בינה יתרה ניתנה באישה

את הטור הזה התחלתי לכתוב ללא מקלדת, ללא עט ונייר. התחלתי לכתוב אותו בראשי במהלך קורס הכשרה לנשים שנועד להכינן לעמוד על במה לפני קהל נשי, שומר מצוות או שעדיין אינו כזה.

המטרה המרכזית היא להכשיר דור של מרצות שיוכלו להעביר את המסרים של הנשיות היהודית באופן המתקבל.

נכון שישנם גם קורסים לגברים, אך מסתבר שנשים מוכשרות יותר להביא את דבר ה’ באופן המתקבל, וזאת בהתאם לדברי חז”ל “בינה יתירה ניתנה באישה יותר מבאיש”.

אז נבחר בית ספר, קורסים נערכו, נשים השתתפו.

חכמינו למדו זאת מהפסוק “וַיִּבֶן ה’ אֱלֹקים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה”. את המילה ‘וַיִּבֶן’ שמשמעותה בנין, מסבירים חכמינו גם במשמעות של ‘בינה’. כאילו לא די בכך, שימו לב למתן תורה. הקב”ה מורה למשה רבנו למסור את התורה קודם כל לנשים ורק לאחר מכן לגברים.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהנשים הן בעלות אמונה פשוטה.

משכך, התקשרותן לה’ מאפשרת להן “למסור” את התורה לנשים אחרות, באופן המתקבל. באותו אופן בה התקבלה התורה אצלן. דהיינו, בפשטות וללא התפלפלות מיותרת.

 חגן של הנשים

גם בפרשת השבוע הנוכחית (וגם בזו הקודמת) אנו מוצאים את הבינה היתרה שניתנה בנשים ואת האמונה החזקה שלהן.

בפרשת ‘ויקהל’ אנו לומדים על גיוס הכספים שנעשה לצורך הקמת המשכן. התורה מתארת את ההתלהבות שבה התגייסו הנשים למשימה. “וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח (צמיד) וָנֶזֶם וְטַבַּעַת”. הנשים תרמו בהתלהבות את כל תכשיטיהן לצורך הקמת המשכן.

לכאורה, גם הגברים תרמו, אם כן, מה ייחודן של הנשים? אלא שעל מנת להבין זאת יש לחזור לפרשה הקודמת. שם, בסיפור חטא העגל, גם גויסו כספים. אלא שכאן אנו מוצאים את הפסוק הבא: “פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם”, אומר אהרן הכהן לערב רב שנקבצו סביבו.

אבל מה כתוב בהמשך? “וַיִּתְפָּרְקוּ… אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם”. לא כתוב שהנשים תרמו. כתוב שהגברים התפרקו. רש”י מסביר על אתר שהגברים לא חיכו שהנשים תתרצנה לתרום ליצירתו של עגל… נו, בינה יתרה כבר אמרנו. ההתלהבות ההזויה של הגברים ונהייתם אחרי העגל, לא הצליחו להדביק את הנשים בחטא החמור ביותר שחטא העם מאז ועד היום.

לאות הוקרה על הימנעותן מחטא העגל וזריזותן לתרום לבניית משכן ה’, הקב”ה העניק להם חג מיוחד. חג אותו חוגגים מידי חודש. לא בכדי בחר ה’ בראש חודש כחגן של הנשים. מספר סיבות לכך, אביא כאן שתיים:

אל”ף –  ראש חודש מצביע על התחדשות מידי חודש, דבר שמאפיין נשים. בי”ת – הקמת המשכן נעשתה בראש חודש. המשכן שנבנה בתרומתן של הנשים ובמסירותן, זיכה אותן בחג משלהן בכל ראש חודש.

 עוד תשמעו עליהן

התחלתי עם הקורס להכשרת נשים ואסיים עמו.

המסלול המתיש הסתיים אחרי כמעט שלושה ימי עיון ארוכים ומלאים בידע ותובנות נפלאות.

במסגרתו למדו הנשים איך לבנות הרצאה, איך להעביר מסר, איך לוודא שהמסר הועבר באופן “מתקבל”, והכי חשוב, איך מטפלים ב”התנגדויות” – עניין שכלל אימון מפרך על במה מול קהל חי וביקורתי של נשים.

בעיניי, התוצר המופלא ביותר של ימי ההכשרה האלה, אלה הם השמות והנושאים שנבחרו על ידי הנשים למצגות אותן הציגו.

המצגות לימדו יותר מכל על עולם התוכן של הנשים המשתתפות.

הנה דוגמא: מירב, סמנכ”לית ומגייסת משאבים במדרשה ברמת אביב, הציגה את הנושא הבא: “מוקשים בדרך ליצירת שינוי”.

או יהודית, שביום יום מציגה כשחקנית בתיאטרון ירושלים, שבחרה בנושא “סיפורי צדיקים”. או רבקי שעלתה מארגנטינה ועל כל קשיי הקליטה, בחרה בכותרת: “המטרה – להיות בשמחה”.

כמותן גם ציפורה, דפנה וכל האחרות.

שימו לב היכן מונחות אותן נשים וזכרו את שמותיהן. אתן עוד תשמעו עליהן.

 • הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]