בשבוע שעבר, בראש חודש אדר, נערך בבית משפחת שרנסקי בירושלים ליל סדר. כן, בראש חודש אדר.
זה התאריך שבו שוחרר אסיר ציון המפורסם מהכלא הסובייטי, ובכל שנה ביום הזה הוא יושב בראש שולחן ערוך, ומספר לכל בני המשפחה את סיפורו. ממש “והגדת לבנך”.
בהתחלה הוא היה מספר בצורה פשוטה, ילדותית, מתעכב עם שתי בנותיו הקטנות, חנה ורחל, בעיקר בתיאור החברים הכי טובים שלו בתא הכלא הרוסי – העכבישים. אחר כך, משנה לשנה, רמת השאלות של הבנות עלתה וכך גם הסיפור.
עכשיו, כשהגיעו הנכדים, הוא שב לספר על העכבישים, מחכה שגם הם יגדלו ויוכלו לקלוט מושגים כמו חירות, יהדות וציונות.
יציאת מצרים הזאת, שהיא בעצם יציאת ברית המועצות, מתרחשת כאמור בכל שנה, אבל הפעם היא צוינה באופן מיוחד.
שלושים שנה בדיוק מלאו לשחרורו של שרנסקי, ואשתו אביטל הכינה סעודת הודיה מיוחדת, שאליה הזמינה את חברי המטה שפעלו אז למענו.
היו שם רבנים ואישי ציבור חשובים וגם המתנדבים שאיישו את מטה ‘שומר אחי אנוכי’. חשבתם שהכלא של אולמרט הוא הסיפור המרכזי בימים אלה?
הכלא של שרנסקי הוא-הוא הדבר האמיתי.
“זו כיפה שהבאתי מבית הסוהר, האסיר שהיה שכן שלי הכין לי אותה”, אומר שרנסקי בפתיחת הערב וחובש לראשו כיפה גדולה, לבנה ודי מוזרה.
נו טוב, הכינו אותה מחותלות, בכלא הסובייטי, לפני יותר משלושים שנה. “אני נוהג לחבוש אותה פעמיים בכל שנה: בליל הסדר בפסח, ובליל הסדר הזה”.
“לפני הרבה שנים”, הוא מספר לנוכחים בסלון ביתו, “הייתי באיזו ‘ארוחת בוקר רוחנית’ בוושינגטון. מה זה ארוחת בוקר רוחנית? ישבו שם נשיא ארצות הברית ג’ורג’ בוש, עם הרבה מנהיגים מהסנאט והרבה אנשים חשובים, וכולם היו צריכים לספר איך אלוקים התגלה בחיים שלהם.
כולם, אחד אחרי השני, כולל נשיא ארצות הברית, סיפרו על רגע ספציפי בחיים שלהם שבו הם הרגישו את אלוקים. אחד, למשל, סיפר שהוא היה טייס, ופעם הוא הטיס מטוס קרב שכמעט נפל בגלל איזו תקלה, ואז הוא הרגיש כוחות-על שנתנו לו עוצמה והצילו אותו.
“כשהגיע התור שלי אמרתי: אצלנו, הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתנו רק ככה. אמרתי את זה כי כל אחד שם סיפר איך הוא שמע קול, איך הוא בקשר הדוק איתו. אבל אצלנו – הקב”ה מדבר עם האדם והעולם דרך מה שקורה לנו, כעם.
“יש לי הוכחה חזקה בשבילכם, אמרתי להם. אתם מכירים כולכם את הסיפור של יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומה שקרה לפרעה? כולם אמרו: כן, כן, ואז אמרתי: בדור שלנו, רק לפני כמה שנים, הייתה ברית המועצות. לא כולם שם סביב השולחן היו אוהבי ישראל ואוהבי יהודים, אבל את רוסיה ההיא – כולם שנאו.
“אז הזכרתי שם איך כולם פחדו מברית המועצות, אבל קבוצה קטנה של יהודים שחיה שם, שלא ידעה שום דבר על היהדות שלה ועל הקב”ה, פתאום התעוררה. קבוצת צעירים גילו שיש להם זהות יהודית, שיש עם ישראל.
“זו הייתה קבוצה מאוד קטנה, אבל פתאום יהודים בכל העולם שמעו עליהם, וגם הם התחזקו בזהות שלהם. ופתאום ברית המועצות קיבלה מכה אחרי מכה אחרי מכה, ובסוף לא הייתה ברירה ומסך הברזל נפל ויצאו משם מיליון יהודים, וברית המועצות נעלמה וקרסה.
“כל הנוכחים התחילו פתאום למחוא כפיים, ואני אמרתי: ככה הקב”ה מוכיח את הנוכחות שלו. הוא חושף את עצמו ומגלה את עצמו דרך מה שקורה לעם היהודי. הם מאוד התלהבו. הם פתאום הבינו שיש הוכחות הרבה יותר חזקות מהסיפורים האישיים שלהם”.
