אחת ממצוות ליל הסדר החשובות הינה מצוות שתיית ארבע כוסות.
רבים מהיהודים המקפידים במצוות נוהגים למלא את כוסותיהם ביין, ולא במיץ ענבים, אתו יוצאים אמנם ידי חובה, אך ודאי שאין זה לכתחילה.
ברשימה זו אנסה לתת כמה עקרונות וכללים לשתייה נכונה של כוסות היין, שכאמור, רלוונטית לכל יהודי ויהודייה מישראל החוגגים את ליל הסדר הבא עלינו לטובה.
בתחילה בקצרה – ובהמשך בפירוט על כל כוס וכוס.
כוס על בטן ריקה ומלאה
את הכוס הראשונה שותים ב’קדש’ של תחילת הסדר, בשעה די מאוחרת – שעון קיץ. בשלב זה אנו כבר קצת רעבים.
לאחר כוס זו, אנו עומדים בפני שעתיים של ‘מגיד’ – בהם נאלצנו לדלג על כמה פירושים שאותם נגיד מחר – כך שהכוס הראשונה צריכה ללוות אותנו זמן רב.
כיוון שכך, “החכם עיניו בראשו”, להכין יין בעל תכונות משלבות: מצד אחד ימלא, יחזיק ויחזק אותנו, ומצד שני לא יסחרר – או לפחות לא יסחרר את ראשנו יותר מדי.
את הכוס השנייה שותים מיד לפני נטילת ידיים, שגם היא לא בדיוק לפני הארוחה. שכן, אחרי נטילת ידיים יש את ‘מוציא מצה’, ‘מרור’ ו’כורך’, וכשיש הרבה מסובין, מצוות אלו נמשכות מעט – וכשמגיעים ל’שולחן עורך’, כבר הצליחה הכוס השניה להגיע לראש…
אמנם מיד אחרי שתיית הכוס השניה כבר ‘מרפדים’ את היין, ומכניסים לפה מצות וחרוסת שמתערבבים עם היין בקיבה, והדבר מקל מעט.
את הכוס השלישית שותים אחרי האוכל – אז קל יותר לשתות אותה, אבל זו אינה הכוס האחרונה. זו שאחריה תבוא די מהר, ואז בקושי כבר אפשר להכניס אותה לפה.
אפשר לשתות מיץ ענבים או יין מתוק קל, אבל אנחנו בטור מקצועי מן הסוג הזה, מדברים על ‘יין’, כשהכוונה ליין אמיתי. דהיינו: אדום ויבש.
יתכן שגם ליינות לבנים יש דין ‘יין’, אבל לפי המקרא והמסורת, אנו מהדרים אחרי יין אדום דווקא, כמו שכתוב: “אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם” (משלי כ”ג ל”א).
אני מכיר ייננים מקצועיים, שנלחמים על זכותו של היין הלבן, לעמוד בשורה הראשונה של היינות, אבל את המלחמה הזו הבה ונותיר לפעם אחרת.
•
בינתיים אנו צריכים לדעת מה לשתות ואיך לשתות, לא רק כדי לצאת בשלום מהסדר, אלא כדי לצאת מרוצים ושמחים, כך שנרצה לזכור את התכנית לשנה הבאה.
מאחר והלילה הזה נקרא ‘ליל הסדר’ – הבה נתחיל לפרט באופן מסודר:
הכוס הראשונה
האפשרות הפשוטה והקלה היא לשתות יין חצי יבש ממשפחת המוסקטואים הקלילים, שם יש סך הכל 5-6 אחוזי אלכוהול, וכדומה.
אפשרות אחרת היא לקחת יין עם ‘גוף קל’ (הוסבר במאמרים הקודמים), בלי להתייחס לגובה האלכוהול. לא שזה לא חשוב, אבל יין עם גוף קל, נלגם בקלות, ומשאיר פחות עקבות (לפחות בכוס הראשונה).
עוד לפני התקדש החג, כדאי לאכול קצת תפוחי-אדמה (פחמימות) וביצים (חלבון) עם מעט שמן, כדי לרפד את הקיבה, אבל את ה”פטנט” הזה צריך לעשות בזהירות, שהרי צריך להיכנס רעב לליל הסדר, כדי לאכול את המצות לתאבון.
אז צריך לטעום רק קצת מכל דבר.
גם לכרפס הנטבל במי-המלח כדאי להוסיף קצת שמן זית.
הכוס השניה
זוהי כוס שזמן מועט אחריה אוכלים את הסעודה, לכן ישתה כל אחד את מה שהוא חושב שראוי בעיניו.
אפשר יינות כבדים וטובים. זה אמור להעניק טעם טוב ואוירה רגועה ונעימה, לכל הסעודה.
הכוס השלישית
מכיון שהיא אחרי הסעודה, אין זה משנה אם היא כוללת יין בעל 10% אלכוהול או 14%, העיקר שיהיה בה שמחת יו”ט.
ובכל אופן צריך לזכור שסוף סוף אלכוהול מצטבר, בפרט אם באמצע הסעודה גם לגמנו קצת יין.
אני מציע, כי הפעם, בגלל ארבע הכוסות, כדאי לשם שינוי להימנע או להפחית בשתייה שבאמצע הסעודה.
הערה זו חשובה למקפידים לשתות ‘לחיים’ בין הדגים לבשר, אז הפעם בבקשה שה’לחיים’ יהיה גדול, אבל שהכוס תהיה קטנה.
הכוס הרביעית
לכוס הרביעית והאחרונה, ישנן שתי אפשרויות מועילות: יין קליל כמו לכוס הראשונה, או יין חזק עם סיומת ארוכה, כלומר: שמרגישים את הטעם שלו הרבה זמן אחר השתיה, וכשנאמר “חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתו, כְּכָל מִשְׁפָּטו וְחֻקָתוֹ”… עדיין נרגיש את טעמו ונחשוב על הזבחים והפסחים, שהלוואי ונזכה לאכול “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה”.
היין לא נגמר בסדר
אבל…
היין לא נגמר בארבע כוסות של ליל סדר. שם הוא רק מתחיל.
יש עוד כוס ענקית של ‘כוס של אליהו’. על חלק ממנה נעשה קידוש למחרת בבוקר, ואת השאר נשתה בסעודה, ואולי יישאר גם קצת לאחר הצהרים ולהבדלה.
בל נשכח שבחו”ל יש עוד סדר ביום השני, ושוב 4 כוסות.
במשך כל השבוע של החג, יש מצווה לשמוח בבשר ויין.
גם בשביעי של פסח, ישנן קהילות שעורכות שוב ‘סדר זוטא’ עם 4 כוסות.
כמות היין תלויה גם בגודל המשפחה, ומספר המצטרפים לשמחה זו, כך שלא בטוח שנצליח לגמור את החג עם שני ארגזי יין.
לחיים, ופסח כשר ושמח.
שרגא גבהרד.
יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, עורך ערבי יין וסיורי יקבים: 052-6176201. להזמנת ערבי יין – 08-9742242 (משרד “ארועים”).