הציעה ‘טריק’ כדי לחמוק מחוב לא שלה, אבל ביה”ד סירב לאשר. למה?

בית הדין האזורי באשדוד התיר לפרסם פסק דין מעניין, ללא פרטי בעלי הדין, בסוגיית חובות ומזונות.

הסיפור החל בזוג שנישא, והאשה – כמו מקרים דומים רבים – צירפה את בעלה הטרי לחשבון הבנק שלה. אלא שלאיש, כך מתברר, היו לא מעט חובות לבנק. כיוון שכך, האשה צורפה עם הטבעת שהוענקה לה מתחת לחופה – לבעלי החוב של הבנק.

כעבר זמן, החליטו השנים להתגרש והאשה תבעה מבעלה, בשעת נתינת הגט, כי יטול על עצמו את חובות נעוריו, שכן אין כל היגיון שהיא תיאלץ לשלם על מה שהתחייב עוד קודם לנישואין.

הבעל הסכים, והגט נחתם כהלכה.

אלא שכעת מתברר כי הבעל לא מסוגל לשלם לבנק – וזה תובע את האשה.

מאחר שכך, פנתה האשה לבית הדין וביקשה כי סך החוב העומד על קרוב ל-100 אלף שקלים, יוכר כדמי מזונות וכך תוכל לשלם לבנק, ולקבל את כספה בחזרה.

שכן, חוב מזונות, קודם לכל חוב אחר, ידעה האשה, וכך היא תקבל ראשונה את הסכום המדובר מנכסי הבעל.

הבעל סירב, ואמר כי הוא מציע לאשה לנהוג כמוהו: להכריז כי אין באפשרותו/ה לשלם ולהגיע להסדר עם הוצאה לפועל, ולשלם סכום סמלי חודשי לבנק.

בית הדין, אם כן, נדרש לשאלה: האם מותר לסווג חובות ישנים לדמי מזונות?

בתום דיון ארוך של הדיינים – הרב וסרמן, הרב שוויצר, ואב בית הדין הרב צדוק – נפסק כי תביעתה של האשה נדחית, ולא ניתן לסווג את חובותיו של האיש ל’דמי מזונות’.

בית הדין מאריך לנמק את פסק הדין, כשבין היתר מצוין כי על פי ההלכה כאשר אדם חייב לכמה נושים, ואין בנכסיו כדי לפרוע את כל חובותיו, חובו למזונות אשתו וילדיו נגבה אחרון לכל החובות, ושאר הנושים גובים מנכסי החייב את חובותיהם, גם אם לא נותר כדי מזונות לאשה ולילדים [חושן משפט, סימן צז].