ניסוי מרתק: אלמנה שיגרה בקשת עזרה אל ארבעה ח”כים חרדים. מי ניצח?

 1.

נתחיל מהסוף.

במבדק שערכתי, במסגרתו נבחרו באקראי ארבעה חברי כנסת מהמפלגות החרדיות, לצורך ניסוי חברתי-פוליטי ניצח – ובגדול,  יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, ח”כ יעקב מרגי מש”ס.

“יצא לטובה”, הגיב מרגי כשסיפרתי לו על הניסוי ותוצאותיו. “זה יכניס את כולנו לאמביציה לעזור עוד ועוד לכל פונה”.

האמת, צודק.

אבי הרעיון העומד בבסיס הניסוי הוא שר הבריאות יעקב ליצמן, שהפתיע ופרסם את רשימת עוזריו, תוך שהוא מצרף את מספרי הטלפונים הסלולאריים האישיים שלהם, לכל דכפין. עיתונאים חרוצים מיהרו לנסות – וגם נענו.

מאז פניתי לעוזריו פעמים רבות בבקשת עזרה עבור אנשים חולים או בריאים, שנזקקו לסיוע כזה או אחר. בכל פעם, נעניתי מיידית, תוך תוצאה משביעת רצון.

ואז הגיע יו”ר ש”ס אריה דרעי, והרים את אותה כפפה. הוא פרסם רשימה מפורטת של ח”כים, ראשי לשכות ועוזרים, לצד מספרי טלפון, וקריאה לציבור לפנות בעת הצורך. הח”כים, צריך לומר, צירפו מספרי לשכות בלבד, בעוד העוזרים – את המספרים האישיים.

בחרדים 10 פורסם ניסיון ראשוני שערך כבר באותו יום אליעזר היון, שפנה לכמה מהעוזרים ונענה חלקית. בהמשך, בטור שפרסמתי, עשיתי ניסוי ספציפי עם ח”כ יגאל גואטה, שהיה היחיד ששחרר את מספר הטלפון הסלולארי האישי שלו. ניסיתי – וגם נעניתי.

הניסיון היום, היה רק ההמשך. וניצחונו של מרגי העפיל עשרת מונים על כל קודמיו.

ומעשה שהיה, כך היה…

2.

אתמול, בסביבות השעה 15:00 התפניתי לכוס קפה במזנון החלבי של הכנסת.

מצוקת המקום שם הביאה אותי להתארח סביב שולחנה של גברת נחמדה, שפינתה כיסא לצידה. היא הייתה שקועה בסידור דף הפייסבוק שלה. “אני מנסה להקדיש פוסט למישהו, אבל לא יוצאות לי המילים, מכירה את זה?” שאלה אותי.

טוב, איך אסביר לה שבמהלך כל יום אני מוציאה תחת ידי מאות ואלפי מילים, כך שהמילים כבר למדו ‘לצאת לי’. התנדבתי לסייע. יחד ניסחנו פוסט בו הביעה תקווה שנפתלי בן סימון, איש תקשורת לשעבר (אחיו של דניאל בן סימון מ’העבודה’) ומי שמתכוון להתמודד בפריימריז של מפלגת הליכוד, יזכה וגם יימנה על חברי הכנסת של הליכוד בכנסת הבאה.

“במסדרונות הכנסת פגשתי איש יקר! נפתלי בן סימון. אשמח לראות אותו בכנסת הבאה”, כתבה האשה, שאף שחררה את שמה: סימונה זיני. ואז הוסיפה, בהאשטאג: #אחד המעברים המוצלחים מהתקשורת לכנסת…

120 לייקים היא חטפה על הפוסט.

אבל זה היה רק הקדימון.

3.

משהתיידדנו, היא החלה לספר את סיפורה האישי, הנוגע ללב, צריך להודות.

מתברר שמזה מספר שנים היא אלמנה, מתגוררת לבדה עם ארבעת ילדיה, ומסתדרת איכשהו מהכנסה לא משהו. את הליכוד היא מכירה עוד מבית הוריה, וזה אצלה “בדם”. יש לה המון תוכניות פוליטיות, הקשורות בעיר מגוריה חדרה, אבל מה שמטריד את מנוחתה בימים אלו יותר מכל היא העובדה לפיה חברת עמידר, שבדירה שלה היא משתכנת כבר שנים, הקפיצה בחודשים האחרונים את מחיר השכירות. לא ממש ברור למה.

איך זה שאשה שקשורה לליכוד לא מצליחה לסדר לעצמה עניינים ולהיעזר בשרים (רווחה, תחבורה, מה לא) אני לא ממש מבינה. אבל לא לתקן את הליכוד באתי, והסתפקתי תחילה בהקשבה.

