סיפור מופלא על ניצול שואה שנישא לגויה, אבל לא אכל בשר 60 שנה

ערב יום הדין, שעות ספורות לפני סליחות, וחבורת אנשי עסקים חרדיים, יוצאת למסע השנתי שלה לקברי צדיקים ברחבי אירופה, לתפילת הסליחות הראשונה.

כבר 17 שנה עושה הקבוצה את מסעה המופלא ופוקדת את ציוניהם של גדולי ישראל בוילנה, בריסק, מץ, אומן, וולוזין, לנינגרד, מינסק, קראקוב, וורשא, גור, ראדין, גרודנא, מיר ועוד עשרות אתרים, פעם עולם יהודי שוקק חיים, שמעו את תפילת אנשי הקבוצה הקטנה, לעתים במניין, ולעתים גם כיחידים, החשה קירבה מיוחדת אל הבורא, דווקא באזורים המרוחקים, ודווקא, במוצאי שבת הראשונה של סליחות.

אחד מאנשי הקבוצה, אריה ז’ולטי, מספר לחרדים 10 על מפגש מיוחד בעיר לובלין:

“הגענו באישון ליל אל לובלין וביקשנו להתפלל על קברו של החוזה מלובלין. אלא שהמקום היה סגור, ואנו פנינו לעזרת עוברים ושבים שאינם מבני ברית. ‘יש יהודי אחד בלובלין’, אמרו לנו, ‘והוא מחזיק את מפתח בית הקברות’.

הגענו אל היהודי, ששמח לפתוח לנו את בית הקברות, ושם בתום התפילה סיפרתי לו כי ‘הייתי עכשיו בשואה, ביקרתי באוושוויץ, בירקנאו, במשרפות’.

החוויה עדיין היתה עצורה בי.

היהודי התבונן בי ואמר: ‘אתה היית בשואה?! אני הייתי בשואה, אני חוויתי אותה על בשרי, אני חי בפולין מאז תחילתה ועד היום, עברתי את המחנות, שרדתי ונותרתי כאן על האדמה המדממת”.

שאלתי למעשיו, והוא סיפר לי בתמימות כי הוא נשוי לפולניה גויה, וגם הוסיף פרט כבדרך אגב, כי מזה 60 שנה לא טעם טעם בשר או עוף.

מדוע? שאלתי אותו.

‘אין באזור בשר כשר’, הוא אמר. ‘ומתחילת המלחמה בשנת 1939, ועד היום, שישים שנה מאוחר יותר, לא פגשתי בשר כשר’.

באותה שעה זלגו עיני דמעות. הרכנתי את ראשי וביקשתי ממנו ברכה. ידעתי, כי היהודי הזה רחק אמנם מן היהדות, הוא אף נישא לנכרית, אבל בא וראה אבא שבשמים, איך בניך נזהרים מלהכניס לפיהם בשר טריפה במשך עשרות שנים.

יהודי בודד, בעיירה מלאה גויים, אשתו גויה, והוא טועם למעלה מיובל שנים רק טונה, ביצים, וירקות. מיהודי כזה, אני רוצה ברכה לשנה טובה”.

חלפו שנים, והחבורה הגיעה שוב ללובלין.

זכרנו את היהודי המיוחד ובררנו אודותיו. התברר כי הוא הלך בינתיים לבית עולמו.

איתרנו את הקבר שלו, ואני עמדתי מעליו ואמרתי קדיש.

קדיש על יהודי שעבר את מאורעות המלחמה, חי בין גויים, שמר על בית הקברות, ומעודו לא טעם בשר שאינו כשר.