הרדיפה: כך הפכו שני חרדים תמימים ל’ציידים’ בחוברת של ‘הפלג הירושלמי’

אחד האלמנטים המרכזיים במאבק הקיצונים החרדים כנגד התגייסות צעירים מהמגזר לצה”ל, היה פרסומן המסיבי של ‘חוברות הציידים’, בהן נחשפו קרוב ל-40 פעילים ‘מיסיונרים מקצועיים עם חזות חרדית’.

החוברות עוררו סערה גדולה, כאשר לצד שמותיהם, ופרטיהם האישיים ביותר של ‘ציידי הנשמות’, הופיעה רשימת נאצות מקוריות כמו “פרחח, שבאבניק מצוי, צעיר קל דעת, מריר וחסר סיפוק”, וגם סטטוסים משפחתיים כמו “גרוש, נישואין כושלים” ועוד.

זהות מפיצי המנשר נותרה עלומה, ורק בעקבות מסע פרטי לחשיפת האמת של אחד ‘הציידים’ – יהודה גליקמן, נעצרו שלשה פעילים שהוקלטו קושרים עצמם לפרסום החוברות. השלשה הובאו לפני שופט, ובמיינסטרים החרדי השפוי קיוו הכל כי הם ינמקו בכלא ויובילו לחשיפת שאר חברי החוליה.

אלא שהמעצר, מסתבר, לא ריפה את ידי חברי הקליקה המטורפת הזו. בימים האחרונים הרימו הפונדמנטליסטים את ראשם שוב, וחוברת הציידים שהופצה עד כה בעיקר ברשת האינטרנט, הודפסה על דפי כרומו מהודרים וחולקה בריכוזים החרדיים.

ההתעוררות הבלתי בריאה הזו הובילה שני גורמים ששמם נכרך עם ‘בני העוולה’ שבחוברת, לפנות אלי ולטעון כמעט בדמעות: תעשה משהו, הכל שקר, איך מצאנו את עצמנו בפנים?

“הוצאת שם רע”

הפניה הראשונה היתה של אב, תלמיד חכם ידוע, בעל משפחה רחבה ו’מפוארת’.

חרדים רבים מכירים את שמו, ואת בני משפחתו. בתוך שעות ספורות הגיעו לביתו של האיש ד”שים רבים מבנו ‘הסורר’ שהוצג בחוברת כ’גייס חרדים’, לצד ופרטיו האישיים.

אביו ואמו של הצעיר קראו את החוברת, קלטו את רשימת הקללות והגידופים שהוצמדה לשמו של הילד, וניסו להבין ‘איך זה נפל עליהם’ ומה הוביל את מחברי המנשר הארסי דווקא אל בנם.

“הבן שלי לא צדיק גדול”, הודה האב, “יש לי לא מעט טענות עליו בהיבט הרוחני, אבל אין לו כל קשר לצה”ל”, אמר לי האב.

לדבריו, בנו אינו חייל בצה”ל, ובוודאי שאינו ‘גייס חרדים’. כדי לשלול את האופציה שהאב פשוט אינו יודע, ערכתי בירור, במהלכו הוברר לי שהצעיר עובד מזה שנים בתפקיד אדמיניסטרטיבי במוסד חינוכי. אין לו כל קשר לצה”ל.

בהמשך, שוחחתי עם מעבידו של הבן, וגם אתו עצמו. “אינני רואה בעבודה בצה”ל כל בושה”, אמר לי הבן, “אבל מה לעשות שאין לי כל קשר לכך”.

האבא מנגד, רואה בכך בושה. בושה גדולה. הוא מובך, רעייתו חשה עלבון מול שכנותיה, ובניו ובנותיו שומעים את שם אחיהם הפוחז מכל עבר.

“אני לא מבין, אין הלכות לשון הרע, אין ‘חפץ חיים’? איך הם רוצים להילחם בתופעה הזו שפסולה גם בעיני במחיר של הלבנת פנים, והוצאת שם רע עלי, על אמא שלו, על האחים שלו?” אמר לי האב – שהוסיף ואמר גלויות: “אני לא יוצא לרחוב, אין לך מושג, אני מתבייש להסתכל לאנשים בעיניים”.

עובדת היותי עיתונאי הניעה את האיש לפנות אלי ולבקש ממני להפציר במחברי החוברת להשמיט את שם בנו. הייתי נענה בשמחה לבקשה אלא שלוחמי הקודש האמיצים לא הותירו כל עקבות, וגם העצורים אליהם הגיע החוקר הפרטי ששכר יהודה גליקמן, מכחישים בכל תוקף כל קשר לאירוע.

התרת דמם של ‘חפים מפשע’ 

הפנייה השניה היתה משועשעת יותר, והגיעה מחבר טוב שגילה לתדהמתו כי הוא אחד מן ‘הציידים הבכירים’. לצד שמו נכתב כי הוא ‘אכול מרירות ושנאה לוהטת להיכלי התורה ולומדיה’, לצד ברכות נוספות, ואיך לא, פרטיו האישיים ביותר.

הופתעתי למצוא את שמו של ידידי הטוב, מאחר שידעתי שהוא משמש כעובד סוציאלי מוכשר, וכל קשר בינו לבין הצבא מקרי בהחלט. אפילו נעלבתי, למה הוא לא דיווח לי.

חייגתי אליו והוא סיפר לי את הפרטים הבאים: “לפני מספר חודשים קיבלתי הצעה לשמש כראש מערך גיוס בשח”ר. התלבטתי, וניגשתי להתייעץ על כך עם הרב משה הלל הירש, ראש ישיבת סלבודקא וחבר מועצת גדולי התורה. הרב הירש שמע את התלבטויותי ויעץ לי באופן אישי להמשיך בתפקידי כעובד סוציאלי.

“קיבלתי את עצתו של הרב והשבתי לצבא בשלילה. שבועות ספורים לאחר מכן מצאתי כי אני ‘גייס בכיר שצד את נשמותיהם של בני הישיבות'”.

אז איך מוצאים עצמם אנשים שאינם כלל קשורים לצה”ל, בחוברת של ‘ציידי נשמות’?

במלחמה העקובה מדם על גיוס החרדים לצה”ל, ובכלל על תהליך הישראליזציה שעובר על צעירי המגזר, המטרה מסתבר מקדשת את האמצעים.

התרת דמם של ‘חפים מפשע’ ובני משפחותיהם, הוא כלי לגיטימי במאבק המתמשך.

כך מחשבה ‘רעה’ על עבודה בצה”ל של חברי הטוב – גם כזו שלא מומשה בסוף – ‘מצטרפת למעשה’, וכך איש בריאות הנפש הופך למסיונר צמא דם, שרק שואף להעביר את הצעירים החרדים התמימים על דתם בפלוגות הקנטוניסטים של שח”ר.