בלי שום קשר למקצוע העיתונאי שלי או לצורך לכתוב טור אחרי יום שני בכנסת, התחלתי להרגיש את מה שקורה לי פעמים לא מעטות: רגש שהולך ומזדחל לו בתוכי ומשתלט על כל מחשבה רציונלית.

בסיעת יהדות התורה כבר פתחו באסיפה של הח”כים עם מנהלי הת”תים נגד המחוז החרדי במשרד השיכון, מה שאומר שזמן שתיית הקפה תם ועלי לקום – ופשוט ללכת. גם בש”ס התקיימה ישיבת סיעה ורציתי למשש את הדופק. אבל לא הצלחתי לקום. אני חייבת לעזור לה לאישה הזו, שאלוקים הפגיש אותי איתה באופן כה בלתי צפוי, הכתה בי ההבנה, משמידה כל מחשבה על סדר יום מתוכנן.

אז מה עושים. כלומר, בהנחה שאת הליכודניקים הבעיה שלה לא ממש מעניינת, מה עוד ניתן לעשות?

4.•

ואז הבריק הרעיון.

שלפתי את הפנקס ואת העט, ניסחתי נוסח, והסברתי לה את הרעיון. אנחנו הולכים ‘ליפול’ על ארבעה ח”כים חרדיים, שניים מש”ס, שניים מיהדות התורה. לארבעתם את שולחת את אותו נוסח – ומבקשת עזרה. בואי נראה מי מרים את הכפפה. מי שיסייע לך ראשון, יזכה בצל”ש.

היא הביטה בי נדהמת. לא בטוח שהתלהבה מהרגע הראשון, אבל לשבחה ייאמר שגם אם הרעיון היה נראה לה הזוי, היא זרמה איתו בטבעיות.

רק תזכרו, ששתינו לא הכרנו עד לרגע שהתיישבתי לצידה. היא אפילו לא ידעה מי אני, מאין באתי ובמה אני עוסקת.

אבל כשנואשים, כשכל השאר מפנים עורף, אתה שמח ליטול את ידו של כל מי שמוכן לעזור לך. זה עצוב, אבל זו המציאות.

“היי, הבנתי שאתה עוזר של ח”כ אורי מקלב, ונאמר לי שהוא מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות איתם, אני בכנסת, אשמח להיפגש עם מקלב”, היה הנוסח שהופנה אל דודי זלץ, עוזרו לשעבר של יעקב אשר, עת כיהן כח”כ, ומי שעובד בשבועות האחרונים אצל ח”כ אורי מקלב.

לא באמת חשבתי שיש לח”כים זמן להיפגש עם אזרחים ‘מן השורה’ מהרגע להרגע; לא באמת הייתי בטוחה שזה מה שמוטל על עוזר של ח”כ לעשות – לענות על פנייה של מישהי שאינה מוכרת שסתם ככה נחתה לה בכנסת ופונה לבקש סיוע. אבל החלטתי שפעם אחת ולתמיד – חייבים לנסות את זה.

“היי יגאל, קיבלתי את הנייד שלך ונאמר לי שאתה מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות עם עמידר, אשמח שתענה. אני בכנסת, אשמח להיפגש איתך”, היה הנוסח שהוקדש לח”כ יגאל גואטה.

“היי יעקב מרגי, קיבלתי את הנייד שלך ונאמר לי שאתה מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות עם עמידר, אשמח שתענה. אני בכנסת, אשמח להיפגש איתך”, שוגר SMS לח”כ מרגי.

“היי, הבנתי שאתה עוזר של ח”כ ישראל אייכלר, ונאמר לי שהוא מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות איתם, אני בכנסת, אשמח להיפגש עם אייכלר”, שוגר המסר גם לחיים רבינוביץ, עוזרו האישי של ח”כ אייכלר.

נוסח מעט חצוף. אבל ניסוי, כבר אמרנו.

5.

נפרדנו בידידות, תוך שאני משאירה בידה את מספר הטלפון שלי. תתקשרי בעוד כשעתיים, דווחי לי מי הגיב, כמה מהר, ואיך התייחס, אמרתי לה.

למען הגילוי הנאות: כל הסיפור פרח מזיכרוני. יום שני בכנסת, על שלל הדיונים והפגישות, שאב אותי אל תוכו כמו רוח סערה. לא ממש זכרתי את סימונה ולא באמת חשבתי שהצלחתי לעזור לה. ככה זה: 120 ח”כים מסתובבים במסדרונות הכנסת, עשרות מתוכם בתפקידי שרים. אבל עדיף שלא נזדקק להם. לא כולם שם בשביל לעזור.

