מי שהביט בלוחות המודעות שבחוצות הערים החרדיות, הצליח להבחין במודעות מטעם אחד מבתי הדינים המפורסמים בבני ברק (הרב קליין והרב שטרן), המזהירות את ציבור הסוחרים והרוכשים מהצפת השוק במגילות מזויפות.
וזו היתה לשון ההודעה: “הובא לידיעתנו שאינשי דלא מעלי מפיצים לאחרונה בעירנו מגילות של קלף שהוברר בוודאות שלא נכתבו ע”י סופר סת”ם, כידוע שמגילה שלא נכתבה ע”י סופר סת”ם בכשרות הינה מגילה פסולה, ואסור לברך עליה, ומגילות אלו הודפסו בהדפסת צילום ע”י מחשב, והדברים נעשו באופן משוכלל עד שקשה מאוד להבחין בזיוף, ועל כן מצאנו לנכון להתריע על כך ולהזהיר את ציבור הסוחרים והרוכשים שיהיו ערים לעניין בכדי שלא ייכשלו ולא יכשילו אחרים במגילות מזויפות, ועליהם לבדוק היטיב את מקורם וטיבם של המגילות, ולברר היטיב ביסודיות שאכן המגילות הנרכשות נכתבו בכשרות על ידי סופר מומחה וירא שמים”.
הרקע להודעה החריפה נבע מהעובדה כי ימים מספר קודם לכן הגיע אל אחד מסוחרי הסת”ם בבני ברק יהודי בעל חזות חרדית, והציע מספר מגילות במחיר מוזל. מאחר והמחיר נשמע זול מדי העלה הסוחר חשש כי מדובר בעסק לא תקין.
הסוחר החכם ביקש מהסוכן להשאיר בידו מגילה, לצורך עיון, כביכול, ברמת הכתב והבטיח לו כי יודיעו דבר אם מעוניין הוא ברכישת המגילות. לאחר התייעצות עם רבנים ומורי הוראה ומומחים בסת”ם נאמר לסוחר כי קיים חשש סביר כי מדובר בזיוף והונאה.
הידיעה על מגילות מזויפות המסתובבות בשוק, פשטה בשוק כאש בשדה קוצים, ושוק המגילות נכנס לתזזית, מחשש שמא הנוכל הצליח להפיץ מגילות מזויפות בעבר, שכבר עשו את דרכם אל הרוכשים.
ההזמנה
בכדי לוודא ולחקור את העניין לעומק, הורו הרבנים והמומחים לערב בענין את ‘מכון פאר’ – מכון ותיק בבני ברק עם עשרות שנות ניסיון בנושא הסת”ם, ובין היתר גם ב’השבת אבידות’ וזיופים.
הרב ישראל יוד, ראש ‘מכון פאר’ נכנס לתמונה, וצעדו הראשון היה להודיע למוכר, שהתברר לאחר מכן כנוכל, כי הוא מעוניין לרכוש “כמה שיותר” מגילות.
הנוכל, שלא הבין שחושדים בו, הגיע עם מספר מגילות אל הרב יוד על מנת לשווקם, וכאשר ראה האחרון את המגילות הבין למעלה מכל ספק כי מדובר בזיוף מוצלח ביותר, שעין בלתי מקצועית ומומחית בזיופי סת”ם לא תבחין בכך.
אלא שכאן רק החל הסיפור האמיתי.
הרב יוד אמר למוכר, כי בכדי להחליט אם לרכוש את המגלות, דרושים לו יומיים לעיין בהן מבחינה הלכתית, שכן יש לבצע בדיקת מחשב ובדיקה על ידי מגיה וכו’. רק אז, אמר למוכר, יחליט אם לרכוש את המגילות.
במכון פאר החליטו לערב גם את משטרת ישראל וכך נכנסה לתמונה מחלקת הבילוש של המשטרה.
החקירה
הרב יוד הזמין את הנוכל בתאריך מסוים, בתיאום מלא עם ראש מחלקת הבילוש, אל מכון פאר.
האיש הגיע והשנים החלו לגלגל שיחה נעימה, כאשר כבר בתחילתה מכריז הרב יוד כי הוא מעוניין לרכוש את המגילות ‘המהודרות’.
לאחר שרכש את אמונו, החל יוד להתחקות אחר מקום מושבו ומגוריו של המוכר, ואחר עברו המקצועי בכל מה שנוגע לתחום הסת”ם. ההנחה היתה כי לאיש יש ידיעה בתחום, מאחר שרמת הזיוף הגבוהה העידה על כשרון וידע.
תוך כדי שיחה התוודע הרב יוד לפרטיו הדמוגרפיים – מי הוא, מהיכן הוא, מה מקום מגוריו, מיהו הרב אתו הוא נוהג להתייעץ, וכך התברר גם כי הוא למד קורס לכתיבת סת”ם באחד הקורסים המכובדים בבני ברק.
החשיפה
בשלב זה הודיע הרב יוד לנוכל, כי זהותו התגלתה: “תשמע היטב, המגילות האלה מזויפות, והרי לך ההוכחות אחת לאחת שהמגילות מזויפות, וכעת הברירה בידך, או להביא בפני את כל הסיפור של המגילות באופן מדויק ללא סטיות, או שלחילופין הנך נעצר כאן במקום ומועבר לחקירה משטרתית”.
הנוכל נשבר והתוודה.
הוא סיפר כי לאחר שעבר את קורס הסת”ם, המצב הכספי שלו היה בכי רע. אז עלה ברעיונו אפשרות של העתקת מגילות ללא כתיבה.
בכדי שהזיוף יהיה מוצלח, היה לו צורך שהדיו יהיה בולט מעל הקלף, דבר שאיננו פשוט כלל. אך גם לכך מצא הנוכל הצעיר פתרון והוא איתר בית דפוס המדפיס בדפוס משי, המקשה מאד על זיהוי הזיוף.
לאחר מכן פנה אל חברו, סופר סת”ם ידוע ואיכותי, כדי שישאיל לו מגילה יפה, כשהוא מסביר כי הוא מעוניין ללמוד מכתיבתו, כאשר בפועל הוא מביא את המגילה האיכותית לבית הדפוס בכדי לצלמה, וממנה הדפיס את שאר המגילות המתוכננות.
הרב יוד פנה אל בעל בית הדפוס, כדי לוודא כמה מגילות יצאו מודפסות מתחת ידו. בעל בית הדפוס, אדם שרחוק מהבנה בענייני כתיבת סת”ם, היה בכנות מופתע ומזועזע מהמלכודת שאותו נוכל טמן לו. הוא לא האמין שישנה אפשרות שטקסט כה מרובה כמו מגילת אסתר, עשוי להוות מוקד לזיופים.
השלב הבא והסופי היה לבדוק האם ישנם עוד בתי דפוס הנכשלים בזיופי ‘סת”ם’ ללא כוונת זדון, והתברר כי אכן מדובר בתופעה קיימת.
‘מכון פאר’ החליט להוציא מנשר, המסביר את האיסור והפסול של סת”ם מודפסים, כשהוא פונה באופן יזום לכאלפיים בתי עסק ומסחר של הדפסות, מתוך מטרה ליידע את אלה שאינם יודעים את גודל האיסור מבחינה הלכתית, ואת החוק למניעת זיופים בסת”ם, ו’מדפיסים’ ספרי תורה, תפילין, ומזוזות, בתום לב וללא כוונות בלתי טהורות.