כשאליטוב מספר על הימים הקשים של דרעי ועל ‘שרוליק דג מלוח’

1.

בכל שבוע אני מוצאת את עצמי מתעצבנת מחדש מול הררי קשקשת בעיתונות החרדית, שמה לעשות, חייבת למלא את עצמה מחדש בכל שבוע, על עמודיה, טוריה ומוספיה.

מעת לעת, אני מצליחה למצוא גם קטעים שאיתם אני מצליחה להזדהות. בבחינת, כל מילה פנינה.

השבוע היה זה קטע בטורו של שמעון ברייטקוף במשפחה. אחד הקטעים – ‘העיתונאי’. שימו לב.

“בספירה האחרונה עמד מספר העיתונאים החרדיים על 5,384. הספירה האחרונה אמרנו. לא בכדי. המספר מתעדכן כלפי מעלה מידי שעה. בגדול, כל זכר חובש כיפה שחורה שאינו מוצא את מקומו בין ספסלי בית המדרש, רוכש מכשיר סלולרי, הולך ברחוב, מגיש יד גדולה וחסונה ועונה לשאלה מה אתה עושה, בחיוך רחב – ‘אני עיתונאי’…

“בשנים האחרונות, כשגילי הקולגות שלך קרובים יותר לגיל הבר מצווה מאשר לחתונה, אתה מתחיל לשאול את עצמך באיזה צומת בחיים פנית פנייה לא נכונה ואיפה הצומת הבא שיאפשר לך לעשות אקזיט מהיר… אל הוואקום הזה נכנסו בשנה האחרונה עדר רב ועצום של ארגונים בין-לאומיים, שנהנים מתקציב לא מוגבל ורעבים עד זוב דם להכרה ישראלית.

“אחרי שהבינו שמהמיינסטרים הישראלי לא תבוא הישועה, הם החליטו ללכת לשוליים – ושמה חיכתה להם בוננזה של ממש.

“תוך שעות ספורות הם הצליחו למלא אוטובוסים שלמים ב’מובילי דעת קהל’ שאותם הם משנעים לאן שהם רק רוצים. הסכסוך הישאלי-פלסטיני? בבקשה שני אוטובוסים מלאים עושים את דרכם לגבולות המאובקים לדיונים עקרים עם כל מיני לשעברניקים של מערכת הבטחון.

“התפתחות היקבים בשומרון? קבלו ארבעה אוטובוסים מפוצצים… הגדילו לעשות ארגונים שהחליטו ללמד את החרדים פרק בהלכות הסכסוך באירלנד, גידול פרות בחוות טקסס… לפעמים זה נראה שיש בהנהלת הארגונים שני ליצנים שהתערבו ביניהם עד כמה הם יצליחו ללכת רחוק עם ההלצה הזו…

“ביום שמישהו יגלה את העקיצה  – רק הקב”ה יציל את הארגון והחרדים… עד אז – האוטובוסים נוע ינועו…”

גדול!

2.

קטע מעניין נחשף בטורו של אליעזר שולמן ‘שטח אש’ במשפחה. הפעם לא הצלחתי להסכים עם הדברים.

נתחיל בקטע הראשון.

“נשף המסכות של בנט דומה מאד לזה של יאיר לפיד מ’יש עתיד’. השניים, שבממשלה הקודמת עשו כל שביכולתם כדי לפגוע בציבור החרדי, החליפו כזיקיות את עורם עם הקמת הממשלה הנוכחית שבה איבדו לחלוטין את כוחם, והחלו להראות פנים מאירות לציבור החרדי.

“יש מי שנופלים ברשתם ושוכחים, או מתעלמים, מכך שמדובר בפוליטיקאים מיומנים שעושים כל שביכולתם כדי לשרוד בתודעה הציבורית וברגע שיגיעו בחזרה לעמדת כוח, ספק אם ישמיעו את נופת הצופים שנשמעת מפיהם בימים אלו”.

מקובלת עלי העמדה לפיה יאיר לפיד החליף את עורו, רק משום שהוא באופוזיציה ובעמדה נחותה. יש רבים החושבים כך, והגם שלדעתי כוונותיו לשינוי היחס כלפי הציבור החרדי כנות, רק ימים יגידו האם אכן כך.

השאלה היא מדוע קובע שולמן כי בנט נמצא בעמדה שאינה עמדת כוח. להזכירו, שרת המשפטים איילת שקד היא חלק ממפלגתו ‘הבית היהודי’, הוא עצמו שר חינוך במדינת ישראל, חבר קבינט. קצת קשה לומר עליו שאינו בעמדת כוח.

אבל נעבור לקטע ההמשך:

“מי שהעמיד את בנט על מקומו היה סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש, שעם הקמת הממשלה שמע מבנט כי הוא יעביר לאחריותו את כל נושא החינוך החרדי. פרוש שמע את המילים אך ראה כי מאחורי המילים המתקתקות אין מעשים אלא ההיפך. מה שבנט לא ידע הוא שבמשחקים פוליטיים משפחת פרוש יכולה ללמד אותו כמה פרקים. מאיר פרוש קיים סדרה של מפגשים עם בנט, שמע ממנו הבטחות אין סוף ורשם כל אחת מהן.