ואז הגיעה שיחת הטלפון המפתיעה שלה, שהצליחה להדהים אותי כפי שלא הדהימה אותי שיחת טלפון כבר זמן רב.

“רק כעת אני יוצאת מלשכת מרגי”, אומרת הסימונה.

מה עשית שם? – אני מתקשה להבין.

“עד עכשיו הם השקיעו בי”, היא אומרת.

אני מתחילה להבין שאני עומדת להיות מופתעת, מוציאה את הפנקס מהתיק, ומתיישבת לרשום סיכומים.

מתברר שראשון להגיב היה “דודי של מקלב”, שמיהר לסמס לה את מספר הטלפון בלשכה: “026408135”. תשמרו, אולי תזדקקו לו ביום מן הימים.

“חייגתי, לא ענו, אז עשיתי כמו שאמרת לי ודיווחתי לו בסימוס חוזר ש’לא עונים’. הוא מיהר להשיב לי שהוא לא בכנסת, ושאין לו איך לקבוע פגישה מהיום להיום”.

הגיוני. מקלב שהה באותה עת בוועידת המנהלים, בהמשך הצטרף לישיבת הסיעה של יהדות התורה, ואז להצבעות במליאה. באמת קשה לדרוש מח”כ לקבל גברת לא מוכרת מהרגע להרגע.

חיים רבינוביץ היה השני להגיב. הוא ביקש ממנה לנסח מכתב ולשגר ללשכה כדי שאייכלר יוכל לטפל. תשובה הגיונית, צריך לומר. ליותר מכך לא יכולתי לצפות.

גואטה, שדווקא ממנו היו לי הרבה תקוות, היה לרוע המזל “בצרפת”. לשבחו ייאמר שהוא שב אליה וסיפר כי הוא בחו”ל. מקווה בשבילו שדאג לקיזוז הולם.

עד כאן, הכול כל כך הגיוני. מכאן, כל-כך מפתיע ובלתי נתפס.

“מרגי חזר אלי בעצמו, הזמין אותי אליו ללשכה. הגעתי, הוא אמר לי: ‘תראי, אני יו”ר ועדת חינוך, אני לא ממש עוסק בתחום הזה של שיכון. אבל אנחנו נפנה אישית לכל מי שצריך. תראי, את בטח לא מומחית לניסוח מכתבים, אני מושיב כעת את עוזרי, הם יעזרו לך לנסח כמה פניות, וכשהכול יהיה מוכן, ישלחו למי שצריך”.

היא לא האמינה למה שקרה לה בשעות הקרובות: שני עוזרים מסורים, אבי רוזן ונתי חייק (מינוי חדש ומפתיע לטובה, שמונה על ידי מנכ”ל תנועת ש”ס חיים ביטון על משבצת העוזר השלישי, כשהוא שולף אותו היישר מרכסים הצפונית – אברך רציני, איש עשייה בכל נשמתו – הוא עוד יפתיע ובגדול), יושבים ופשוט עובדים אצלה.

ה’ בשמים עדי, לא היה לשניים, כמו גם לבוס שלהם יעקב מרגי, שמץ של מושג על כך שהם משתתפים גם בניסוי. את סימונה הם מעולם לא ראו. כל שהם ידעו הוא שהיא אשה אלמנה שהגיעה לכנסת כדי לעזור לעצמה ולארבעת עולליה. זה, ורק זה, כל מה שהניע אותם.

6.

אז ככה: אני לא באמת יודעת אם המכתבים, ששוגרו לכתובות המאוד נכונות, יפעלו את פעולתם. האם באמת יתעוררו שרים מאדישותם וירצו לעזור לחמש נפשות שזקוקות לסיוע. אבל אני כן יודעת שרגע לפני שאנחנו מזלזלים בנבחרי הציבור שלנו (דואגים לכסא שלהם) חשוב שנזכור גם את אלו שיש להם לב והמון רצון טוב להתייחס לתפקידם כשליחות.

ולח”כ יעקב מרגי, שאפו ענק. תמיד ידעתי שאתה ח”כ מצוין, שש”ס צריכה לשמור עליו בעשר אצבעותיה; תמיד ידעתי שאתה בעל תכונות חיוביות – אבל ביום שני האחרון, לצד שמך, סימנתי ‘וי’ ענק, כמוהו אני לא זוכרת שסימנתי פעם לצד נבחר ציבור.