והאיש שהיה לאגדה בחייו המשיך כך: “ואיפה החלק שלנו בתוך כל זה? אנחנו, אביטל ואני, הרגשנו בברית המועצות שקורים בחיים שלנו דברים גדולים מאוד, אבל האם הבנו אותם? לא היינו אז אנשי אמונה אבל הרגשנו שקורה כאן משהו היסטורי, רק לא ידענו מה ואיך.
“למשל, קיבלנו החלטה לא פשוטה שאביטל לא תישאר איתי. היא תעלה ארצה ואני אמשיך להיות סירובניק. היא חיכתה לי 12 שנים. ביום שבו לקחתי אותה לשדה התעופה היא ידעה רק כמה מילים בעברית ושמעה רק על כמה אנשים בישראל. והנה, היא פגשה פה אנשים שהסבירו לה הכול. היא הפכה לבת בית אצל הרב צבי טאו, ואצל רעייתו הרבנית חנה ז”ל, ופתאום היא גילתה שהיא ואני וכולנו – חלק מתוכנית אלוקית.
“זה היה דבר גדול מאוד. בבית שלהם היא הבינה שבעלה, וכל יהדות רוסיה, הם חלק ממשהו גדול יותר, והכול יהיה בסדר. זה נתן לה הרבה כוחות. אבל תוכנית אלוקית זה דבר אחד, והביצוע שלה זה עוד דבר. לכן אנחנו שמחים לארח פה בביתנו בערב כל כך משמעותי בחיים שלנו, את אנשי המבצעים של התוכנית האלוקית…”
בסלון בית משפחת שרנסקי בשכונת קטמון בירושלים ניצבות תמונות של הרב קוק ושל הרב צבי יהודה, והייתה שם עוד תמונה, של רב אחד, לא מוכר. שאלתי מי זה, וענו לי: נתן שרנסקי. הסבא רבא של שרנסקי, שעל שמו הוא נקרא. אז הנה שניהם בתמונה אחת. צילום סלולרי: ידידיה מאיר
וכאן עברה רשות הדיבור מפעיל לפעיל. במשך כמה שעות הם שחזרו שם את הפעילות המרתקת של המטה הקטן, שפעל מדירתו הקטנה של הרב בני אייזנר ז”ל בקריית משה – אבל הפך את העולם כולו.
הממסד הישראלי והיהודי, אגב, ביקש מהם שוב ושוב להנמיך את הלהבות, להוריד את הווליום, לא לעשות רעש, אבל הם – ושרנסקי עצמו – לא הסכימו. הם לא הפסיקו לארגן הפגנות, מחאות ופגישות בכל העולם כדי שהנושא לא יירד לרגע מסדר היום.
הם גם לא הסכימו לעסקאות ולפשרות שבמסגרתן שרנסקי יתנצל או יודה במשהו ודרשו שחרור צודק ומוחלט שלו. מה שאכן קרה לבסוף, אחרי תשע שנים קשות בכלא. “ניצחתם את האימפריה בכוחותיכם הדלים”, אמר להם שרנסקי, כאילו הוא לא חלק מאותו ניצחון.
במהלך הערב הוא הפציר בהם להעלות את כל זיכרונותיהם על הכתב, למען ההיסטוריה. אני מקווה שספר שיתעד את מאבקם אכן ייצא בקרוב.
בינתיים, אני מביא פה רק כמה סיפורים קטנים-גדולים שיש להם משמעות רבה גם לימינו. הרב אלי סדן, אחד הפעילים הבכירים במטה ההוא, סיפר על אחת הנסיעות שלו לארצות הברית: “הגענו לשם, אביטל סיימה לנאום בפני חברי הקהילה, ומישהו הרים יד ושאל: איך אפשר לעזור לך? אביטל ענתה כך: חשבתי לאחרונה למה בעלי סובל כל כך. הוא יהודי טוב. ההסבר היחיד שאני יכולה לתת למאסר שלו הוא שעכשיו הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל, ועם ישראל נרדם.
“אז הקדוש ברוך הוא, דרך המאבק של אסירי ציון שרוצים לעלות ולא נותנים להם, מעורר את כל יהדות העולם. בעלי בכלא כדי שכל מי שיושב פה באולם יבין את הערך של עלייה לארץ.
“באולם השתרר שקט מביך, ואחרי האירוע אחד המארגנים ניגש לאביטל ואמר: תראי, את לא יכולה לדבר ככה יותר. היא ענתה לו: תגיד לכל מי שמזמין אותי, שככה אני מדברת”.
