מפלגת המרכז חוזרת? ליברמן יכול להיות כרטיסן באוטובוס של לפיד

ללא ספק זהו עוד ספין שיכול להלחיץ את סביבת נתניהו – רק נשאלת השאלה: האם ילכו יחד לפיד, סער, ליברמן וכחלון? קשה להאמין .

סער מאמין שהוא ורק הוא צריך להיות ראש ממשלה, ובכל מקרה סער לא מוכן להיות מספר 2. הרי אף אחד לא זוכר את הסגן של בר כוכבא.

לפיד, גם הוא כמו סער, מסתכל בראי ומאמין שרק הוא ואין בלתו.

ליברמן הוא היחיד שניתן למקם אותו בכל רשימה כמספר 2 או 3. ליברמן איבד את היכולת להנהיג והוא רק יכול להיות כרטיסן באוטובוס של לפיד.

 בממשלה הקודמת היו לליברמן 5 שרים ו-13  חברי כנסת, שאת רובם החליף כמו גרביים. לאחר שהפיל את הממשלה ופינטז על 18 מנדטים ואולי שהוא עוד ירכיב ממשלה, מה שנותר מהפנטזיה זה כנסים עם לפיד. ברית השרים הכושלים.

הביזיון הגדול הוא של לפיד. כי בעוד ליברמן מונע מנקמנות אישית, לפיד מוכר את בוחריו: מתחנף לחרדים וחובר לאיש הימין הכי קיצוני, ליברמן, שברור שבהשוואה אליו נתניהו והליכוד הרבה יותר קרובים למצביעי לפיד.

אבל מה ניתן כבר לצפות ממי שביטל את הפריימריז במפלגתו בחשכת הלילה, כמו אחרון הדיקטטורים?

 כחלון הוא לכאורה המפתח.

כיום כחלון מכהן כשר האוצר ולמפלגה שלו יש עוד שני משרדי ממשלה משפיעים. כחלון חי את החלום שלו כאיש ציבור.

הרי כחלון עוסק בתחום הכלכלי-חברתי, וכיום יש לו השפעה חסרת תקדים על הכלכלה בכלל ועל תחום הדיור בפרט. רבים שוכחים, כי כחלון הוא איש ימין ונמנה עם מתנגדי ההתנתקות. כך שמבחינה מדינית וביטחונית לא צריכה להיות לו בעיה עם נתניהו ויעלון. ההיפך הוא הנכון.

הלחץ המופעל על כחלון קשור לניסיון להכניס אותו למחנה שונאי נתניהו, לשכנע אותו לזנוח את השפעתו, רק בכדי למלא את רצונם החולני של שונאי נתניהו; לזנוח את מחויבותו הציבורית עבור האינטרס של אותם שונאים.

האם כחלון קרוב יותר לליברמן הימני-קיצוני או ללפיד שנכשל כשר אוצר בתחום שחשוב לכחלון? רוב מצביעי ותומכי כחלון הם אנשי ימין/ליכוד. אז מדוע שייקח סיכונים ויביא לממשלת שמאל שתגרום למרמור בקרב תומכיו הטבעיים?

כחלון לא יפיל את הממשלה כל עוד הוא יכול להשפיע, ולכן לכחלון יש אינטרס שהקואליציה תצליח. כחלון צריך זמן בכדי להציג את ההצלחות של פעולותיו בתחום הכלכלי.

 בכל הציר הזה יש תפקיד לנפתלי בנט, שמשחק זמן רב בציר של אלו שפועלים להפלת ממשלות הליכוד.

בנט נמשך לציר הזה משנאת נתניהו, והייתה לו אחריות להפלת הממשלה הקודמת (חוק ישראל היום) וכמעט לאובדן שלטון הימין.

האם בבית היהודי ימשיכו לאפשר לבנט לסכן את שלטון הימין ולחזור על משגה 1992 ולהקמת ממשלת אוסלו? ימים יגידו.

דמוקרטיה מתגוננת 

לאחר שנים שהעולם המערבי עבד לפי כללי הדמוקרטיה, אנו עדים לתהליכי התפוררות פנימיים.

מה שהחל באירופה, נמשך בארה”ב. לאורך השנים מפלגות הימין והשמאל המסורתיים, אשר ההבדלים בניהם עברו טשטוש. עכשיו, כשאירופה המתאסלמת, אנו עדים לתהליך של הקצנה.

