הפסטיבל: כשהעיתונאים החרדים מנבאים מתי יכנס הרצוג לממשלה

1.

דומה כי קיימת תחרות סמויה בין העיתונאים לנבא את יום כניסתו של בוז’י הרצוג לממשלת נתניהו. יתכן, כפי שכבר ציינתי בעבר בבמה זו, שהמניע הוא היום בו פירק אהוד ברק את מפלגת ‘העבודה’ לשני חלקים ונותר עם סיעה מצ’וקמקת בשם ‘עצמאות’ בקואליציית נתניהו. העיתונאים נותרו אז המומים, שום סימן מקדים לא ניתן, ומאז, יש עיתונאים, בעיקר חרדים, שאוהבים להשמיע את נבואת ה’הנה בוז’י נכנס לקואליציה’.

השבוע עשה זאת העיתונאי מ’ כרמלי ב’המודיע’, אך קדמו לו בשבועות האחרונים עוד רבים.

“אם לא יקרו תקלות בלתי צפויות הוא ימשיך להוביל את הממשלה אולי עד לסיום תקופתה. לא בטוח שעם קואליציה של 61. אולי הוא ירחיב אותה. הוא עובד על כך קשות. קשות מאד. במיוחד בשבועיים האחרונים. יתכן שעד ששורות אלו יראו אור יהיו סנסציות פוליטיות ויריעה זו תהפוך יותר רלוונטית כחומר רקע שמסביר מדוע השינוי התרחש”.

נשמע כמו צ’ק בטחון, שאתה מפקיד בגמ”ח השכונתי בעת שלקחת את המקדחה לשימוש ביתי. משהו כמו, ליתר בטחון נכתוב שאולי ראש הממשלה ירחיב. את הקואליציה.

שיהיה…

2.

 אפרופו ‘המודיע’, אם ציפיתם שעיתון שמייצג את מועצת גדולי התורה שהתרתה בנתניהו שאם לא יפתור את בעיית הרפורמים יורו לח”כים לפרוש, הרי שכל זכר משמעותי לכך לא מצאתי בטור הפוליטי של העיתון.

הנה המשפט היחיד שאזכר במעומעם את הנושא: מתי יהיו הבחירות? ובכן, “כעת הכל פתוח, ממשבר הרפורמים ועד לכינון ממשלת אחדות. ככל שזה קשור בנתניהו הוא כאן כדי להישאר. עד כה הוא הוכיח שהוא טוב בזה…”

נתניהו, קבל צפירת הרגעה מהצד החסידי של המפה.

3.

ב’יתד נאמן’ הביא העיתונאי אריה זיסמן את התחזית של יו”ר ועדת הכספים, משה גפני.

עד כמה אתה רואה סיכוי, שעניין הרפורמים יוביל למשבר קואליציוני? שאל – וגפני השיב חדה משמעית: “אני לא חושב שנגיע לשם. נתניהו לא יפרק את הקואליציה על הרקע הזה”.

אז למרות הכותרת, שזורמת עם הטרנד התקשורתי-חרדי לנבא פירוק קואליציה או-טו-טו (“שנה עברה מהבחירות ונדמה היה השבוע כי ‘משבר הרפורמים’ מאיים על המשך קיום הקואליציה), דברי גפני מובאים באופן שאינו מותיר ספק.

ומה באשר לנבואה האהובה על עיתונאים שבוז’י כבר בפתח?

לשבחו של זיסמן ייאמר שהוא לא נגרר אחריה. אולי כי לא ליקט פרשנויות של עיתונאים מהעיתונות הכללית, אלא פשוט ראיין את יו”ר ‘דגל התורה’, שניתח בהיגיון רב את הדברים: “העבודה מאד מפולגת בתוכה, אין סיכוי שהם יקבלו החלטה להיכנס לממשלה. הרצוג לא יכול להעביר כזו החלטה בסיעה… ליברמן לא ישב יחד עם נתניהו לאחר שהכריז נגדו מלחמה פוליטית… ולפיד לא יכנס כי אנחנו נתנגד”.

בשורה התחתונה, קובע זיסמן, לא צפוי שינוי בהרכב הממשלה.

4.

