מירי בניטה היא לא רק שומשום. היא מפעל חסד ענק

ריח הקרמל המשכר היכה בי בכניסה לבניין, והחזיר אותי לזיכרונות ילדות וגעגועים עזים לימים שעברו ולא ישובו עוד.

ליד דלת הכניסה הופיעו דפים ססגוניים. גמ”ח ‘עזרא למרים’ כתוב באותיות קידוש לבנה. הגמ”ח מיועד לבגדים, רהיטים, נעלים ומוצרי חשמל.

נקשתי על הדלת כמה דפיקות, ממשיכה לקרוא בסקרנות כל מילה ואות.

את הדלת פתחה לי בתה הגדולה של מירי, ובקבלת פנים לבבית הכניסה אותי למטבח. היא עמדה שם עם גבה אליי, אפילו לא שמה לב שזה הרגע נכנסתי. כולה מרוכזת ביצירת האומנות שיצאה זה עתה תחת ידיה. במטבח קטן, בסגנון וינטאג’, מצוחצח להפליא, היא מוציאה בזה אחר זה כדים, מגשים ,כוסות, פמוטות ועוד אין ספור דברים – שכולם עשויים משומשום מקורמל.

אין ספק, הריח המדהים שליווה אותי בכניסה לבניין מגיע מכאן. לשנייה היא מרימה את מבטה ובחיוך גדול מקבלת את פני.

מירי בניטה, ירושלמית בעלת העסק ‘שומשום מירי’, בת 38, נשואה לעזרא, מעצב שמלות ערב ושמלות כלה, ואם לארבעה ילדים מקסימים.

בגיל 18 התחילה לאפות עוגות מעוצבות בהזמנה, ובגיל 21 החלה את לימודיה במכללת הדסה. היא קונדיטורית במקצועה, וסיימה בהצטיינות יתרה את אומנות האפייה.

שיעור אחד בלבד שבו הכינה קערה עשויה כולה משומשום, הספיקה למירי להתאהב בחומר גלם הזה, ומאז היא לא גומרת לפתח סגנונות וטכניקות ייחודיות ששייכות רק לה.

  “במשך 13 שנה עבדתי ‘בגשר’ – עמותה לגישור בין דתיים לחילונים, עד שפוטרתי יחד עם עוד 70 עובדים, עם נפילתו הגדולה של מיידוף, באותן 13 שנה תמיד היה לי חלום לקחת את הכישרון שהקב”ה נתן לי ולפתח אותו יותר, עם הזמן אנשים ששמעו עלי מפה לאוזן, ראו את עבודתי והתחילו להזמין מתנות ליולדות, ברים לחינה, סלסלות אגרטלים ועוד”. היא ממשיכה ומוסיפה: “זה היה יותר תחביב עם הכנסה צדדית מאשר חלום!”

בנוסף אופה ומכינה מירי עוגות מזולפות ומעוצבות, בזילוף תלת מימדי לאירועים וחתונות.

• מתי את מספיקה להכין את כל זה?

“אני משתדלת  לעבוד בשעות הבוקר, כשהילדים בבתי ספר ובשעות הערב כשהילדים ישנים או לא בסביבה. החומר מגיע למצב רתיחה מסוכן, אני חייבת ריכוז וזהירות מרובה. תנועה אחת לא נכונה יכולה לגרום לכוויות רציניות. בנוסף, המטבח מאוד קטן, כך שכל נפש שנכנסת פנימה מקטינה את חלל העבודה באופן משמעותי”.

 • מה הדגם המורכב ביותר שלך?

מירי מוציאה מהוויטרינה את הדגם המפורסם שלה – קומקום עם כוסות, ומניחה אותו בפני.

“את רואה את היצירה הזאת?” היא אומרת. “לוקח לי לעבוד עליה לפחות חמש שעות. כמובן שאני מקפידה מאוד שהשומשום יהיה טרי, איכותי ובכשרות מהודרת. כמובן שכל הדברים שיוצאים תחת ידי אכילים, טעימים ייחודים ובריאים”, היא מוסיפה בחיוך.

דפיקות בדלת קוטעות את השיחה. אל הבית נכנסת חברתה הטובה של מירי, רחל. היא מציגה לי אותה ומספרת על אישה צדיקה, יוצאת דופן, שעסוקה לילות כימים בעשיית חסד לאנשים.

• היא קשורה לגמ”ח שמפורסם לכם על הדלת?

