איך ממגרים הטרור – בתפילה או יד קשה?

זה כשישה חודשים אנחנו מתמודדים עם גל טרור אכזרי, שבו נרצחו עשרות יהודים ונפצעו מאות. אמנם בעת האחרונה יש ירידה במספר ניסיונות הפיגוע, אבל הטרור עדיין כאן, והציבור מוטרד מהעובדה שטרם הצליחו למגרו.

ההתייחסות לגל הטרור בקרב יהודים מאמינים עלולה לבלבל.

מצד אחד הם מדברים על הצורך ביד תקיפה, “הקם להורגך – השכם להורגו”. על ההכרח לפעול שדם יהודים לא יהיה הפקר. על בנייה יהודית גדולה, כמסר לאויבינו שהטרור רק יגביר את אחיזתנו בנחלת אבותינו. ומצד שני הם מתבטאים שזו גזֵרה משמים, ושצריך להרבות בתפילה ובלימוד תורה ולהתחזק מבחינה רוחנית.

ההבנה של מרדכי

אבל אין סיבה להתבלבל.

שני הכיוונים האלה שזורים זה בזה. הפעילות הארצית והפעילות הרוחנית צריכות להיות שלובות ואחודות. כך יהודי נוהג בכל אורחות חייו.

כשהוא מבקש להצליח בעסקיו הוא אכן קונה ומוכר וקובע פגישות, ובה בעת נותן צדקה, כדי לזכות לברכת השם. יהודי הזקוק לרפואה הולך אל הרופא, לוקח תרופות ואם יש צורך עובר ניתוח, אך בה בשעה הוא מתפלל ובודק את המזוזות בביתו.

שילוב שני המוטיבים האלה משתקף היטב בסיפור נס פורים. בשעה שהוכרזה גזֵרת המן היה אפשר לקבוע בבירור את הסיבות הטבעיות לגזֵרה – שנאתו של המן הרשע ליהודים, קנאתו במרדכי היהודי, יהירותו ושחצנותו, קלות דעתו של המלך אחשוורוש ונטייתו לקבל שוחד.

בראייה ארצית שגרתית היה מרדכי היהודי צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה. אבל הוא מתחיל את פעילותו לביטול הגזֵרה בכיוון אחר לגמרי.

מרדכי מבין שהסיבות הטבעיות כשהן לעצמן עדיין אין בכוחן להמיט גזֵרה נוראה כזאת על עם ישראל. הגזֵרה מוכיחה כי נפגעה חומת המגן האלוקית השומרת על עם ישראל.

לכן הוא משקיע את עיקר כוחו בתיקון הפרצות הרוחניות. הוא קורא לתשובה, לצום, לתפילה ולזעקה לקב”ה.

תיקון שיחולל מהפך

בשעה שגזֵרת השמדה נוראה מרחפת מעל עם ישראל מרדכי מקבץ עשרים ושניים אלף ילדים ולומד איתם תורה. מי שבוחן דברים בראייה חומרנית לא יבין זאת. כאשר כל העם היהודי שרוי בסכנה מרדכי צריך לנצל כל רגע לשתדלנות ולחיפוש דרכים לשכנע את אחשוורוש לבטל את הגזֵרה.

תחת זאת הוא יושב ולומד עם ילדים.

אבל מרדכי יודע שקיומו של העם היהודי אינו יכול להתבסס על פעילות ארצית בלבד, אף שהיא חשובה וחיונית, וגם הוא עצמו נוקט פעולות כאלה. ברור לו שגם תהליכים טבעיים מנוּוטים למעשה על-ידי ההשגחה העליונה. הקב”ה הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, ואם פתאום מתרגשת צרה עלינו, אי-אפשר להסתפק בחיפוש הסברים טבעיים, חברתיים, פוליטיים או צבאיים, אלא צריך לחזק את הקשר עם הקב”ה.

ההתחזקות הרוחנית תביא בע”ה לידי התעשתות של המנהיגות המדינית והצבאית, עד שנזכה ל”ונהפוך הוא” החשוב ביותר – המהפך מגלות לגאולה, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.