גם זיסמן, כעמיתו בהמודיע, מקדיש שורה אחת לאזהרה הרפורמית.

“נתניהו נשאר בבית וסופר שנה לבחירות. אם הוא יאזין לתחזית של ליברמן ולפיד הרי שבמהלך השנה הקרובה 2016 יערכו בחירות חדשות. אולם התחזית שלהם… רחוקה בשלב זה מלהתגשם, הבחירות אינן נראות באופק (אלא אם נתניהו יעשה שגיאות בעניין הרפורמים)”.

5.

ב’המבשר’ היה הכתב הפוליטי מאיר ברגר חד וברור יותר.

“השנה אין חגיגות. את יום ההולדת של שנה לבחירות יציין ראש הממשלה נתניהו, הרחק משאון מליאת הכנסת, כשהוא ספון בלשכתו עם סוללת היועצים ומוגיע מוחו סביב השאלה כיצד משמרים את הספינה הקואליציונית.

“נתניהו גם אינו יכול לנתק טלפונים לספונסר הגדול מעבר לים. זה פשוט לא עובד”, רומז ברגר לכיוון השלדון…

ואז הוא נופל היישר למלכודת הבוז’י: “למרות הכחשות גורפות של שני השושבינים במהלך השבועיים האחרונים חודשו המגעים בין אנשי נתניהו לאנשי הקשר של הרצוג…”

אז לתשומת לב הקוראים, פגישה אכן נערכה, בין יו”ר ההסתדרות לבין השר יריב לוין, אך היא עסקה ב…קואליציה בהסתדרות. כל קשר בינה לבין מגעים קואליציוניים אינו מציאותי, והפגישה נוצלה כדי לזרוק פתיון לכתבים שהסכימו לבלעו.

6.

כאילו בוצע תיאום בין מערכות היומונים.

הנה נוסח ‘יום ליום’, אצל הכתב חיים טריקי:

“אם לפני שנה היו דורשים מהפרשנים הפוליטיים להעריך את זמן הישרדותה של ממשלת 61, התשובה שהייתה מתקבלת היא חודשים בודדים בלבד… כיום, שנה לאחר הבחירות, יכול ראש ממשלת ישראל להיות סמוך ובטוח יותר במעמדו, ובלבד שלא יאפשר לידידיו הטייקונים מארה”ב להכתיב את סדר יומו”.

גם הוא, לאחר שמוחא כפיים לנחישותו של… שר הדתות דוד אזולאי שבזכותו סר האיום הרפורמי לעת עתה (בכל זאת יום ליום) – הוא מסביר ככה: “אם יש דבר שיטרוף את הקלפים וישלח את ביבי לבחירות זו נחישותו להפקיר את סמלי היהדות למתבוללים ולספק יהודים. ראש הממשלה מפעיל מכבש לחצים על החרדים באמצעות האיומים בצירוף יאיר לפיד והמחנה הציוני לממשלתו. ביבי רק שלח ברמז קורט איומים ברוח זו, והשר הוותיק ביותר אריה דרעי, שכבר הצליח להפיל ולהכתיר ממשלות בסוף שנות השמונים, לימד אותו פרק נוסף בתרגילים פוליטיים”.

“בליל יום שלישי קידם בברכה השר הרב אריה דרעי את בוז’י ולבני “השותפים החדשים”, שבהם חשק מתחילת הדרך, תוך שהוא מביע תקווה כי ‘עד הבוקר’ ייחתם ההסכם עמם, ובתרגיל המבריק הנוכחי הצליח להרחיק אותם כמה צעדים אחורה. הווי אומר: ביבי, עלי לא מאיימים”.

מה תרגיל בזה לא ממש הצלחתי להבין. אם אכן דרעי הוא אשף פוליטי, כמו בתיאור, היה עליו להבין כי אין יצור כזה לפיו ‘בוז’י נכנס לממשלה’… כשאין איום, אין מה לומר ‘ביבי, עלי לא מאיימים’.

שיהיה גפני.

