בין 14 מדליקי המשואות ביום העצמאות: חרדית המסייעת לגרושות במצוקה

יו”ר הוועדה לטקסים וסמלים, שרת התרבות מירי רגב, אישרה היום (רביעי) את רשימת מדליקי המשואות בטקס הממלכתי שיתקיים בהר הרצל ביום העצמאות הקרוב.

טקס הדלקת המשואות ייערך השנה בסימן ‘גבורה אזרחית’.

השרה רגב אמרה: “ייחודה של הגבורה האזרחית היא שאינה מבדילה בין דת, גזע ומין, ומבחנה היחיד הוא נפשו של האדם, ערכיו, אומץ לבו והסיוע לזולת.

”בזכות חוזקות אלו, בכוחנו לקרב לבבות, לחבר בין מגזרים בחברה ולשזור סיפור חיים אחד באחר. עוצמתה ויופייה של החברה הישראלית הן בזכות אזרחיה, גבורתם, נחישותם ומסירותם לחברה”, הוסיפה.

ואלה מדליקי המשואות:

• הרצל ביטון

תושב בת-ים בן 57, נהג אוטובוס בחברת “דן” זה כ-30 שנה. בינואר 2015 עלה מחבל לאוטובוס בקו 40 בו נהג. המחבל תקף את ביטון ונוסעים נוספים תוך שימוש במברג ובסכין, מתוך מגמה לגרום לנזק גדול ככל הניתן.

בעודו דקור, המשיך ביטון בנסיעה, טלטל את האוטובוס מצד לצד, לחץ בחוזקה על הבלמים, בניסיון לנטרל את פעולת המחבל ולעצור את התקדמותו אל תוך האוטובוס.

רק לאחר שהנוסעים ברחו מהאוטובוס יצא ביטון מתא הנהג, זינק על המחבל וריסס אותו בגז פלפל. במהלך המאבק עם המחבל נדקר שוב, אך הוסיף לרדוף אחריו עד שהתמוטט.

ביטון שם את חייו מנגד על-מנת להציל את חייהם של אחרים והוסיף לפעול עד שכלו כוחותיו. הוא גילה במעשיו תושייה ואומץ לב שהצילה את חייהם של רבים. כיום לאחר סדרת ניתוחים הוא מחלים מפציעתו.

 • גבי ברשישת

תושב כפר אדומים בן 49, עוסק בהתנדבות בתחומי הרפואה והחילוץ ובתחומים חברתיים וערכיים. ברשישת משמש בהתנדבות סגן מפקד יחידת החילוץ “מגילות” ים המלח, מיחידות החילוץ הגדולות בארץ המטפלת באירועים רבים, במִתארים מורכבים ובכל שעות היממה.

ברשישת הוא אחד המומחים בתחום בארץ אשר שימש בתפקידים מרכזיים במשלחות החילוץ וההצלה לנפאל, האיטי, יפן, הפיליפינים ומקומות נוספים. בין השאר עמד בראש הצוות שאיתר את גופתו של אור אסרף ז”ל שנעדר לאחר רעידת האדמה בנפאל.

לצד זאת ברשישת משמש בהתנדבות כראש תחום הרפואה בגוש אדומים, תוך הקמת צוות רפואי משולב של אנשי מד”א ו”איחוד הצלה” וכחבר בכיר בצוות החירום היישובי. הוא היה בין מקימיה של המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית (מדרשת עין-פרת) המפגישה בין צעירים דתיים ושאינם דתיים ופועלת ללימודה ולקידומה של התרבות הישראלית-יהודית.

•אבי טויבין

תושב הרצליה בשנות ה-60 לחייו, בעל בית-דפוס ותיק בתל-אביב. בשנת 2009 הפגין טויבין תושייה יוצאת דופן, תוך סיכון חיים, כשהציל ממוות את החותרת יסמין פיינגולד שנלכדה תחת סירה שהתהפכה בירקון. טויבין שרכב על אופניו בפארק הירקון, הבחין בקרבת המים בהתקהלות של עוברי אורח המביטים בסירה הפוכה במרכז הנהר.