“במקביל הוא למד את נושא החינוך לעומק, נפגש עם מנהלי מוסדו תועם הפקידות הבכירה והזוטרה ולמד כל מה שאפשר. בסבלנות ובקפדנות הוא למד כל פרט. לפני שבועיים הוא התחיל לפעול. במחוז החרדי, במועצה שהודיע על הקמתה, במוכש”ר, והתחיל לזעזע את הפקידים. כאשר בנט שאל מה פשר המהומה, נשא פרוש עיניים מיתממות והזכיר לו שהוא נתן לו את האחריות לפעול.

“כשבנט ‘שכח’ פרוש הזכיר את התאריך ואפילו את נוסח הדברים. המושג ‘קרע’ לו את המסכה מהפנים’, לא היה בעל משמעות יותר מאשר באותו מפגש. פרוש, כדרכו, הציב אולטימטום בפני בנט. להביע את דעתו כלפי הציבור החרדי כפי שבאה לביטוי בממשלת לפיד-נתניהו או לעמוד מאחורי דבריו בממשלה הנוכחית שכן אחרת יתחולל משבר קואליציוני”.

מעולם לא צחקתי יותר מכפי שצחקתי למקרא הדברים הללו. אם אין מדובר בבדיחה פורימית, הרי שמדובר במהתלה ממש לא מוצלחת.

בעוד הנציגים החרדיים כולם מעורבים בבחירת זהבי ליו”ר המחוז החרדי, פרוש – סגן השר – היה היחיד שהבשורה נחתה עליו כרעם ביום בהיר.

במצב כיום לשכת הסגן לא מעורבת בשום דבר ועניין בנושאים הקשורים לחינוך החרדי. מי שצריך להשיג משהו יודע שהדרך לעשות זאת עוברת דרך לשכות חברי הכנסת גפני ומקלב, או דרך אנשיו של בנט עצמו. אין טעם לפנות ללשכת פרוש. פשוט חבל על הזמן…

אז יפה שכותב השורות סבור ש”משפחת פרוש יכולה ללמד אותו כמה פרקים”, אבל בנושא החינוך, בנט הוא שעשה להם בית ספר.

את בית הספר הבא צפויים לעשות למשפחת פרוש ה’דגל’אים, שחייבים לשלם לו על העובדה שסירב לפנות את כיסאו שבכנסת לטובת יעקב אשר.

3.

אפרופו משפחה, עקיצות פורימיות משובחות פוזרו גם בטורו של יוסי אליטוב. קבלו את הנבחרים שבהם.

הראשון – אריה דרעי מתנה את כאבו במכתב לח”כ יגאל גואטה:

“מה אומר לך, רבי יגאל. אני נזכר בימים הקשים שהיו לי כאן לפני שבאת לכנסת. בוקר אחד, לאחר הבחירות, קמתי ומצאתי את עצמי עם אסופה של חבר’ה שלא סגורים על עצמם… לא תמיד אני מבין מה אני עושה איתם ומה הם עושים איתי…

“יש פה אחד, אדם טוב, שיודע לנגן בגיטרה חשמלית ולהרקיד את החבר’ה באולם ‘שאגאל’ בכנסת. נו, שיהיה בריא. אבל ריבון כל העולמים איך הוא עוזר לי בדיוק לקדם את המפלגה הזאת? באיזה בונקר הוא מסתתר בכל פעם שאלי ישי או מישהו מחבריו פותח עלינו את הפה? יש פה אחד אחר שיודע להרביץ ווארטים לפרשת שבוע בבית הכנסת של הכנסת. נו, כל הכבוד, אבל איך זה עוזר לי מול האשכנזים שכל הזמן גונבים קרדיטים?…”

השני – בנו של ראש עיריית אלעד, זלמן פרוש, כותב לר’ נוחעם ברנשטיין מזכיר סניף שלומי אמונים בבית שמש:

“אני זלמן פרוש בן ר’ ישראליק, נכד לרב מאיר, נין לר’ מנחם, בן-נין לר’ מוישה ולמעלה בקודש, מתכבד לתנות בפניך כמה דברים שעל ליבי… כזכור, סבי שיחיה נבחר לפני שנה פה אחד על ידי כל צירי שלומי אמונים לתפקיד חבר הכנסת מטעם הסיעה… זה לא היה קל… וחסדי השם – בסוף סבא נבחר פה אחד ללא בחירות אפילו…

“אבל לא על זה באתי לדבר איתך היום. כידוע בשנים האחרונות יש עלייה מטאורית במניין החצרות החסידיות שנמנות עם סיעת שלומי אמונים. בלי עין הרב עברנו את האלף וחמש מאות…

“הדרישות של החצרות כלפי אבא מעט מוגזמות. בעבר, פעמיים בשנה היה אבא ממהר לשדה התעופה בן גוריון ועולה לכבש המטוס עם אישור מיוחד להעלאת מארזי ליפתנים שהכינה הרבנית וארגזי דג מעושן להילולא בעיירה ראחוב….