השמאל הקיצוני בונה על בוחרים מוסלמים שיעלו אותו לשלטון, והימין על הפחד מהאיסלאם – ובצדק.

מבחינת מדינת ישראל, אין ספק שהיא צריכה לחבור לימין באירופה, מול שמאל אנטישמי בכל צורה.

גם ארה”ב אנו רואים התפוררות: אל הפוליטיקה המפלגתית המרכזית  נכנסו שני שחקנים אנרכיסטים, הרוצים להגיע לעמדה של האיש החזק בעולם. פעם היינו אומרים כי לא משנה מי יגיע, בסופו של דבר הוא יגלה אחריות. אבל אחרי אובמה הקיצוני, שאין ספק שהמדיניות שלו יצרה מזרח תיכון לא יציב והוא אחראי לעליית דאע”ש, הרי שהקיצוניות הפכה להיות המיינסטרים.

כשאנו רואים את טראמפ וסנדרס, אנו מבינים את גודל הסכנה לדמוקרטיה.

אצלנו יש טראמפים קטנים כמו ליברמן ולפיד – שניים שמוכרים הכל לציבור, מבלי שיהיה בסיס למה שהם אומרים.

לפיד פתאום התחפש לפייגלין ימני קיצוני ומתחנף לחרדים, אך הרשימה שלו מראה שהוא שמאל. קרין אלהרר, עופר שלח, יעל גרמן, יעקב פרי, אלו מייצגים דעות הקרובות למרצ.

וליברמן? ליברמן סתם גנב מנדטים ואין ערך למילה אחת שלו.

לכן השילוב של השניים נותן אחלה טראמפ.

ישראל כץ לא שוכח

עידן חדש במשרד התחבורה:  לאחר מינוי עידן פרץ לתפקיד רמ”ט משרד התחבורה, הודיע השבוע השר ישראל כץ על מינוי ח”כ לשעבר ציון פיניאן ליועצו הפוליטי.

המינוי אמנם מפתיע, אך הוא מראה כי שר התחבורה לא שוכח את אלו שהלכו אתו במשך שנים.

ללא ספק מינוי מצוין שעוד יוכיח את עצמו.

סבב שיוביל לזעזועים

נתניהו נמצא בעמדת המתנה בכל הקשור לחלוקת התיקים. יש מאבק על תיק הכלכלה – ומנגד המאבק על מינוי השרים.

ברור שצחי הנגבי ימונה לשר בקרוב, אך לא ברור לאיזה תפקיד בדיוק.

סגן השר איוב קרא הודיע לראש הממשלה כי הוא רואה עצמו מועמד להיות שר בממשלה. לטענתו, נתניהו צריך לאמץ את הסכם הרוטציה שבו אופיר אקוניס צריך לפנות את הכיסא – וצחי יחליף אותו. איוב קרא אמר שהוא נחוש וצריך להיות שר.

השרה מירי רגב רואה את עצמה כמי שצריכה לקבל את תיק הכלכלה, כי היא בכירה ונמצאת בצמרת הרשימה.

השני שרוצה את תיק הכלכלה הוא השר יריב לוין. יריב התקרב מאוד בקדנציה הזאת לנתניהו. בכל מקרה כל סבב בעת הזאת יגרום לזעזועים בסיעת הליכוד.

כשברקת נפל כמו טירון 

ניר ברקת מסתבך: לאחר רעש גדול ופרסומים התברר כי ניר נפל כמו טירון. מבקר המדינה כבר פנה אליו לקבל פרוט לגבי מקור הכסף לקמפיין ההתפקדות שהוא עושה.

יש בשאלת המבקר עודף טהרנות, אך מנגד היה ניר צריך לחשוב מראש על התנהלות שלו, ואיך כן ללכת למפקד.

עכשיו ניר צריך לעשות חישוב מחדש כמו ב’וויז’.

רק שבזמן שניר פעל, יש בליכוד מפקד גדול. עכשיו שומעים כי המתנחלים מתחילים להבין כי כוח ההשפעה שלהם הולך ומצטמצם, והנה מגיעות טענות של אלה שמאז תחילת שנות האלפיים ניהלו מפקדים גדולים בתוך הליכוד. עכשיו הם מתלוננים על מפקדים של האחרים.

מה שברור כי ככל שמספר המתפקדים בליכוד יגדל ויעבור את סף ה-130 אלף, כך יקטן כוחן של הקבוצות המאורגנות. הכוח פשוט התפזר. המפקד עושה רק טוב לליכוד.

• מתוך ליכודניק