חנות ‘שפיצר רהיטים’ מפרסמה מודעה במקומונים היוצאים-לאור בערים החרדיות.
אישה חרדית התקשרה אל החנות ונזפה בפקידה על המיטה הזוגית המתפרסמת במודעה – מיטה המופיעה בחדר ילדים.
מאיר, מ’שפיצר רהיטים’, התקשר למחרת אל לוחמת הצניעות כדי להעמיד דברים על דיוקם ולהשמיע עוד כמה תובנות על המטלפנת.
חרדים 10 מגיש את תמלול השיחה, שמתחילה ביידיש, עוברת לעברית, והופכת לעסיסית יותר ויותר.
אל תחמיצו.
מאיר: “******? כאן מדבר מאיר משפיצר, את אתמול התקשרת למזכירה. אני ראיתי את המודעה, איפה את ראית שהמיטה זוגית? זה אחד. ושניים – לקחנו תשעה איש, כולם קנאים, ושאלנו אותם אם יש בעיה, ואמרו שאין…”
(הגברת מנסה להשחיל מילה, הוא מרים את הקול:) “לא, לא, גברת, את אמרת שיש בעיה, ביררנו לך אז תקשיבי לי כעת. תבואי לראות את המיטות, יש 30 סנטימטר רווח בין המיטות…”
(היא לא מקבלת, מתווכחת, הוא עובר לעברית:) “אנחנו מקפידים מאד. את יודעת שהסבא שפיצר הוא יהודי בן 80 וכמה, כשהוא שמע את זה מאוד כאב לו. אמר: תראו לי את הפרסומת, אמר יכולים להסביר לי מה זה?
“הלך לרב פה בבר אילן והרב אמר: ‘מי שהתקשר היא כנראה אישה חולה’, ככה אמר הרב. אני הלכתי לברר מי אתם, אני לא רוצה להגיד את המילה חולה חס וחלילה, לא יגיד לכם שאתם חולים, אבל את מתקשרת? את מסתכלת על תמונה של סנטימטר על שניים, המיטה עוד פחות מזה…”
(הגברת מבקשת מהילד להביא את העיתון “בריינג בריינג די מידע לכל פון די שכיינע’): “בעלי לא אדם שמוחה על דברים…”
מאיר: “כן, אני ביררתי… לא רוצה להיכנס פרטים.
“יש פה פרסומת, שמידע לכל יש להם ועדה רוחנית, אסור להם להכניס תמונות, אם זה מיטה זוגית או צניעות של נשים או ביגוד של נשים. הכול זה ועדה רוחנית. גם אפרסמון עובר ועדה רוחנית.
“אמרתי לו: הרב הרשקוביץ, תבדוק את המודעה… זו מודעה ארצית, יש בבני ברק, יש בירושלים, בכל העיתונים, או עשרות אלפים או אלפים, אף אחד לא התקשר, כשכבר הראינו לוועדה רוחנית. עכשיו אני מבין למה הרב אמר מי שאמר את זה כנראה הוא חולה. אני אמרתי, חס וחלילה, אתם לא מכירים אותם… אבל מכאן לבוא ולהגיד מיטה זוגית? על מיטות של פחות מחצי סנטימטר? ואם תסתכלי טוב תראי שזה מופרד? מי מסתכל על זה בכלל? זה כזה קטן…גם לפני שנתיים התקשרת, גם לפניי שנה, שפיצר שישים שנה מקפיד מאד”.
גברת: “אני התקשרתי לפני שנה וחצי?”
מאיר: “כן, אמרת פרסומת נראית קצת מודרנית, משהו כזה…”
גברת: “אני ב”ה אני מכירה את עצמי, אני לא מוחה”.
מאיר: “אני רוצה שתראי את העיתון, תבואי לכאן, המיטות האלו נמצאות כאן ותראי שזה מופרד, הם צילמו את זה”.
גברת: “הנה, אני הבאתי את זה משכנה…”
מאיר: “אה, טוב, חשבתי שהוצאת את זה מהפח, עוד יותר טוב משכנה”.
גברת: “הבאתי משכנה. אני רואה מיטה אחת”.
מאיר: “אז לפני שאת מתקשרת, את עושה כאב לב גדול לשפיצר, יהודי מבוגר…”
גברת: “התמונה סנטימטר על ארבע, וזה נראה שמיכה אחת…”
מאיר: “כל התמונה זה שני סנטימטר על סנטימטר וחצי”.
גברת: “אתה מדבר על המיטה למטה? אני על זו שלמעלה…”
המיטה שלמטה במודעה
המיטה שלמעלה במודעה
מאיר: “למעלה??? זה מיטה של מטר, זה של חדר ילדים! חס וחלילה, נוציא כזה חדר שינה? מיטה למעלה זה חדר ילדים, רוחב מטר. תסתכלי טוב. מה שכל האמריקאים מבקשים. את מכירה חדר שינה שיש שם מיטה, שולחן, כסא, כוורות עם מגירות נפתחות?”