מירי מתיישבת שוב לידי ומתחילה לספר: “לפני כעשר שנים נאלצתי לעזוב את הדירה שבה התגוררתי, בהתראה מידית של יום אחד, עזבתי את הבית עם ארבע מזוודות, בעלי, שני ילדים קטנים ותינוק בן שבועיים, בלי  ריהוט, מוצרי חשמל, סירים, שמיכות, ובעצם הדברים הכי בסיסים, כדי שאוכל להתחיל לחיות כמו בן אנוש. הרגשתי שעולמי חרב עלי. שאלתי את עצמי מאיפה אני מצליחה להביא את כל הדברים האלה, על מנת שאוכל לשכור דירה ולרהט בצורה הבסיסית ביותר?!

“שיחה אקראית עם חברה לעבודה ששידכה ביני לבין מישהי שיש לה גמ”ח לרהיטים שינה לי את החיים”.

מירי  ממשיכה לספר ועיניה מבריקות מהתרגשות שאוחזת בה. “אותה אישה פשוט דאגה לי להכל בכל כל. היא שלחה לי מקרר במצב מעולה, תנור חדש בשווי אלפי שקלים, מיטות, ספות, כריות, שמיכות, מכונת כביסה ואפילו מגהץ. חלק מהאנשים שילמו לי גם את ההובלה”.

“מההתרגשות וההודאה להקב”ה ששלח לי שליחים כל-כך טובים, החלטתי לא לעצור את השרשת הנפלאה הזו של החסד ולהמשיך לעשות טוב לעוד אנשים.

“בתחילה קבלתי שקיות יד שניה מחברות. הייתי ממיינת ומעבירה לקרובים שלי שנזקקו. עם הזמן התמלא הבית בכמויות של בגדים שלא יכולתי להחזיק, והורדתי את הגמ”ח הקטן למקלט של הבניין.

בהמשך נרתמה רחל חברתי הטובה למלאכת המיונים. אנשים התחילו להגיע אלי מכל השכונה,  כמובן שגייסתי את ילדי שיהיו שותפים לעבודת הקודש הזו”.

• איך השכנים הגיבו שפתחת להם גמ”ח במקלט?

מירי צוחקת. “זו נקודה רגישה. היו המון התנגדויות בהתחלה. אפילו הזמינו משטרה, אז בלית ברירה הגעתי לפשרה שיאפשרו לי להשתמש בחדר ההסקה שלא בשימוש.

 “הגמ”ח עוזר להרבה משפחות שאין ידם משגת. אנשים מצטיידים פה בלבוש מא’ עד ת’. כיום יש לי כ-15 מתנדבות שממיינות ובוחרות מתוך אלפי שקיות את הפריטים ברמה הגבוהה ביותר. משפחות מקבלות פה בגדים ודברים באיכות גבוהה ולפעמים בגדים ודברים ממש חדשים עם הטיקטים שעדיין תלויים עליהם, את הבגדים המוכתמים או אלו שאינם ראויים ללבישה אני מעבירה לעמותת או למיחזור”.

• כולם ללא יוצא מן הכלל יכולים למצוא אצלך פריטים שיתאימו להם?

“אני מקבלת מכל סוגי האנשים בגדים. מגיעות אלי תלמידות שלומדות בבית יעקב, הן מוצאות פה תלבושת אחידה בפרט את החצאיות הכחולות, את יודעת כמה חיסכון להורים זה נותן? תארי לך שכל חצאית עולה בסביבות ה-60-80 שקלים.

“אנחנו מקבלים גם חליפות ומגבעות. זה אמנם פחות מתאים פה לסביבה, אז אני מעבירה את זה לגמ”ח שנמצא בביתר.

“מגיעות גם הרבה בנות ממדרשיות שנמצאות כאן באזור, אני בקשר רציף עם לשכות הרווחה ועובדות סוציאליות, ששולחות משפחות במצוקה אמיתית שכל דבר שהן מצליחות למצוא בגמ”ח חוסך להם מאות שקלים, ונותן תחושת סיפוק ענקית שגם הם התחדשו במשהו. גם ליצניות רפואיות מגיעות לגמ”ח ולוקחות פאות, שרשראות ומשחקים שאנשים תורמים”.

היא נזכרת בסיפור שקרה בדיוק לפני שנה: “בוקר אחד קיבלתי טלפון, מעברו השני של הקו היה בעל חנות לבגדי ילדים שהחליט שהוא תורם מחצית מהסחורה שלו לגמ”ח. כבר בצהריים הוא הופיע עם כמויות בגדים לבנים ובנות, כמובן שהכל חדש ויפיפה. שבוע לפני חג השבועות נכנסה מישהי אמריקנית, אמא לשבע בנות, שאין לה שום אפשרות לקנות  בגדים חדשים לבנותיה, בעלה אברך כולל והיא מקבל מעט עזרה לדברים המינימלים ממשפחתה בחו”ל. בזכות אותו תורם כל הבנות, מהגדולה עד הקטנה, היו לבושות בשמלות חדשות לכבוד החג. היא הודתה לי בדמעות”.