מחיאות הכפיים לדרעי ולאזולאי ב’יום ליום’ מושלמות פיקס עם הידיעה הבאה: “ימי הפורים והפסח… מתאפיינים בעלייה של מאות אחוזים בצריכת מוצרי הבשר, ובבד”צים השונים נערכים לספק את הצורך הגדול… על רקע הסערה מעניין לציין דווקא את מותג ‘אשפר’ המתהדר בכשרו בד”ץ נווה ציון בנשיאות מרן ראש הישיבה הגאון רבי שלום כהן שליט”א אשר בשנה האחרונה רושם עליה דרמטית בהיקף המכירות”.

אם ש”ס אינה שומעת לקולו (מתחם התחנה, כמשל), לכל הפחות היא דואגת לפזר שבחים על מותג הכשרות, בבטאון הבית ‘יום ליום’.

7.

השבוע הקדישו היומונים מקום ותשומת לב גם למלחמה בפגעי הטכנולוגיה.

ב’המודיע’ הקדישו למאבק שיר מיוחד, בשם “ויבא עמלק” (צ.שוען):

“כתמנון רב זרועות, לא ירפה מטרפו עד ימוץ לשדו, ואחר כך ינטשו נטול חיות בשאול תחתיות…

כעכביש הטווה רשת קורים דקה לא נראית, בה נלכד זה אשר לא יחוס על נפשו ונפשות ביתו, כי ליצר הפקיר נשמתו…

כזבוב היושב בין שני מפתחי הלב, לובש ופושט צורה כל העת לפתות בלשון חלקות מתדמה כאח אך ידיו ידי עשו!…

כארס צפעוני נמסך באיברים משתק מוח ולב, מטביע במדמנת ליצנות וחולין כל יקר וקדוש…

כעמלק בשעתו חמימות בא לקרר וימשיך לדרדר יהודי מאמונתו…

אך מלחמה לה’ בעמלק מדור לדור עד דורו של משיח, ובזכות צדיקי ומאורי הדור, עדי אובד אחריתו!…”…

ב’יתד נאמן’ הקדישו קריקטורה לנושא החשוב.

ב’המבשר’ דילגו על הנושא.

אך המפתיע מכולם היה היומון ‘יום ליום’. מי לא זוכר את סיפורי הזוועה המפחידים של קובי לוי, על מי שהחזיק  ברשותו טלפון לא כשר או הציץ באינטרנט.

אז ככה: השבוע בחר לוי להקדיש את טורו… למנהרות בגבול של עזה עם ישראל ועם מצרים ול”חתולי רחוב”. קראתי בעיון, שום קשר בין הסכנה לבין הטלפונים הלא כשרים שמחזיקים תושבי הגבול.

גרוע מכך. במדור סמוך, “אחד על אחד”, של אפרים גלעד, מרואיין שמעון ליברטי, כתב אתר אינטרנט. שומו שמים.

ואיפה קובי לוי שיסביר לנו איזה אסון ינחת על ראש הקוראים, חלילה וחס, רק משום שנחשפו לתועבה… (וורד אינה מספקת סמיילי בוכה או צוחק, ועם הקוראים הסליחה).

8.

גם פגישת הנשיא רובי ריבלין עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין סוקרה ביומונים.

הנה המשפט של אריה זיסמן ב’יתד’:

“הפגישה נמשכה כשעתיים והוגדרה כמוצלחת. ריבלין חוזר הביתה ויהיה לו הרבה מה לספר לנתניהו. היריבות ביניהם תשכח לרגע וסוף סוף יהיה לשניים על מה לדבר. פוטין, תרצו או לא, הוא הגורם המאחד”.

אבל אני אהבתי את המשפט של ‘המבשר’ (מרדכי גולדמן):

“בפגישה ביניהם ריבלין שימש רק כאחשתרן של נתניהו. הוא העביר את המסר, אבל שני הצדדים הבינו כי אין טעם לקיים דיון מאחר ולנשיא אין כל סמכויות או ידע מתאים על מנת לקיים דיון אמיתי בנושא. פוטין, בסוג מסוים של חוסר רגישות אמר במסיבת העיתונאים לאחר המפגש כי הוא ‘ידבר עם נתניהו בקרוב על כל הנושאים הבטחוניים’, וגימד מעט את ריבלין כאשר הבליט את המסר: אתה רק שליח, על הנושאים המהותיים אדון עם נתניהו בהמשך”…