העונש האמיתי של אהוד אולמרט

יהיה זה פשע, אם נדלג על הטרגדיה האיומה שפקדה את עם ישראל ביום ראשון השבוע. יהיה זה מחדל של ממש, אם לא ננצל את הבמה המכובדת הזו, לצעוק, ליילל, למרר בבכי ולשאת קינה, על אותם שש נפשות שנקטפו בלא עת, ברגע אחד, בלי הבנה ובאופן בלתי נתפס.

היה פיגוע.

נכון, לא פיגוע לאומני, ולא פשע שנאה. לא הייתה כאן יד אדם מכוונת, ובדרך הטבע אנחנו קוראים לזה תאונה. אך טרגדיה נוראה כזאת, שבה נספים יהודים רבים כל כך, ושבה נפצעים עשרות, אינה בגדר טבע. יד ה’ הייתה כאן.

אין שום סיבה שבעולם לראות את ידו הגדולה של בורא העולם רק ברגעי פיגוע לאומני, ולשמוט עיניים באירוע רב נפגעים אחר, רק משום שהוא בדרך הטבע.

כשהזדעזענו כולנו בטבח היהודים בבית הכנסת בהר נוף, לא בכינו על צורת ההרג ועל התיאורים. התפאורה נועדה רק לחזק אותנו, בבחינת והחי ייתן אל ליבו. עצם העובדה שבא המוות בחלוננו וחמשת הקדושים נספו ללא עת, היא זו שהגדירה את האירוע כטרגדיה שפצעיה מלוקקים עד עצם היום הזה. גם כאן, בערב הקשה הזה, שבו נלקחו מאיתנו באבחה אחת, שש נשמות טהורות ונפצעו עשרות, אין לנו אלא לראות את יד האלוקים, הרומז לנו על דברים הצריכים תיקון.

והחי ייתן אל ליבו.

*

אבל עוד אירוע מכונן נרשם השבוע. יבלו החיים מן המתים.

מקרה שבהחלט לא ניתן להתעלם ממנו, לא בעצימת עין ולא בהרגשת ניתוק ואי שייכות. כולנו כאן, בחברה אחת, בארץ אחת, ותחת שלטון משפטי אחד.

ביום שני נכנס לכלא, ראש ממשלת ישראל בדימוס.

בעולם המערבי, אין תקדים למהלך שכזה, אפילו לא חלקי. להוציא את מובארק ואת נשיאי העולם הערבי שהודחו, או שנהרגו, בהתקוממות העממית, הרי שהמקרה הראשון המתועד בהיסטוריה העולמית, שבו ראש ממשלה נכנס לכלא בהליך דמוקרטי וחוקתי, ארע ביום שני ו’ אדר א’ ה’תשע”ו במדינת ישראל.

יהיו שיראו בכך את פסגת הדמוקרטיה הישראלית, בהיותה שופטת את מנהיגיה ללא משוא פנים. ויהיו שיראו בכך את השפל הגדול ביותר של אותה מדינה, שבה האיש החשוב ביותר ובעל הידע הרב ביותר, ברמה הביטחונית-הסודית, מורשע בפלילים. תבחרו אתם היכן לעמוד.

כניסתו של אולמרט לכלא, לא באמת הייתה אמורה לעניין אותנו, אנשי בית המדרש, ובטח שלא בימים טרופים אלו. אלא שבכל דבר ציבורי המתפרסם לכל, ניתן לראות את הנקודות המיועדות לחזק ולהתחזק. בבחינת ‘והחי ייתן אל ליבו’…

*

ארבעה זוגות לבנים, ארבעה זוגות גרביים, שתי מגבות, שתי אימוניות, ציפה לשמיכת יחיד, שמיכת יחיד, שני מכנסי ספורט, שני סדינים, ציפית לכרית, תשמישי קדושה, אביזרי היגיינה, תעודת זהות, סכום כסף של עד 1,500 שקלים במזומן וכן חפצים פרטיים שונים – שניתן לשלול מהאסיר עקב התנהגות שלילית. זה כל מה שאסיר מספר 9032478 רשאי היה להביא איתו בכניסתו לכלא.

לאהוד אולמרט כבר אין שם, מ’אדוני ראש הממשלה’ הוא הפך ברגע אחד למספר.

אינני יודע אם בחייכם נתקלתם באדם שביקר אי פעם במסדרונות הכלא. אני מכיר כמה שכאלו. ייתכן ובמבט מהצד, בית הכלא נראה לכם כמו חדר המתנה לרופא עור במקרה הטוב, או ביקור במרפאות טר”ם במקרה הגרוע יותר.

אז זהו שלא.

הרעיון הראשון שמתממש בשעת המאסר, אינו עצם הכליאה, כפי שנדמה. העונש האמיתי, שאין עונש גדול ממנו בעולם הזה, הוא שלילת החירות האישית. לא מבינים את ההבדל? ייתן ה’ ולעולם גם לא תבינו.

נסו לדמיין, רק לדמיין, את עצמכם בלי האופציה הזאת של ‘להיות לבד’ לכמה שניות. בלי האופציה הזאת של ‘להניח את הראש לכמה רגעים’. בלי האפשרות האנושית כל כך של צרכים אישיים ואלמנטריים. ועוד לא דיברנו כלום על תורנות ניקיון השירותים והדחת הסכו”ם, שעליהם יקבל כבוד ראש הממשלה סך נקוב של ארבעה שקלים לרכישה בקנטינה (יקר שם מאד, אגב).

בבית הכלא, מגיע האוכל בתבניות אלומיניום אישיות, קר כקרח, לעתים קפוא. מספר ‘פלטות שבת’ מונחות לחימום האוכל, בתנאי שכבוד האסיר נשאר במקום, לא מצד החוק, אחרת האוכל ייגנב. זאת הסיבה אגב, שהאסירים מעדיפים לאכול את המנה כשהיא קרה, את מחצית השעה של החימום הם מעדיפים לנצל בחצר.

לא כיף שם ברמלה.

*

אולמרט בכלא, אנחנו כאן. אך האם לא ניתן לראות ולהבחין ביד ה’ הגדולה ובכוחו של בורא העולם להשפיל גאים ולהגביה שפלים? ניתן בהחלט. רק יוצר הכל, הוא זה שיכול לבנות תסריט כזה, שבו האיש הגדול ביותר ייכנס לכלא כאחרון העם.

אותו בורא עולם אגב, יכול בן רגע, להרים או להוריד כל אחד מאיתנו ממקומו העכשווי.

“עשה רצונו, בכדי שיעשה רצונך”.

אם אתה מאמין שהקב”ה משפיל גאים, תאמין שהוא גם מגביה שפלים (הגריא”ע – עוז לתורה)

[email protected]

מנחם מן הוא עיתונאי ופובליציסט חרדי