גברת: “אבל כשאתם מפרסמים זה נראה חדר שינה”.
מאיר: “מה פתאום, המיטה למעלה זה חדר ילדים”.
גברת: “תסתכל, זה נראה כמו זוגי…”
מאיר: “מה פתאום, זה מיטה של חדר ילדים, זה מטר. עכשיו אני מבין למה הרב צחק…”
גברת: “על הלמטה אני לא מדברת, זה מאד יפה…”
מאיר: “מאד יפה. אז בואי נדבר על המיטה למעלה. יש מיטה למעלה, ועוד אחת נפתחת. זה של חדר ילדים, רגילה, סטנדרט”.
גברת: “איפה יש מיטה של חדר ילדים של מטר?”
מאיר:”כל האמריקאים רוצים…”
גברת: “לא יודעת למה, זה עושה מראה של זוגית”.
מאיר: “נכון יש שתי מגירות למטה? ראית פעם חדר שינה עם מגירות נפתחות ומתחת מיטה? צריך לדחוף את הראש עמוק למקומות לא רצויים… תשאלי את בעלך.
” עמדתי הבוקר בשטיבלך ברמות, אמרתי להם: תגידו לי אם יש פה בעיה בפרסומת. מישהו אמר לי החדר ילדים יפה מאד. זה שעון גדול שמוכרים באיקאה, אין שם מחשב.
“אז אני צריך אולי מישהו יחשוב שזה מחשב? תקשיבי לי טוב, את לא הוועדה הרוחנית שלי, אני לא הולך להגיד כל מה ששמעתי עליכם כי אני לא מדבר לשון הרע, שאלתי 9 אנשים. שאלתי יותר אבל רק 9 ענו לי, אחד אמר לי פרסומת מאד יפה, אחד אמר לי זה קצת מודרני. שאלתי מה? אמר הצבעים משהו… את שואלת את הבת שלך, את הכלה שלך, אני שאלתי 9 איש, כולם יודעים שזה חדר ילדים, לכן שמנו למטה חדר שינה.
“ואני מבקש מאד שתתקשרי לפקידה, שהייתה מאד מבוהלת. ואני ממליץ לך בעזרת ה’ להסתכל במבט יותר חיובי על השני ולא להכניס את הראש למקומות שלא צריך. בשביל זה יש ועדה רוחנית, לא אעשה שום דבר בלי שאני שואל רבנים, לא אשאל כל אחד. אם מישהו יגיד לי ורוד לא צבע יפה, זה של בת, את אומרת שזה בסדר, מחר אקבל טלפון ממישהו לא בריא ויגיד: אל תכניס צבע סגול כי זה מזכיר לי את הבית של סבתא שלי ועברה שם מישהי חילונית.
“יש פה ועדה רוחנית, מה שהם אומרים אני עושה. ולא שאת מתקשרת וצועקת על פקידה. מסכנה, היתה שבורה כל הבוקר. תתקשרי אלי, תצעקי עלי… דאגת כבר לצניעות בכל הרחוב שלך? בכל הבניין שלך?… מיטה רגילה של חדר ילדים והבן אדם מפנטז שזה חדר זוגי, אני מתחיל לחשוב שהרבנים צודקים…”
גברת: “אני מתנצלת… אם היית מכיר את בעלי…”
מאיר: “אני יודע, הוא מתרחק ממחלוקת כמו מאש… אז אשתו מתקשרת לצעוק על פקידה.
גברת: “הוא היה בטוח שזה מיטה זוגית”.
מאיר: “פעם הבאה תגידי לבעלך להרים אלי טלפון. מאיר מבית שמש, אני עונה 24 שעות חוץ מבתפילות”.
גברת: “זה מה שבעלי אמר, איך זה מתאים?”
מאיר: “תגידי לבעלך שיוציא את העיתון מהפח, יש שם פרסומות טובים…”
גברת: “דיברתי בשיא הרוגע…”
מאיר: “טוב, תחשבי בינך לבין עצמך אם את צריכה להתנצל. היא אמרה שמאד הערת לה וצעקת עליה”.
גברת: “כן, כי כאלה דברים…”
מאיר: “מה כאלה דברים??? אם מישהו יפרסם כסא ותפנטזי מיטה זוגית???”
גברת: “מותר להעיר…”
מאיר: “מותר גם להיפגע…”
גברת: “לא אמרתי לה שזה היא, אמרתי שהיא צריכה להעביר, נא להעביר…”