מתי ניר ברקת יתחיל להגיד לנו את האמת על ‘ירושלים המאוחדת’?

לקראת הבחירות המקומיות של 2008 העסיק המועמד דאז לראשות עיריית ירושלים, ניר ברקת, את יועצי הבחירות ארתור פינקלשטיין וג’ורג’ בירנבאום.

הם הכינו עבורו ספר באנגלית של איזה 500 עמודים, אולי יותר, שחוקר מה חושבים תושבי ירושלים כמעט בכל נושא אפשרי. פינקלשטיין ובירנבאום עושים את המחקר הזה בתחילת כל קמפיין שלהם. זה עולה בדרך כלל כמה מאות אלפי שקלים התענוג הזה. מה זה בשביל האיש והאקזיט, ניר ברקת.

“נו, מה השורה התחתונה שלהם?”, היה נשאל ברקת על ידי הנייטיבס, חסרי הכוח לקרוא את הטירוף הזה.

“בלי תמיכה של הדתיים לאומיים אי אפשר לנצח בירושלים”, השיב ברקת.

עם התשובה הזאת והמחקר ההוא נולד, לדעתי, ניר ברקת שאתם מכירים היום, ניר ברקת הימני-לאומי, הליכודניק.

מהמחקר הזה ואילך, ברקת, שרק נראה בשר ודם, אבל הוא בעצם סוג של בינה מלאכותית משוכללת, התאים את עצמו במדויק לדנ”א של בוחרי ירושלים.

הוא, למשל, בעד “ירושלים מאוחדת”. לא משנה לו המציאות. הוא לא ביקר שנים במחנה הפליטים שועפאט או בכפר עקב, כמעט 100 אלף תושבי ירושלים שגרים שם לא מעניינים אותו. הם אמנם חלק מ”ירושלים המאוחדת”, אבל הם הרי לא הולכים להצביע ולעשות להם טוב זה עלול חלילה לעשות רע לסיכוייו להיבחר לראשות הממשלה – היעד הבא במירוץ לפיסגה של ניר ברקת.

בשנים האחרונות, תוכנת הקמפיין של ברקת שחייבים איכשהו לא להביא את הפלשתינים שמעבר לגדר למצב שהם יפגעו בפופולאריות של ברקת. כלומר, יבצעו פעולות טרור.

בשקט-בשקט, אבל בהרבה עקשנות, ניסה ברקת לקדם תוכנית במסגרתה הרשות הפלשתינית תספק שירותים עירוניים לאותם פלשתינים שמעבר לגדר (אבל בתוך ירושלים).

ברקת זימן את מתאם הפעולות בשטחים באותה תקופה, האלוף איתן דנגוט.

מה אומר אדוני האלוף על הרעיון?

תן לי לחשוב, אמר האלוף. מצד אחד, איך אפשר? מה, ניתן לרשות הפלשתינית דריסת רגל בבירתנו הקדושה? מצד שני, הרי נוצרת שם ביצת טרור, המשטרה ומג”ב כמעט לא נכנסים וכשיש משחק פלשתיני כדורגל בא-ראם, כבר מאפשרים לכוחות המשטרה הפלשתינית לעמוד לא רחוק מהאיצטדיון, כדי שאם תתחיל מהומה, הם אלו שיסכנו את צווארם.

במקביל, ברקת הפעיל לחץ על ראש הממשלה נתניהו. אולי ניקח להם את תעודות התושב. מי צריך אותם בכלל. אולי הרשות תשליט שם חוק וסדר. נתניהו די אהב את הרעיונות הללו, אבל אתם יודעים, יש לו את בנט וליברמן ויריב לוין על הראש.

ובכלל, איך הוא יכול לקדם משהו כשהרגע הוא סנדל את עצמו בחוק יסוד, שמכריח אותו לעשות משאל עם על כל ויתור של מטר ריבוני ממחנה הפליטים שועפאט.

•

עכשיו, ברקת החל בהסתערות על ראשות הליכוד.

כרגיל, בקמפיינים שלו, עושה רושם שהרבה כסף מעורב. פוקדים אנשים, מופיעים בכנסים, יש אתר אינטרנט להתפקדות.

גם תאומו ההייטקיסטי של ברקת מצד שמאל, אראל מרגלית, פועל בצורה דומה. סביב מרגלית יש שורה של יועצים חדשים, סופר יקרים – משה קלוגהפט (לפי פרסומים, שהוא הכחיש, הוא קיבל 1.2 מיליון שקלים על הקמפיין שעשה ל’בית היהודי’), הפרסומאי ספי שקד (שקיבל 750 אלף שקלים מקופת ש”ס הריקה על הקמפיין בבחירות), ועוד אין ספור אחרים.

נניח שברקת ומרגלית מממנים את זה מכיסם הפרטי. זה מותר? אם כן, המשמעות היא שהחוק הישראלי נותן עדיפות היסטרית לאנשים עשירים.

שניהם הרי נבחרי ציבור. לו היו רוצים לגייס תרומות, היו מוגבלים בסכום, בזהות התורם ובגובה ההוצאה. למבקר המדינה אין עמדה בעניין? אולי לשם שינוי המבקר מוכן להודיע את פרשנותו המוסמכת לחוק בזמן אמת ולא לחכות ליום שאחרי.

אולי אם יאסרו על ברקת להשתמש בכסף שלו כדי לממן סקרים יקרים, אז הוא יתחיל באמת לעשות פעולות אמיצות בירושלים.

• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר פורסם ב’הארץ’