“לאחרונה, התופעה חצתה את כל הגבולות: שלוש פעמים בשבוע אבא נאלץ לבלות שעות בנתב”ג ולדאוג לאישור אח”מ להסעה ספיישל עד כבש המטוס…וההרינג, אוי, ההרינג. עובדי רשות שדות התעופה כבר קוראים לאבא ‘שרוליק דג מלוח'”…

חחחחחחח…

4.

פרויקט חמוד הכינו ביום ליום לכבוד הפורים, כשפנו לאישי ציבור ואנשי תקשורת בסדרת שאלות.

שימו לב לשאלה הבאה: “עד דלא ידע: כשאתה נקלע למצב של דילמה – את מי אתה שואל?”

(האיש והפון הכשר) קובי לוי: “את רעייתי שתחי’ עליה נאמר ‘חכמת נשים בנתה ביתה'”.

שמואל גרינברג (הסגן בבית שמש): “את גדולי ישראל”.

צוריאל קריספל (הסגן באלעד): “בעבר הייתי מתייעץ עם מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל ורבי אלעזר אבוחצירה זצ”ל, שניהם עזבו וכיום מורי הוא מרן חכם שלום כהן שליט”א”.

העיתונאי יצחק נחשוני: “את הרב שעשיתי לי ומאז הוא עושה אותי”.

פינדרוס (סגן בירושלים): “את אשתי”.

גואל ועקנין (לשעבר דובר ש”ס): “לא קורה לי, רעייתי תמיד צודקת”…

עכשיו תבינו מה מקור ההשראה לטורי קובי לוי ביום ליום.

5.

אני לא בטוחה שרבים הבינו את העוקץ בפרויקט שהכין יהודה פולק בבקהילה, אבל מי שהבין, בטוח נהנה.

בסדרת חיקויים לכתבים הקיימים הוא מנסה לשכתב להם טורים. הוא כותב, הם חתומים. פורים, כבר אמרנו.

הנה צרור משפטים:

יעקב ריבלין: “שתי דמויות אפלות חבושות ספודיק חמקו במוצאי השבת האחרונה לבניין משרדים מוזנח ברחוב החשמונאים בבני ברק. שעתיים אחר כך הם יצאו ממנו בטפיחות הדדיות ונבלעו בתוך רכב נאה ששעט בחריקת צמיגים”.

לא היה ולא נברא? אם הבנתי נכון, זו בדיוק עקיצתו של פולק. רצה לומר, שהטורים הפוליטיים מבוססים על דימיון, לא על מציאות. פורים, כבר אמרנו.

גם לרב יעקב ב.פרידמן הוא צוחק.

“אתה חייב לראיין את הראש ישיבה… אחרי סדרה של רמזורים מנופצים ביתו של ראש הישיבה היה הדבר היחיד שהצליח לעצור את הדהירה הבלתי שגרתית. …הרבנית קידמה את פני בחצימות. ‘אה, אתה הכתבן? מהעיתון?'”…

הוא מנסה לדלות משפטים מהראש ישיבה, אבל נכשל. “אה?…תלך לגבי. מכיר את גבי? מהצרכנייה? תלך לגבי. הוא יספר לך”, שולח אותו הראש ישיבה לדרכו…

“ברגע זה נעורו בי רחמי ילדות של בתי-קוברין הישנה. זה בסדר, הראש ישיבה, אמרתי בקול רך. לא הייתי מטריח אתכם. מה זה משנה מה תאמרו. הרי בכל מקרה אני הולך לכתוב אחר כך כמיטב יגוני”…

וקבלו את העקיצה לאברהם דוב גרינבוים:

“ההתנצחות בין ליצמן ללפיד בשיאה… היריבות קשה. נוקבת. שוחקת…אינני חסיד של ליצמן. גם ליצמן איננו חסיד שלי…סבי ז”ל הגיע לארץ אחרי שליצמן כבר למד את עשר המילים הראשונות שלו בעברית…השבוע שוחחתי עם חבר נעוריי מימי ה’חיידר’ בברונזוויל וכיום כ”ק האדמו”ר מיארניג,…פיו מפיק מרגליות.

“הוא אמר לי כך: הנהגים המופרעים האלה מחברים את רמות לעיר העתיקה במהירות יותר גבוהה ממה שאורך להגיע במונית משער יפו למגדל דוד. ואנו ידענו כבר אז”.

מניחה שיהודה פולק מסיים את עבודתו בעיתון. שאם לא כן, לא ברור איך ימשיך להישיר מבט אל חבריו הכותבים בעיתון, אחרי ששמם ללעג ולקלס. מצד שני, פורים, כבר אמרנו?

אגב, גם הקוראים ייאלצו להמשיך לקרוא את העיתון, אחרי שהבינו, בטור בפורים, שעושים מהם צחוק…