אחרי הסיפור הזה, הוסיפה אביטל: “תדעו לכם שעולים רבים ממדינות רבות אומרים לי עד היום שההחלטה שלהם לעלות ארצה, נבעה מיהודי רוסיה והמאבק למענם”.
ומה הלאה?
שרנסקי סיפר שמיד אחרי השחרור, אמר לו הרב אלי סדן שהיעד הבא שלו הוא להעלות מיליון יהודים מארצות הברית.
“הרב אלי אמר לי: אם שחררנו את יהודי רוסיה, עכשיו ממשיכים לאמריקה. אבל אחרי כמה זמן, בשנת 89′, הוא אמר לי: תראה, בינתיים, אני מקים מכינה קדם-צבאית, כי צריך לשנות את כל הרוח בצה”ל. אמרתי לעצמי: טוב, הבן אדם הזה חושב שהוא יביא מיליון יהודים מאמריקה, וחושב שהוא ישנה את כל האווירה בצה”ל, רק מי שחושב כל כך בגדול יכול היה להוציא אותי מבית הסוהר…
“לא הבנתי על מה הוא מדבר, אבל הוא הקים מכינה קטנה בבית שמש, ואחר כך עבר איתה ליישוב עלי. תראו מה זה. מה שהוא חלם עליו קרה. הוא שינה את הרוח בצה”ל. אבל מה עם יהדות ארצות הברית?”, שאל שרנסקי את הנוכחים, “אתם יודעים שעם כל ההצלחות של ‘נפש בנפש’ ועוד ארגונים, יוצאים מאמריקה בערך 3,500 איש כל שנה? המספר לא משתנה. י
“ש תזוזה אדירה באירופה, עם אלפי עולים מצרפת, יש תזוזה אדירה בדרום אמריקה, אבל אמריקה היא כישלון גדול שלנו. כנראה יותר קל לשנות את הרוח בצה”ל”, הוא צוחק, והרב סדן מוסיף: “תמיד אמרתי לרב עודד וולנסקי, במהלך המאבק, שאת שלשלאות הפלדה של ברית המועצות נשבור לפני שלשלאות הזהב של ארצות הברית…”.
במקום להמשיך ולהתרפק על סיפורי העכבישים, שרנסקי, כיום יושב ראש הסוכנות, לא הירפה מהסוגיה הזאת: “אתם יודעים, משלחות גדולות מארצות הברית אוהבות לשאול אותי תמיד מה הבעיה הכי גדולה של העם היהודי. אז אני מספר על האנטישמיות בצרפת, ועל מצב היהודים באיראן ובטורקיה, ואז אני אומר: אבל הכי חמור – אצלכם באמריקה. כי למעשה בכל יום יש 200‑300 יהודים פחות באמריקה. בכל יום. ההתבוללות גורמת לכך.
“ומה עושים היהודים באמריקה? משנים את הקריטריונים. כל פעם הם מחליטים לספור מיהו יהודי בדרך אחרת, כדי לא לראות את המגמה. אני אומר להם בתגובה: אין בעיה, לא אכפת לי, תבחרו כל קריטריון שתרצו – אבל תתמידו במשך עשר שנים, ואז תראו מה באמת מצבכם.
“זה קשור למשהו עמוק יותר, וזו הצלחה גדולה של האויבים שלנו: הם הצליחו לקחת לנו את דגל זכויות האדם. מבחינתי המאבק היהודי והציוני וזכויות האדם – זה דבר שהולך ביחד. אבל היום אצל היהודים הליברלים באמריקה ישראל היא אנטי זכויות אדם. זה המאבק שלנו.
“אם אנחנו רוצים להשפיע על הדור הצעיר אנחנו צריכים להסביר שחופש אמיתי וזכויות אמיתיות זה עם ישראל בארץ ישראל, ולא להפך”.
ואיך מסיימים ערב כזה? נראה לכם שבדיבורים?
עשרות הפעילים, שבגרו מאז בשלושים שנה, שרו יחד את הניגון שאיתו הם קיבלו אז את שרנסקי בשדה התעופה בראש חודש אדר תשמ”ו, וכל מילה בפרק קי”א בתהילים קיבלה משמעות: “הללויה, אודה ה’ בכל לבב, בסוד ישרים ועדה. גדולים מעשי ה’, דרושים לכל חפציהם. הוד והדר פועלו, וצדקתו עומדת לעד. זכר עשה לנפלאותיו, חנון ורחום ה’.
טרף נתן ליראיו, יזכור לעולם בריתו. כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. מעשי ידיו אמת ומשפט, נאמנים כל פיקודיו. סמוכים לעד לעולם, עשויים באמת וישר. פדות שלח לעמו, ציווה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו. ראשית חכמה יראת ה’, שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד”.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’