תיק משגיחי הכשרות: אלה התיקים שנגררים בבג”צ כבר יותר מ-10 שנים

 טענות על תיקים מעוכבים בבתי הדין הרבניים נשמעים לא אחת מפי גורמים שונים במערכת הציבורית, המשפטית והפוליטית – אך מה קורה במערכת בתי המשפט?

מתברר כי התמונה שם קשה יותר.

באתר דה מרקר ערכו תחקיר על הסחבת בבתי המשפט ועל התיקים הפתוחים, ממנו עלה כי 1221 עתירות לבג”ץ, 1073 ערעורים, ו-596 ערעורים פליליים עדין פתוחים – וכל זה רק בבית המשפט העליון, נכון לספטמבר 2015.

בבתי המשפט המחוזיים נגררים אלפי תיקים יותר מארבע שנים.  בעליון נסגרים כ–9,300 תיקים מדי שנה, אבל גם שם קיימת סחבת בתיקים רבים. בסך הכל, 33 תיקים פתוחים יותר מחמש שנים ועוד שישה תיקים יותר מעשור.

התיקים המובילים בסחבת

התיק הוותיק ביותר הוא ‘תיק קצראווי’. התיק הוא עתירה לבג”ץ שהוגשה ביוני 2002 – קצראווי נגד מפקד כוחות צה”ל ביהודה ושומרון – העוסקת בסגירת חנויות סמוך לקסבה בחברון מטעמי ביטחון. העתירה דרשה כי יתאפשר לפתוח את החנויות בשוק, או לחילופין יינתן פיצוי לבעלי חנויות ודוכנים בגין אובדן הכנסות בתקופה שבה יהיה צו הסגירה בתוקף.

לאחר שבית המשפט הוציא צווים על תנאי כמבוקש, המדינה הציעה פיצוי, אבל העותרים לא קיבלו את ההצעה.

התיק השני הוא ‘תיק האימוץ’. מדובר בעתירה לבג”ץ שהגיש ביוני 2003 המרכז לפלורליזם יהודי (כיום המרכז הרפורמי לדת ומדינה). המרכז עתר נגד משרד הרווחה (השירות למען הילד), ותקף את ההחלטה הקובעת כי ילד שאינו יהודי הנמסר לאימוץ אצל משפחה יהודית יימסר רק למשפחה דתית המקיימת אורח חיים אורתודוקסי, כדי שתוכל להבטיח כי הילד יעבור גיור אורתודוקסי.

בשנת 2005 התקיים דיון ארוך בבית המשפט, אך במקביל הוגשו באותה שנה לא פחות מ-10 עתירות והתיק נגרר.

התיק השלישי הוא ‘תיק דיראני’ משנת 2003. בתיק זה נידונה שאלת סכום כסף של 20 אלף דולר שנתפס על המחבל מוסטפא דיראני כאשר נחטף ב-1994. בינתיים הוגש ערעור בנוגע לדיראני, על עצם זכותו לתבוע תביעה כספית את ישראל (דיראני טען כי חוקריו עינו אותו).

בשלב מסוים הושהה התיק עד לקבלת החלטה בדיון נוסף בעליון בשאלה זו, ובינואר 2015 הוחלט בדעת רוב של ארבעה שופטים מול שלושה כי דיראני – ששוחרר בחילופי שבויים ב-2004 ושב להיות פעיל טרור – אינו יכול לתבוע את ישראל.

התיק הרביעי הוא ‘תיק משגיחי הכשרות’. מדובר בעתירה משנת 2004, לפני 12 שנה, של התנועה להגינות שלטונית (שמייצג עו”ד מרדכי איזנברג) ושל עו”ד מרדכי ציבין, להפרדה בין משגיחי הכשרות לבתי העסק שעליהם הם משגיחים, באופן שימנע ניגוד עניינים.

רוב משגיחי הכשרות מועסקים כיום באופן ישיר על ידי בתי העסק שבהם הם משגיחים, המשלמים את שכרם – מה שיוצר ניגוד עניינים בין המשגיח לבית העסק.

ההרכב בתיק כולל את השופטים רובינשטיין, אורי שהם ומני מזוז. בהחלטה שניתנה במארס 2014 צוין: “איננו מתעלמים ממורכבות הנושא, וגם לא ממאמציהם של המשיבים לאורך השנים למצוא פתרונות. התהליך אטי מדי וסופו אינו נראה באופק”.

בעקבות דיון שנערך בסוף פברואר 2016, ציין השופט רובינשטיין בהחלטה כי מדובר בסוגיה “חשובה עד מאוד לעצם איכות הכשרות ולאמון הציבור בכשרות המושגחת.

“העתירה מגיעה לבת מצווה בעוד כחודש, והדבר אומר דרשני. מכל מקום, זו אחת העתירות המחייבות ‘שמטרפות’ של בית המשפט, וכך אנו ממשיכים במעקב ובדרבון ככל הניתן, להשגת פתרון”.

מדי שנה מוגשות כ–1,600 עתירות לבג”ץ. חלקן עוסקות בסוגיות מורכבות ורגישות, או תוקפות חקיקה ראשית והחלטות של רשויות המינהל.

“במקרים רבים זקוקה הרשות לפרק זמן ממשי לשם גיבוש עמדתה טרם הגשת תגובה מקדמית לעתירה”, מציינים בהנהלת בתי המשפט.