לאחר בירור הוא הבין כי מתחת לסירה לכוד אדם, ללא היסוס הוא פשט את בגדיו, נכנס לנהר ושחה אל-עבר הסירה. הוא הצליח לשחרר את פיינגולד מהסירה ובמאמץ גדול משה אותה מהמים, הביאה אל הגדה וביצע בה פעולות מצילות חיים.

טויבין פעל תוך סיכון אישי, כאשר כל העת עומדים מן הצד צופים שנרתעו מלהושיט עזרה. עם תום האירוע לבש את בגדיו וחזר לביתו, כשהוא אינו מצפה לתמורה או להוקרה. לאחר תקופת שיקום ממושכת חזרה יסמין לספורט התחרותי, וכעבור שלוש שנים אף עלה בידה לקטוף את התואר אלופת ישראל בחתירה.

• ד”ר ענאן פלאח

תושבת עכו בת 48, פעילה ציבורית בולטת להעצמת נשים בישראל. פלאח היא טייסת אזרחית, עורכת דין, רופאת השיניים הראשונה בארץ מהעדה הדרוזית, ולאחרונה אף הוענק לה תואר פרופסור לחינוך. היא משמשת כמפקחת מטעם משרד הבריאות על מרפאות השיניים במגזר הערבי באזור הצפון, ומונתה לדירקטורית ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובחברה הכלכלית עכו.

במהלך השנים פועלת פלאח להעצמתן של נשים בקהילה הדרוזית בפרט ובחברה הישראלית בכלל; והיא שילמה על כך מחירים אישיים רבים. פועלה יוצא-הדופן מהווה דוגמה להתגברות כוח הרצון, מעורר השראה בקרב נשים רבות מכל מגזריה של החברה הישראלית ופורץ עבורן דרך בתחומים שונים.

• נילי ומויש לוי

תושבי מודיעין בשנות ה-50 לחייהם; ד”ר נילי לוי היא קלינאית תקשורת ומרצה בתחומי האתיקה במוסדות אקדמיים; ומשה (מויש) לוי, עורך דין במקצועו, הוא איש חינוך מחלוצי זרם החינוך המשותף בישראל ומראשי רשת החינוך “גוונים”. במהלך שנת 2015 החליטו בני הזוג לוי לתרום כליה במשותף לחולים שאינם מכירים, וכהגדרתם, “למי שזקוק לה ביותר”. לזוג לוי שלושה ילדים, והם מיישמים אורח חיים דתי-חילוני משותף גם בביתם, בחיק התא המשפחתי.

בהקרבתם יוצאת הדופן הביאו הזוג לוי להצלתם של שני חולים והעלו את המודעות לחשיבותה של תרומת איברים בישראל. מעשיהם יוצאי הדופן, כמו גם אורח-חייהם מהווים השראה ודוגמה לישראלים רבים.

• האב גבריאל נדאף

תושב כפר יפיע בן 42, כומר יווני-אורתודוקסי, מראשי העדה הארמית ומהפעילים הבולטים לגיוס נוצרים דוברי ערבית לצה”ל. נדאף פועל על-מנת לשלב את בני עדתו בחברה הישראלית, בין היתר באמצעות הגיוס לצבא ולשירות אזרחי.

הוא סובר כי תרומה לחברה תוך השוואת החובות והזכויות של בני המיעוטים במדינה היא מפתח להשתלבותם; וממשיך לדגול בעמדה זו גם אל-מול איומים והתנגדות קשה. בנו של נדאף משרת בצה”ל אף הוא וספג בשל כך איומים וגינויים.

נדאף הוא דמות מרכזית בחיזוק מערכת היחסים בין יהודים לנוצרים בישראל ומחוצה לה, הוא מרצה ונושא דרשות בפני קהלים שונים, פועל כנגד האנטישמיות ובאחרונה אף הצטרף למאבק כנגד החרם על ישראל.

•רונה רמון

תושבת רמת גן בשנות ה-50 לחייה, פעילה ציבורית התומכת בחינוך וקידום של בני נוער בישראל. רמון היא אלמנתו של אלוף-משנה אילן רמון ז”ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון שנספה באסון מעבורת החלל “קולומביה”; ואמו של סרן אסף רמון ז”ל, שהמשיך בדרכו של אביו כטייס בחיל האוויר ונהרג בתאונת אימונים.