וואוו, אני אומרת. בוודאי את נתקלת בהמון סיפורים יוצאי דופן ומרגשים.

“כן, אני רואה באופן יום יומי ניסים”.

ושוב היא נזכרת בסיפור מרגש שנכנס לה ללב: “צהריים אחד יצאתי עם ילדי לגינה. פגשתי במישהי שאני מכירה עוד מהילדות. היא נראתה לי מוזנחת, מסכנה וסהרורית. ניגשתי אליה ושאלתי לשלומה, והיא התחילה לספר לי שהיא התחתנה עם בחור מחו”ל, ילדה לו שני ילדים, אחרי הלידה השנייה היא לקתה בהתמוטטות נפשית, ולא הייתה מסוגלת לטפל בילדיה, בצו בית משפט הוצאו ילדיה והיא עברה גרושין כואבים מאוד, שבהם נשללו כל זכויותיה, לראות או ליצור קשר עם ילדיה.

“בלית ברירה היא חזרה לארץ, לאמה המבוגרת היה קשה לקבלה בחזרה, והיא פשוט נדדה בין משפחה למשפחה, עד שאנחנו נפגשנו בגינה. הסיפור שלה נגע מאוד לליבי. מיד באותו יום החלטתי שאני דואגת לה לפחות לדברים המינימלים. עוד בדרכי הביתה קיבלתי טלפון מאישה שרוצה לתרום מיטה חדשה לגמ”ח. הרגשתי שהקב”ה איתי.

“התקשרתי לאותה אישה, שוחחתי עם אמא שלה וסיכמנו שאני עושה לה חדר במרפסת הסלון בבית אימה. כמובן שבעלי וחברתי רחל נרתמו למצווה, סיידו לה את המרפסת שהייתה כולה מעופשת ומלאה בטחב בכל קיר אפשרי. ניקינו, סידרנו, תלינו וילונות, השגנו לה מצעים במצב חדש, שמיכת פוך, ארון בגדים שנתרם שוב בדרך פלא, ולאורך כל הדרך ראינו ניסים ונפלאות”.

• ואיך את מחזיקה את הגמ”ח, כלכלית הרי זה עולה כסף כל המערך הזה?

“נכון, בגלל זה אני מרשה לעצמי לקחת תשלום מינימלי עבור כל פריט, מדובר בכמה שקלים בודדים בלבד. בנוסף אני עוזרת לבעלי עסקים קטנים שמוכרים וינטאג’. המון פעמים אני מקבלת תכולות של דירות מאנשים מבוגרים שנפטרו, בדרך כלל הריהוט מאוד ישן ולא מתאים למשפחות עם ילדים. אני מיד מתקשרת לאותם בעלי עסקים כדי שיוכלו להרוויח בכבוד”.

• ובמידה ואת מקבלת מקררים, ספות, מיטות – היכן את מניחה את כל הכבודה הזאת?

 “בשביל זה יש לי את רחל”, היא מחייכת. “רחל מרכזת בקשות של אנשים שפנו אליה, ובמידה ויש מישהו שבדיוק תורם, רחל יוצרת קשר ומתווכת. רחל המקסימה גם דואגת למתנדבות ויושבת איתן שעות, למרות שיש לה עבודה, בית ומשפחה”.

בנוסף תורם נדיב תרם לגמ”ח חבילת אס-אם-אס חודשית שבה אנו מודיעים לכל לקוחות הגמ”ח על דברים חדשים שהגיעו.

אני יורדת עם מירי לגמ”ח. המקום מסודר באופן יוצא דופן. הכל תלוי, מקופל, ממוין לפי מין גילאים ונושאים. יש בו מדף עמוס ספרי ילדים, תכשיטים, איפור, סיכות, נעליים, חגורות, גרביים, צעיפים, כובעים, פאות, ילקוטים ועוד.

סלסלת הצעיפים והמטפחות קרצה לי מרחוק. מבין מבחר ענק של עשרות צעיפים ומטפחות, אני בוחרת לי בצעיף יפיפה, בצבע ירוק קשמיר, ומניחה אותו על צווארי. אין שום זכר שהצעיף הזה נתרם.

•

צלצול הטלפון שבתיקי לא מרפה, ומאותת שיש לי גם בית עם ילדים.

 השעתיים ששהייתי לצידה היו מדהימות. אנו נפרדות לשלום ובדרכי חזרה, אני מהרהרת: מסתבר שמירי היא לא רק שומשום. היא מפעל חסד ענק.