לפני כשנה ורבע פגשתי אדם בשם אלעד מאיר, התובע העירוני של עיריית בת ים.
יצא לי להיפגש לא מעט עם אנשים שמתיימרים להיות חושפי שחיתויות. מעט מאוד נמנים על הפרופיל של מאיר. הוא חושף השחיתות המושלם. נטול אינטרסים אישיים ולא רוצה לנקום באף אחד.
הוא גם נמנה על המעטים שהשכילו לתעד את השחיתות בזמן אמת, להקליט, לשמור מסמכים. מושלם.
אולי בגלל זה הוא גם היה מאוד אופטימי.
אני שונא לשחק את תפקיד הסקפטי, ש(כאילו) ראה כבר הכול ושופך מים קרים על התלהבות של חושפי שחיתויות אותנטיים. המשטרה תחקור, אמר מאיר בביטחון, יש לה פה כבר תיק מוכן ומבקר המדינה יגן עליי. זו חובתו וסמכותו.
התקופה שעברה מאז הוכיחה, למרבה הצער, שהייתה סיבה להיות ספקן.
מאיר עבר סוג של גיהנום בעבודה. המשטרה לא התחילה לחקור (לפי פרסום של חדשות 2, אולי עכשיו תתחיל) ומבקר המדינה פעל כמו מבקר המדינה. באיטיות והססנות.
שפירא התערב אישית במקרה והציע פשרות שונות משונות, במקום לעשות את הצעד המתבקש והקל – לתת למאיר צו הגנה קבוע, שיכיר במעמדו כחושף שחיתות ויאסור על עיריית בת ים להתנכל לו.
בסופו של תהליך מייסר, המבקר הסכים לתת לו רק צו זמני, הוא גם לא עשה שום צעד להפריע לעירייה להתעלל במאיר על כך שהעז לחשוף את השחיתות.
בשבוע שעבר קבעה השופטת רות לבהר-שרון שיש לבטל את הבחירות בבת ים. היא ייחדה פרק שלם בפסק הדין למאיר ולתביעה העירונית וקבעה חד משמעית שהיו שם מקרים רבים בהם היועצת המשפטית, בגיבוי בכירי העירייה, נתנו הנחיות למאיר להקל בעונשים ולעכב כתבי אישום בנושא תכנון ובנייה כדי לנצח את הבחירות.
היא גם חרצה שמאיר חשף את השחיתות לפני שזומן לשימוע לפני פיטורין – ולא בעקבותיו.
פניתי למבקר המדינה אחרי פסק הדין: אולי עכשיו תתנו למאיר סוף סוף צו הגנה קבוע?
אנחנו לומדים את פסק הדין, נאמר לי. קחו את הזמן שלכם. מה בוער.
בכל מגע עם חושפי שחיתויות פוטנציאליים, אתה שומע את אותם חששות. תראה מה קרה לחושפים לפניי. אותם שמות עולים. המושחתים בארץ הצליחו, מסתבר, לבסס את הטיעון שחושף שחיתות, לא יכול לסיים טוב.
ראיתי את זה מקרוב גם בסיפור קרן קיימת לישראל. כמה וכמה חושפי שחיתות שמו את נפשם בכפם והעבירו חומר למבקר המדינה. זה קרה כבר לפני שנתיים.
מאז כבר התחלף השלטון בקק”ל, נחתם הסכם עם המדינה, קרו עוד מיליון דברים, רק דו”ח המבקר בעניין עוד לא פורסם.
המבקר גם לא נתן שום הגנה לאלו שעבדו איתו. אחד מהם נזרק על ידי הארגון, כשאנשי המבקר צופים בעניין מהצד ולא עושים דבר. ‘אין לנו סמכות’, ‘זה לא בדיוק המקרה’ ושאר תירוצים.
בארה”ב יש חוק שעשוי לזכות חושף שחיתויות בכסף גדול, תלוי בסוג השחיתות ובנזק שגרמה לציבור.
בארץ, ההגנה המשמעותית היחידה אמורה לבוא ממשרד מבקר המדינה. חתכ’ת הגנה.
בקרוב תתכנס ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר לדון בקיצור מאסרו של שלומי לחיאני.
פסק הדין של השופטת לבהר-שרון התייחס ארוכות למעורבותו הפסולה של לחיאני בבחירות האחרונות. עבריין מורשע עם קלון חילק הבטחות שלטוניות בשם בן חסותו, שרץ לבחירות וזכה.
צמרת העירייה התגייסה לעזור במעשים המושחתים. כולם עדיין בתפקידם, כולל היועצת המשפטית שסופגת ביקורת בפסק הדין.
לשר הפנים, אריה דרעי, שאחראי על הרשויות המקומיות, אין מה לומר בנושא. איך יהיה לו? סביר להניח שלחיאני יקבל את קיצור השליש שלו.
מה שכתוב בפסק הדין לא רלוונטי (בצדק) לדיון בקיצור השליש, אבל מי ימנע ממנו להשפיע על עוד מערכת בחירות בבת ים ולקבע את התחושה שבסוף תמיד המושחתים מנצחים?
• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר התפרסם ב’הארץ’