רמון תיעלה את הטרגדיה המשפחתית שלה לתרומה יוצאת-דופן לחברה הישראלית באמצעות שורה של עיסוקים חברתיים. היא הקימה את “קרן רמון” אשר שואפת להקנות לדור הישראלי הצעיר “מצוינות אקדמית, מנהיגות חברתית ותעוזה פורצת דרך” ופועלת לקידומם של בני-נוער וילדים בכל רחבי הארץ.

בנוסף, רמון שחקרה את נושא ההתמודדות עם האובדן, מקיימת הרצאות, סדנאות וטיפולים פרטניים, תוך שהיא חושפת את סיפורה האישי ומהווה דוגמה והשראה לרבים.

• הלל בראלי

תושבת שדרות בת 17, תלמידה באולפנת “שירת” שבשדרות, מש”צית ומדריכה בתנועת הנוער “אריאל”. בראלי היא פעילה חברתית בולטת בעיר המסייעת רבות לאוכלוסייה בעתות של חירום ושגרה.

במהלך מבצע “צוק איתן”, הפעילה בראלי מקלטים למען הילדים בעיר ועסקה בהתנדבות למען קשישים. מתוך נאמנות לעיר בה נולדה וגדלה ביקשה בראלי להביא את הנוער העירוני “לקחת את העיר בידיים” ולפעול להבאתה של השגרה אל בתי התושבים על-אף התנאים הקשים.

היא בנתה טבלת התנדבות עבור כל שכונות העיר והפעילה את כל תנועות הנוער, הדתיות והחילוניות כאחת, תחת ירי מתמיד ותוך סיכון עצמי. הלל מעוררת השראה בקרב בני-הנוער וממשיכה בפעולתה גם כעת באמצעות פעילות בתנועת הנוער ובמועצת הנוער העירונית.

• רותם אלישע

תושבת רמלה בת 18, פעילה חברתית בתחום המאבק בהטרדות מיניות ולמען זכויות נשים בישראל. כשהייתה נערה חוותה טראומה קשה, תוך שהיא חשה על בשרה את הדעות הקדומות וחוסר הידע של החברה הישראלית באשר לקרבנות תקיפה.

חרף הקושי הרב הכרוך בכך והנטייה להסתגרות בפני הסביבה, החליטה אלישע לפני כשנתיים לחשוף את סיפורה האישי. זאת במטרה לעודד נפגעי תקיפה מינית להתלונן ולהגביר את המודעות לנושא בקרב הגורמים המטפלים. היא מעורבת במאבקים פמיניסטיים רבים ומהווה השראה לנשים ונערות רבות; בין היתר הקימה ומנהלת את עמוד הפייסבוק “מפסיקות לשתוק נלחמות למען החופש והשוויון”, המונה אלפי חברות וחברים.

• פייני סוקניק

תושבת ירושלים בת 33, מורה ויועצת חינוכית, מקימה ומנהלת של עמותת “באשר תלכי”. סוקניק, אם לשלושה המשתייכת למגזר החרדי חוותה תהליך גירושין קשה ובעקבות ניסיונה החלה להפעיל מערך התנדבותי המסייע נפשית, חברתית ומשפטית לנשים חרדיות הנמצאות במצב דומה.

היא חשפה את סיפורה האישי בפני סביבתה הקרובה והרחוקה, רתמה לסיוע גופים שונים והתמודדה עם התנגדויות ואף איומים מקרב הסביבה.

אף על פי כן המשיכה סוקניק בפועלה מתוך החברה החרדית, תוך חתירה נחושה לסייע לנשים חרדיות ושכנוע של ההנהגה הרבנית במצוקתן.

סוקניק משמשת כאם תומכת לנשים המגיעות לעמותה, חלקן בהסתר, והיא דואגת לכל מחסורן. ההכרה במצוקתן של הנשים חלחלה לחברה החרדית והמודל אותו העמידה אף אומץ בקהילות חרדיות נוספות, בארץ ובעולם.

