מדוע “שמע” זו הבשורה הגדולה לאנושות

מנחם ברוד
|
י"ז אדר א' התשע"ו / 26.02.2016 09:15
עבודה זרה יכולה להתקיים גם בצורות דקות יותר • אדם יכול להאמין בבורא העולם, להתפלל אליו, ועם זה לחוש כי גורלו נקבע בידי גורמים ארציים • הוא עלול לחשוב כי אדם כלשהו הוא שיקבע אם יתקבל לעבודה או תהיה לו פרנסה

פעמיים בכל יום (לפחות), בבוקר ובערב, מכריז יהודי את הקריאה המבטאת את תמצית אמונתנו – “שמע ישראל, ה’ אלוקינו, ה’ אחד”. זו הבשורה הגדולה שהביא העם היהודי לאנושות שהייתה שטופה באלילות, ושאימצה אט-אט את ההכרה בא-ל אחד.

מתברר שלא היה קל לבני-האדם לזנוח את האלילות.

פרשת השבוע מספרת כיצד זמן קצר אחרי מעמד הר סיני כשל עם ישראל והמיר את אלוקיו בעגל הזהב. לאורך התנ”ך אנו מוצאים שוב ושוב את ההיגררות אחרי האלילים.

מנגד, ההיסטוריה היהודית רוויה סיפורי מסירות נפש – יהודים בחרו למות ולא לעבוד עבודה זרה, אפילו למראית עין בלבד.

זו אחת משלוש המצוות שעליהן נקבע ‘ייהרג ואל יעבור’. כלומר, יהודי נדרש שלא לעבוד אלילים גם אם מאיימים עליו במוות.

לא עניין פרטי

לאמיתו של דבר, משמעות ההכרזה ‘שמע ישראל’ אין פירושה שלילת פולחן אלילים בלבד. זו ההכרה שהקב”ה הוא לבדו מקור הכוח והשפע, ואין עוד שום גורם שיכול להיטיב או להרע לנו. הכול בא מאת הקב”ה, והוא הכתובת האחת והיחידה לבקשותינו ולתפילותינו.

עבודה זרה יכולה להתקיים גם בצורות דקות יותר.

אדם יכול להאמין בבורא העולם, להתפלל אליו, ועם זה לחוש כי גורלו נקבע בידי גורמים ארציים. הוא עלול לחשוב כי אדם כלשהו הוא שיקבע אם יתקבל לעבודה או תהיה לו פרנסה. הוא יכול לדמות בנפשו כי עסקיו הם מקור כוחו ועוצמתו.

גם גישה זו יש בה משום ‘עבודה זרה’, ייחוס עוצמה לדבר מה זולת הבורא.

אכן, הקב”ה מנהיג את העולם בדרך הטבע ומצווה את האדם ליצור כלי שבו יוכל השפע להתקבל. אדם היושב בביתו בחיבוק ידיים ומצפה כי הקב”ה ישלח לו את פרנסתו מן השמים – אינו נוהג כראוי.

ועם זה, אין אלה אלא כלים לקבלת הברכה האלוקית, ומי שקובע אם הברכה תינתן הוא הקב”ה לבדו.

אדם נדרש ליצור מקור טבעי לפרנסה, אבל הפרנסה עצמה באה מאת הקב”ה. הוא הקובע אם העסק יצליח, אם המעסיק ירצה בהעסקתך, אם הזרעים שזרעת יצמיחו יבול.

בלי ברכת ה’ האדם יכול להתרוצץ יומם ולילה, להשקיע בכל המקומות הנכונים, ושום דבר אינו עולה בידו.

כי יש אדון אחד ויחיד לעולם, והכול בידו.

תודה על הכול

לכן יהודי מודה לקב”ה גם על הדברים הפשוטים ביותר. כשהוא אוכל, הוא זוכר לברך את ה’ לפני הארוחה ואחריה, כי “הוא נותן לחם לכל בשר”.

ואילו אם הזולת פגע בו, הוא יודע שבעומק הדברים הדבר נגזר עליו מלמעלה, ואותו אדם אינו אלא השליח לכך (אם כי ייתן את הדין על מעשיו).

לכן אמרו חז”ל: “כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה” – כי הכול בא מאת הבורא ואין סיבה לכעוס על בני-אדם.

זו הקריאה הגדולה שקרא עם ישראל בעקבות אליהו הנביא (כמסופר בהפטרת השבוע): “ה’ הוא האלוקים! ה’ הוא האלוקים!“.