השנה השיכורים של פסי היו שווים יותר

אחת הקבוצות החרדיות המרתקות בפורים – שעדיין לא זכתה לתשומת לב עיתונאית ופובליציסטית – היא קבוצת הנשים, והתנהגותן בחג הססגוני.

ידידי, מומחה היין של חרדים 10 שרגא גבהרד, ציין ברשימתו המקצועית כי בשכרות אין ‘הדרת נשים’. הן משתכרות יותר מהר מגברים וגם ההשפעה של היין אצלן מתמשכת זמן ארוך יותר.

זו לא הסיבה שהן אינן משתכרות, לפחות לא נשים חרדיות ולפחות לא בפורים. הגורם לכך כמובן נעוץ בהקשר התרבותי.

אשה חרדית לא מפגינה התנהגויות המזוהות עם גבריות, בטח לא בפרהסיה. שכרות, עישון, ונהיגה ברכב ציבורי, מזוהים עם המין הגברי, ואשה חרדית מודעת לציפיות ממנה כי היא אינה יכולה לנהוג כך.

באופן מעגלי, להבדיל מחילוניות, אם תעשה זאת, תפגע בזהותה החרדית, ובזה כמובן אינה חפצה.

אלא שכל זה לא מונע מהן ליטול חלק פעיל בהווי שסביב שכרות הגברים בסעודת פורים.

חלק, שאיך לומר, קצת מבלבל.

•

ההתייחסות הראשונה מגיעה בשלביו המוקדמים של היום, בהם מכינות הנשים והבנות הצעירות את השולחן ואומרות לעצמן באושר: ‘רק ששמעי לא ישתכר השנה, אין, אני זוכרת משנה שעברה, הוא השתגע לגמרי’.

בלב הן מייחלות ששמעי, ואולי גם אבא, ישתכרו כדי ש’יהיה שמח’, שהרי אקסיומה נקוטה בידינו: ‘סעודת פורים שאין בה בחורי ישיבות שיכורים לא שווה’.

בנות העשרה מתקשרות לחברותיהן ומספרות להן על אחיהן הגדולים המגיעים מאיסוף הכספים לסעודה עם חבריהם, ואומרות בקול מפוחד: ‘אני ממש מפחדת שהוא והחברים שלו ישתכרו, אני מה זה רועדת משיכורים’. כמובן שאם הוא לא ישתכר הן תטלנה בו מבטים רושפים, ותדונה אותו למוות בעינויים על הרס הסעודה ועל החרבת השיחה היפה מחר בסמינר עם החברות.

באיחור אופנתי של אמנים, שמעי מגיע עם אהרל’ה הנמוך, ששכח להתגלח וגידל זקן צרפתי לכבוד החג, ועם סוויסה הגבוה שלבש חולצת טריקו עליה כתוב ‘קפואים הכל ובזול אצל שלומוביץ’, וצועק בקול: “איפה הוודקה?”

אמא אומרת לאבא: תרחיק ממנו את הבקבוק, אבל מתפללת שהוא דווקא יקח לגימה או שניים, וכדאי שיתן גם לסוויסה, שמתעניין באופן מסוכן בשוקולדים שבמשלוח מנות היוקרתי לבוס מהעבודה.

אהרל’ה מתחיל לשיר מנגינות של ימים נוראים ופורץ בבכי קורע לב.

שמעי נעמד על  הכיסא, מחזיק בקבוק בידו וחובש כובעון שנלקח מסט של מערבונים. הוא מנסה לעניין את הקהל בלהגו, ושואג משמחה נוכח כל דמות חדשה שנכנסת לבית. בשלב מסוים הוא נופל על כתפיו של השכן החדש והבלתי מוכר רוזנגרטן ומבטיח לו אהבת נצח.

בינתיים מתקוטטים סוויסה ואהרל’ה על בקבוקון של יין מתוק לקידוש, ומשליכים מחצית מן השולחן אל הריצפה.

‘הצילו’, צורחת פסי בת ה-16 בחדווה. ‘יש פה שיכורים’.

שלשת הצעירים עוברים לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה, כשרק השד יודע היכן הם שמעו אותם, ולנוכחים שרוצים לאכול את  הבקר שהכינה אם הבית מתחיל קצת להימאס מהמריבות על השיר הנבחר.

אבל כשאבא גורר את שמעי לחדר לאחר שהקיא את נשמתו על ריצפת הסלון, הבטיח בדמעות כי הוא אוהב אותו, ואפילו ביקש סליחה ביללות על כל הצרות שהנחיל לו, ידעה פסי כי היא ניצחה.

השיכורים שלה היו שווים השנה יותר משל אהובי.