• יעקב ארנפלד

תושב תל-אביב בן 83, ניצול שואה המשמש דוגמה לשילוב חרשים וכבדי שמיעה בקהילה. ארנפלד הוא חירש אילם המשתייך לאגודת החירשים ולמכון לקידום החירשים. הוא התחנך בפנימייה לחירשים יהודים בבודפשט וכשהיה בן 11 גורש עם משפחתו מהעיר והועבד בעבודות כפייה לצד הצבא הגרמני הנסוג.

הוריו של ארנפלד נרצחו ואילו הוא הוצעד עם יהודים נוספים מהונגריה ב-“צעדת מוות” לכיוון מחנה מאוטהאוזן, שם שוחרר עם תום המלחמה.

הוא עלה לארץ עם אחיו ואחותו והתיישב בתל-אביב. כיום עובד בשיתוף פעולה עם בית הספר לחירשים, ומשמש מזה שנים רבות איש עדוּת של “יד ושם” בשפת הסימנים עבור חירשים ושומעים כאחד. ארנפלד מעורר השראה בקרב רבים, הוא מגלם את גבורת הרוח חרף המוגבלות ומדגיש את עוצמתה המוסרית של החברה הישראלית המשלבת בתוכה גם בעלי מוגבלויות וקשיים שונים.

• נציגי צה”ל ומג”ב

סמל פרה אוסה רוברטו

מתגורר בתל מונד עם הוריו ושני אחיו, בן 21 וחצי, התגייס לצה”ל ביולי 2014. משפחתו עלתה לישראל מקולומביה בשנת 2003. סמל פרה אוסה רוברטו משרת בצה”ל כלוחם בגדוד חי”ר 93 מחטיבה 900. רוברטו חייל רציני, איכותי, שקט וצנוע המבצע את משימותיו בצורה מקצועית, הוא אהוד מאוד על כלל לוחמי הפלוגה, ותמיד נכון לסייע ולעזור.

כל מעלותיו אלה באו לידי ביטוי בצורה מיטבית כשנתקל בפיגוע בצומת גוש עציון. ביום 18 במרס 2016 ביצע רוברטו משימת אבטחה בצומת הגוש. במהלך הפעילות חשד בנהג רכב שעמד בצומת. רוברטו ניגש לנהג והחל לתחקרו. במהלך התשאול, הנהג החל לצעוק ולתקוף את החייל בסכין.

רוברטו פעל במקצועיות, בקור רוח ובנחישות והצליח לסכל את הפיגוע במהירות ובלי נפגעים. בפועלו, הביא רוברטו את שלל יכולותיו וערכיו לידי ביטוי ומנע פגיעה בחפים מפשע. החייל הומלץ על ידי הרמטכ”ל להדליק משואה ביום העצמאות ה-68 למדינת ישראל, עם לוחמת מג”ב, כביטוי להערכה לעוז רוחם של חיילים וחיילות צה”ל וגבורתם של שוטרים ושוטרות משטרת ישראל ומשמר הגבול.

השוטרת סמ”ר בחובה אליסון ברסן

תושבת עפולה, עולה חדשה, חיילת בודדה, ילידת צרפת שעלתה לישראל בגפה בשנת 2012. לפני כשנתיים החלה טירונות לוחמות מג”ב, ובסיום הטירונות שובצה כלוחמת במג”ב איו”ש. לפני כחצי שנה (30-10-15), במהלך פעילות מבצעית בצומת תפוח, זיהתה אליסון שני גברים יורדים מאופנוע, ובסכינים שלופים מגיעים לעבר לוחם מג”ב שעמד במחסום.

הלוחמת ביצעה במהירות ירי מדויק לעבר המפגעים ונטרלה אותם. הלוחם נפצע באורח קל בלבד, הודות לערנותה ולדריכותה של סמ”ר אליסון, שפעלה בקור רוח, באומץ מעורר גאווה ומתוך שיקול דעת מקצועי ללא רבב, כיאה ללוחמת משמר הגבול. תגובתה המהירה הצילה את חייו של הלוחם, ושל אזרחים נוספים ששהו במקום.