משרד החינוך ביטל טיול של ת”ת. פנינו אל 4 ח”כים. איך זה נגמר?

אחרי שארבעה ח”כים מהסיעות החרדיות קיבלו פניה מסימונה זיני, אלמנה מחדרה המתמודדת עם בעיה מול חברת עמידר – קבלו את הסיפור הבא בסדרה.

הפעם קצת קשה להכריז על מנצח אחד מובהק. שכן, נראה כי שיתוף הפעולה בין כולם פעל את פעולתו. אבל מגיע צל”ש לכל אחד ואחד. על המאמץ.

1.

תחילת הסיפור ב-550 ילדי ‘חדר’ בעיר מודיעין עילית, שהתכוננו ל’יום טיול’ שאמור להתקיים – יום חמישי. מסלול מעולה, אגב. אקשן פארק בלכיש, לכיתות הגבוהות יותר שיט באשדוד, מפעל נשר בחיפה, קבר שמשון הגיבור בצרעה ועוד…

ההנהלה, מצידה, אחרי מסלול יסורים מייגע, שכלל ‘חודש טופסולוגיה’ – במהלכו הוחלפו מיילים, תכתובות ואישורים – חשבה שהכול מוסדר.

לפני מספר ימים, במפתיע, נחתה אצל מנהל התלמוד תורה הודעה רשמית, מטעם פקיד במשרד החינוך: הטיול בטל ומבוטל.

כשהתקבלה אצלי שיחת הטלפון על הביטול, הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו (כאמא) הוא שק הממתקים שהכין לעצמו, מן הסתם, כל אחד מהילדים – ועל האכזבה הצפויה מכך שיום של לימודים יחליף את הטיול הגדול. כל סיפורי האימה על ‘פקידי משרד החינוך הקשוחים’ ועל כך ש’חייבים לשלם למאכערים’ (סיפורים נכונים במקרים רבים, אגב) צפו גם הם במוחי. שברתי את הראש מהי הדרך הנכונה לסדר את הסיפור המביש הזה.

החלטתי ללכת שוב על שיטת המכרז – זו שאימצתי לעצמי בחום אחרי סיפור סימונה.

בתיבת המייל שלי נחתו כל האישורים של הת”ת, כולל אישורו של קב”ט הישוב.

עד מהרה גילתי את פשרה של התקלה: מתברר, שב-22 לחודש ינואר של שנה שעברה יצאו התלמידים לטיול, שכלל את כל האישורים, המאבטחים, ושאר מיני דרישות (חשובות, צריך להסכים).

חודש חלף, ובית ספר נוסף בעיר מודיעין עילית (שאינו מוכר על ידי משרד החינוך. כן, יש במודיעין עילית גם בתי ספר כאלו) יצא לטיול. מאחר ואין לו שום דרך טכנית לקבל אישור, החליטו שם ‘לסחוב’ את סמל המוסד של הת”ת – נשוא כתבה זו. וכך, תוך התחזות, קיבלו אישור ויצאו לדרך.

גם המסלול בו בחרו היה זהה למסלול אליו יצא הת”ת ‘שלנו’, עליו הפיל משרד החינוך את ‘תיק’ היציאה הבלתי חוקית לטיול (איך יוצא ת”ת לטיול לא חוקי? זו שאלה קשה שמצריכה דיון עמוק, אך לא יתכן שאחד יחטא ושני יחטוף את הסנוקרת).

כאשר במשרד החינוך גילו מה קרה, שוגרה תלונה כנגד הת”ת ‘שלנו’ היישר אל קב”ט העיר. המנהל נקרא לבירור, והציג מיד את כל ההוכחות הנדרשות, מהן עלה כי לא הוא שפשע. הדברים הסדרו, מפקח מטעם משרד החינוך אישר (צורף מכתב עם אישורו), וההודעה לתלמידים על הטיול הצפוי מחר שוכפלה וחולקה לתלמידים הנרגשים.

ואז החלו הצרות.

מתברר שבוצעה ‘חסימה’ לת”ת, רק משום אותו אירוע. שוב ושוב הרים מנהל הת”ת טלפונים לפקידים במשרד החינוך (שם הפקיד ‘הסורר’ שמור במערכת, בחרנו הפעם שלא לפרסמו) – אך נתקלו בחומה בצורה של התעקשות.

הטיול לא ייצא לפועל.

מה עושים?

עצות טובות של מנהלים ש”יש להם ניסיון במקרים דומים” הצביעו על אופציה אחת ויחידה: תשלום למאכער, שיסדיר את הטיפול תוך שעות אחדות.

אבל עם כל הכבוד לעצות מסוג זה, לא לכל מנהל יש כסף (הרבה כסף) כדי לפזרו על שירותים כאלה (עצה טובה שלי: מנהלים יקרים, פשוט תפסיקו לשלם). מתברר שמאז ימי בז’רנו העליזים (בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל) עולם כמנהגו נוהג.

עצוב.

2.

המכרז של חרדים 10 יצא לדרך.

הפעם נבחרו הלשכות של שני ח”כים מ’דגל התורה’ – משה גפני ואורי מקלב. זאת בנוסף לפניה הטבעית ללשכתו של שר החינוך נפתלי בנט, פלוס פניה לסגנו החרדי – ח”כ מאיר פרוש.

וזה נוסח הפניה אותה שכפלתי לכל ארבעת הגורמים: “פנה אלי מנהל ת”ת… במודיעין עילית. הוא מוציא מחר את החיידר לטיול ועדיין אין לו אישור טיול… כולם מנסים לתפוס את…. אך הוא לא עונה לטלפונים ולמיילים. יש לך דרך לטפל בסיפור?” (הושמטו כאן פרטים מזהים אודות הת”ת, אודות הת”ת ש’סחב’ סמל מוסד, ושמו של הפקיד המדובר).

הלשכות של סגן השר מאיר פרוש וח”כ אורי מקלב הגיבו תוך שניות אחדות. מיהרו להתקשר, מיילים שוגרו אליהם, והטיפול יצא לדרך.

כך אירע גם בלשכת שר החינוך עצמו, שלמרות שלא ממש רווה נחת מההתייחסות החרדית אליו (מפילים עליו את כל הכעס שהצטבר על שי פירון ועל הפקידים, נפתלי בנט עצמו מנסה להיות נחמד) הרימו את הכפפה.

לשכת גפני הצטרפה קצת יותר מאוחר (לא הבחנו בהודעת הוואטסאפ), אך לשבחם ייאמר כי משהסתערו על הסיפור עשו זאת על הצד היותר טוב.

3.

סופה של הפרשה? הממתקים לא נרכשו לחינם; האוטובוסים לא הוזמנו לשווא; הטיול זכה לאישור הנכסף וייצא לדרכו בשעה טובה ומוצלחת.

המסקנה שלי מהסיפור הזה? מנהלים, הפסיקו עם שיטות המאכערים. שר החינוך נפתלי בנט לא נגד הציבור החרדי, יש לו המון רצון טוב, לא הכול תלוי בו, לשכות חברי הכנסת החרדיים פועלות במלוא הקצב, יש שיתוף פעולה מבורך ביניהן, ואני תקווה שכתבות מסוג הזה רק מגבירות רצון לעשייה ולעזרה.

כי אחרי הכול, בשביל זה בדיוק נבחרו חברי הכנסת החרדיים לתפקידם.