודייה בלי לקבל את החוקים והמצוות, מבלי לקיים את ההוראות, משול למי שקונָה ארון בגדים ב’איקאה’ ורואָה בעיניי רוחה את הארון קורם דלתות ומדפים, מבלי שבידיה חוברת הוראות ההרכבה…

ב-18 החודשים האחרונים ליוויתי שתי בנות צעירות ונחמדות בתהליך גיורן. מדובר בשתי בחורות ישראליות לכל דבר. צבא – עשו. במזרח – טיילו. הן לומדות לתואר ראשון ועובדות בחברת כוח אדם על מנת לממן את הלימודים. הן מתגוררות בחולון ובת-ים, ממש ישראליות קלאסיות. אלא מה, ככה, פתאום, באמצע החיים, הן גילו, כל אחת בדרכה, שהן לא ממש יהודיות.

“זה היה שם כל הזמן”, סיפרה לי סאשה, “אבל אף פעם לא התפניתי לבדוק זאת ברצינות”. עכשיו, כאשר הן מתקרבות לסוף העשור השלישי בחייהן, החליטו השתיים לעשות את השינוי המתבקש, וכמו כל בוגרות החינוך הבולשביקי הנוקשה, הן לקחו את הלימודים ברצינות. “אנחנו לומדות כל שבוע את ההלכות ואת המנהגים שעלינו לדעת. אנחנו לומדות כיצד להקפיד על קלה כבחמורה”.

הקושי הגדול שלהן היה למצוא משפחה שומרת מצוות שתלווה את התהליך ותארח אותן למשך חודש בביתה. הבנים בבית לא כל-כך אהבו את המעבר ליין מבושל, אבל הבינו את חשיבות העניין. זה לא נגמר באירוח. אנחנו נדרשים לענות להן על המון שאלות, בעיקר בשבתות ובחגים. נזקקתי לא אחת לפתוח ספר על מנת לענות להן על שאלות שכלל לא היו עולות בדעתי.

רגע השיא של התהליך היה כאשר הבנות ביקשו ממני לבוא לבית הדין ולספר על התקדמותן. התייצבתי בשעה היעודה ומצאתי אותן רועדות וסמוקות. בהגיעי, יצאה מחדר הדיונים בחורה אחרת, לבושה בצניעות כיאה לבת ישראל. היא ניגשה לבחורות “שלי” ואמרה להן בקול רועד: “עברתי. זהו. אני יהודיה כשרה”. הן חיבקו ונישקו אותה והיה ניתן לחוש את המתח שבאוויר.

סופו של דבר, אחרי חצי שעה מורטת עצבים בה תושאלה ונחקרה כל אחת מהבנות, הוזמנתי אל הדיינים על מנת לענות על כמה שאלות. הדיינים רצו לדעת עד כמה מתכוונות הבנות להמשיך ולשמור תורה ומצוות. דקות ספורות לאחר מכן נכנסה אולגה לחדר ולאחר אמירת “שמע ישראל”, פרצה בבכי חסר מעצורים. לא יכולתי שלא להתרגש. הרגע הזה בו את רואה מול עינייך כיצד אדם ממש “נולד מחדש”, הופך מגוי ליהודי ומשנה את מהותו הרוחנית, הוא רגע מרטיט.

אולגה הייתה לאסתר וסאשה התעקשה על רבקה. בשבת הבאה, כאשר חזרו לביתנו, הן כבר היו יהודיות לכל דבר ועניין. שוב לא נזקקנו ליין “פטישים” מבושל. כבר לא נדרשנו “לדאוג” שהן תחללנה שבת לפחות פעם אחת. פתאום הרגשתי שנולדו לי שתי אחיות כאשר הן עמדו לידי בבית הכנסת בשבת האחרונה.

אין דרך אמצע

מעמד הר סיני הוא התשתית החברתית הלאומית של העם היהודי. לא יציאת מצרים ולא קריעת ים סוף הפכו את מכלול השבטים לעם אחד. המעמד הכביר שלא היה לפניו ולא יהיה אחריו, הוא זה שגיבש את החברה הישראלית לישות אחת שבאה לידי ביטוי בפסוק “ויחן שם ישראל נגד ההר” – כאיש אחד בלב אחד.

כאן המקום לחזור ולעסוק בעבודת נשים בעידן הנוכחי.

נשים רבות בציבור החרדי נאלצות לצאת לעבוד במקומות בהם עובדים גם כאלו שאינן שומרות תורה ומצוות. אם את עובדת בחברת נשים שאינן שומרות תורה ומצוות ונמנעת מלהשפיע עליהן את דרך התורה שאת מאמינה בה, כי את רוצה להיות פלורליסטית מודרנית ויפת נפש, את עוברת מהר מאוד מהצד המשפיע לצד המושפע.

בהלכות בשר בחלב נקבע כי “איידי דטריד למיפלט, לא בלע”. שכאשר הסיר נמצא על האש וטרוד בפליטת הטעם שבדופנותיו, הוא לא בולע את טעם התבשיל שבתוכו. אין אמצע. יש או להשפיע או להיות מושפע. כך קובע מדריך ההפעלה שלנו, אותו קיבלנו במעמד הר סיני.
הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]