“שמחה לבשר לך” • למה נגעלתי מהפרסומת של אראלה מהלוטו

במהלך נסיעתי האחרונה שמעתי פרסומת של מפעל הפיס, שגרמה לי לבחילה.

נכון זו לא פעם ראשונה שקולה של אראלה מופיע אצלי במכונית, אבל כשהקשבתי לטקסט שעלה בדו שיח נמלאתי גועל.

– שלום זו אראלה.

– אריאלה, אריאלה – צהל האיש המזרחי, כנראה מהפריפריה, מן העבר השני כשהוא משבש את שמה.

– אתה יושב? כי אני שמחה לבשר לך שזכית בסכום של 125 אלף שקלים.

– אריאלה עשית לי את היום, שינית לי את החיים…

– אריאלה, את לא יודעת כמה זמן אני שומע את הקול שלך ברדיו ואני אומר לעצמי, אתה חייב לעשות מנוי.

זה הנוסח פחות או יותר. הוסיפו לכך צהלולים, קריאות אושר צווחניות, ומילות ברכה מתובלות בהומור לא משובח של אראלה ממפעל הפיס.

אז מה הבעיה?

הפרסומת הקלילה הזו נוטפת צביעות, ניצול, שלא לומר רשעות יוצאת דופן. מספר הזוכים, שברמה סטטיסטית נמוך מהסיכוי לגלות כי הם למעשה בניה הביולוגים של אראלה, כמו הצהלות האוויליות של האיש שזכה בסכום מגוחך של עשרות אלפי שקלים, מלבים את יצרי האנשים קשי היום, שמוציאים סכומים כבירים על רגעי הדמיון המסבים להם אושר כשהם שומעים בהקיץ את קולה של אראלה.

מי האיש ש-50 אלף שקלים או אפילו 125 אלף, שינו לו את החיים?

אדם אחראי, עובד, המפרנס את משפחתו בעמל כפיו, לא אמור לצווח באזני ‘אריאלה’ כי הסכום המטופש בו זכה לאחר הוצאה כספית של עשרות שנים לטובת מפעל הפיס ‘שינה את חייו’.

והטענות אינן לאראלה. היא עושה את עבודתה, ומתפרנסת כפי הנראה נהדר. בטח יותר מהעלובים שמשליכים את כספם על הגוף הרעב הזה שנקרא ‘מפעל הפיס’.

השאלה מופנית לרשויות, למובילי המדיניות, לשרי החינוך והפנים אולי: איך איך גוף פורמלי שאוסר לשדר את הפרסומת המגוחכת הזו, שגורמת לאנשים בדיוק כמו כורי הנפט והזהב מהמאה ה-19,  לבזבז את כספי משכורותיהם כאשר הסבירות כי יזכו במשהו, נמוכה יותר מהסבירות כי הם יהפכו להיות חבריה הטובים של אראלה. סליחה של אריאלה.

•

מזה תקופה ארוכה אני משמש במקצועי כעורך חדשות.

עשרות אייטמים, ראיונות, וטורים עוברים תחת ידי, כאשר חלק מהם, מטבע הדברים, כרוך בשמו של נשיא המדינה ראובן ריבלין.

גם היום ערכתי אייטם בהקשר לביקורו של האיש במוסקבה, ובסיומו חשתי כי דבר מה מטריד אותי. ניסיתי למצוא ולהניח את האצבע על הנקודה, אך ללא הצלחה.

רק כעבור דקות ארוכות הגיעה לי ההארה.

ריבלין לא אמר כל דבר שטות היום.

זו אינה בדיחה. במשך זמן כה ארוך בו אני עוסק בחדשות, ובנשיא ריבלין, התרגלתי כי כמעט בכל נושא בו הוא מתבטא, הוא מצליח בכישרון לא מבוטל, ‘לצאת מטומטם’. לעתים גם בדברים טריוויאלים, שהסבירות ‘ליפול’ בהם נמוכה, מצליח האיש הלא מאד חכם הזה להרגיז באמירה פוגעת, מבולבלת, בלתי עקיבה, או בקיצור מטומטמת.

אבל היום, הוא התבטא על היהודים ברוסיה, שמח לראות את כתבי אדמו”רי חב”ד העתיקים, והתנהג באון ממלכתי ולא יוצא דופן.

במונחים של עורך חדשות, אלו חדשות אמיתיות.

•

על ישעיהו ליבוביץ, הפרופסור שנשא בארבעה דוקטורטים שונים, נאמר כבר נדמה הכל.

מה לא נכתב עליו? שהיה אחד מגדולי הוגי הדעות היהודים של היהדות במאה העשרים, אבל גם כופר שומר מצוות, שהיה פרובוקטור לשמו, אבל גם נביא שהקדים את זמנו, שהתבטא בגסות, אבל גם שהיה רך כחמאה למבקרים בביתו.

אבל מי שמע ששימש כמחזיר בתשובה? אז נכון, העיתונאית סיון רהב-מאיר כבר אמרה בעבר כי הפרופסור חמור הסבר היה אחד האנשים שהשפיעו על חייה בגיל העשרה, אז החלה תהליך של חזרה בתשובה, כך גם הזמר המוערך אהוד בנאי, אבל להתייחסות מעניינת להגותו של האיש מצאתי דווקא בטור שכתב העיתונאי ואיש העסקי, אדם שוב, שגדל כ’נחום’ בשכונה החרדית במטרסדוף, עד שבחר לנטוש את הדת.

וכך כותב שוב: “יהיו שיחלקו אולי על ההגדרה שלו כאיש דתי, אבל פרופ’ ישעיהו לייבוביץ’ היה ללא ספק אחת הדמויות החשובות שהיו לנו כאן. בנערותי, כשהתחבטתי אם לנטוש את הדת, קריאת כמה מספריו וביקור ושיחה איתו בביתו ברחביה בירושלים – כמעט עצרו לי את התהליך”.

אילו היה חי היום ליבוביץ, ניתן רק לדמיין את הכרזות הבאות: הציבור הקדוש מוזמן להרצאתו הקרובה של פה מפיק מרגליות, מזכה הרבים, מקרב לבן של ישראל לאבינו שבשמים, הרב רבי ישעיהו ליבוביץ שליט”א. פרקי חזנות ותפילה: עמיר בניון.