המעשים נחשפו: בית הדין לא אישר לאב חרדי לחגוג פסח יחד עם בנו

סיפור המעשה: בני הזוג נישאו לפני כעשרים שנה ונולדו להם ארבעה בנים, אחד מהם קטין כבן 13.

לפני 6 שנים עזב הבעל את הבית והגיש תביעת גירושין שנידונה באריכות במספר דיונים בבית הדין הרבני בירושלים. בסופם של הדיונים נדחתה בקשתו לחייב את אשתו בגט, ועד היום הצדדים טרם התגרשו.

בשלב מסוים שכנע בית הדין את האישה, שאינה חייבת בגירושין, להסכים לגט מרצונה הטוב ונקבע מועד לסידור הגט לפני כעשרה ימים.

במעמד הגט הודיעה האישה כי בעלה הגיש נגדה תביעת נזיקין אזרחית על סירובה להתגרש, ובית המשפט לענייני משפחה פסק לחובתה סכום נזיקין של 8,000 בחודש – כך שהחוב עומד כיום על 68 אלף שקל.

האישה דרשה שהבעל יבטל את הקנס כתנאי להסכמתה לגט. הבעל סירב – והצדדים לא התגרשו.

בינתיים התברר כי הבעל החרדי חי ומתגורר עם אישה חרדית, לה נישא בנישואין פרטיים שלא דרך רבנות חוקית מוכרת ומוסמכת ולמעשה עבר על חוק הביגמיה.

לקראת ליל הסדר פנה הבעל לבית הדין בדרישה לקבוע הסדרי ראיה לשבתות וחגים ובליל הסדר, כאשר על פי ההלכה חובת חינוך הבנים חלה על האב.

חברי בית הדין הרבני האזורי בירושלים – הרב יוסף גולדברג, הרב דוד ברדוגו והרב מרדכי רלב”ג – דחו את בקשתו על הסף ופרסמו פסק דין מפתיע וחריף במיוחד: “עובדה אחת ברורה עומדת לפנינו והיא שהבעל שמציג את עצמו כחרדי ושומר תורה ומצוות – פגע ברגל גסה בהלכה, שהרי אם חי עם אותה אישה עד היום ללא נישואין, מציאות זו נוגדת את ההלכה. ואם נישא לה בנישואין פרטיים –  עבר בכך על חרם דרבנו גרשום כשנשא אישה על אשתו, ללא היתר בית הדין.

“וכל זאת מלבד שעבר על חוק הביגמיה, ובשני אופנים אלה הוא נקרא עבריין. למציאות עגומה זו יש השלכה ישירה אף על הסדרי הראיה בין האב לבנו הקטין, שהרי בן זה שמתחנך במוסדות חרדים כחדרי לכל דבר, האמור על שמירת תורה ומצוות וציות לגדולי התורה, כאשר הוא נחשף לסוג של חיים הנוגדים את ההלכה, ללא ספק הדבר גורם לנזק נפשי שאינו ניתן לתיקון. הוא מקבל בכך מסר שלילי ומבלבל, שכביכול ניתן להיות חרדי למחצה וניתן לבעוט בהלכה ובפסקי דין של בתי הדין”.

בהמשך הדברים כותבים הדיינים: “יש לציין שאף בבני זוג שאינם שומרי תורה ומצוות שנמצאים בהליכי גירושין, כשבעל נוטש את אשתו לטובת אישה זרה, בית הדין מונע הסדרי ראיה הכוללים מפגשים עם אותה אישה זרה.. קל וחומר כאשר המדובר בבני זוג המחנכים את בנם לשמירת תורה ומצוות שהדבר פוגע בנפשו”.

לסיכום כתבו הדיינים בספק דינם: “לאור הדברים הנ”ל ומאחר שבית הדין אמון על הצד ההלכתי, הגענו להחלטה כי במצב הנוכחי עלולים המפגשים בשבתות ובחגים אצל האב ליצור אצל הבן בלבול, ועלולים לפגוע בו נפשית.

“אם ברצונו של האב להביא לשינוי בהחלטת בית הדין בעניין הסדרי הראיה בשבתות ובחגים, עליו ללכת לקראת אשתו ולפעול לביטול הקנס. לאחר מכן הצדדים יתגרשו כדת משה וישראל, ולאחר הגירושין תהיה אפשרות בידי הבעל להינשא כדת משה וישראל, ומצב זה יאפשר הסדרי ראיה אף בשבתות ובחגים”.