פפנהיים התרגש עם סאטמר במירון

הייתי אתמול בערב במירון, באירוע מרטיט הלב של כ”ק אדמו”ר מסאטמר עם אלפי חסידיו, כשהעלה את אבוקת האור להאיר את הנשמה ולהבעיר את הקוצים, אחרי שבת מרוממת עם קהל חסידיו בצילא דמהימנותא באתרא קדישא מירון.

חבר טוב פיתה אותי במוצאי שבת להרחיק נדוד עד צפונה של הארץ – ואיני מתחרט לרגע.

זה היה מעמד מרטיט נפשות, אירוע מכונן שמירון לא ידעה כמותו מעולם; חסידות סאטמאר לא חוותה כמוהו; ורישומה בוודאי יישאר חרות על ליבם של כל המשתתפים.

היישוב מירון אינו זר לי. אני זוכר את מירון לפני 43 שנה, בביקורי הראשון במקום; זוכר את מירון בשבתות מרוממות עם גדולי ישראל זצ”ל; זוכר את מירון של רבבות, של מאות אלפים ושל חצי מיליון איש; זוכר את מירון עם ריקודי החצר וריקודי הגג; ההדלקות של אדמו”רי רוז’ין והחאלקות של גדולי ומאורי הדורות; מכיר את מירון של הרנסנס שהתחיל לפני כח”י שנים עם הכשרת השטחים הרחבים להדלקות ולריקודים ואסיפות גדולות; ההדלקות המרקיעות שחקים של כל החצרות והקהלים, ובמרכזם של כ”ק אדמו”ר מבואיאן ותולדות אהרן, עם התקדשות ליל ל”ג בעומר וביציאתו.

ובכל זאת ניתן לומר בהחלט, שמעולם לא ראתה מירון קהל כה גדול של חסידים עם שטריימלאך רוקדים ומתעלים לאור המדורה ושואבים מרוח הקודש השוררת במקום הקדוש הזה.

זו היתה עבורי שעה של קורת רוח בעולם הזה, עת התחממתי בצל אחד מגדולי מנהיגי הדור, אשר בבת אחת הוריד את כל המחיצות וההסתרות והתגלה לבו הגדול, השבור והרצוץ, הזך והטוהר של האיש על העדה, הנושא על ליבו את משא העם הזה, והשתפך מעומק אנקת לבו על צרות ישראל ועל נגעי לבבם.

עין לא נשארה יבשה כאשר התייפח בבכי ולקראת העלאת אש הקודש קישר את סיום פרשת השבוע וחומש שמות: “כי ענן ה’ על-המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם” – וקישר את המסורה עם דברי הרשב”י בזוהר הקדוש, ושילב את מנהגי החאלאקע במקום הקדוש הזה, והתפלל על כל אלו שנושרים שערותיהם, כאשר התייחס על שתי מכות הדור: ההורים שמבכים את ילדיהם שמורידים מהם כל סממן יהודי ויוצאים לתרבות רעה, ועל רבבות ישראל – אנשים, נשים וטף – שנושרים שערותיהם מהמחלות האיומות – שאש הקודש יכילם, והאש יאיר את עיני כל בית ישראל לכל מסעיהם.

המעמדים נמשכו בזה אחר זה, מעמד החלאקות, ההתוועדות עם שירי הנשמה, הדברי תורה, ההדלקה והריקודים, אחריה המלוה דמלכה, ומעמד נעילת השער שנמשכו עד אשמורת הבוקר, כאשר חזרתי עם רגשי קודש נעלים ביותר.