בין גואטה לח”כים שיושלכו הביתה: האם הפך המותג של ש”ס לרמדיה?
1.
אודה, הקטע האהוב עלי ביותר מכל הררי המלל שליוו השבוע את עיתונות סופהשבוע, היה דווקא הקטע שסגר את טורו של אריה ארליך במשפחה.
סיפורו של לייזר, “פעיל הפלגים האשדודיים”, יומן פעולה קצר.
“הלילה הזה, ליל ראש חודש אדר א’, התחיל באווירה מדוכדכת. הציונים שוקטים על השמרים, הפשרנים לא עושים שום דבר שמאפשר להשמיץ, הגזרה רגועה בסך הכל, אף מעצר עריקים, שום מצוד אחר מובילי קמפיין.
“זה כמה ימים שרשעי ישראל לא עושים צרות. הצבא לא מפרסם שום הודעה לתקשורת. חסידי סאטמר נסעו עם השקלים הטהורים, הצ’קים נפרטו והחגיגה נגמרה. עכשיו שקט מדי.
“אפילו בקו המאבק השתרר שקט. רחמנא ליצלן. מה יקרה אם תוסר הגזירה ואיזה זכות קיום תהיה לנו?”.
ואז הגיעה התפנית.
“היוצרות התהפכו. בקו המאבק נשמע קול נהי מציון, איך שודדנו. השדרון עלה לשידור, וסיפר על ישועה באשדוד. חשנו אל הזירה בברק קדוש בעיניים”.
לא אלאה אתכם, אבל הניידת הגיעה, ו”מתוכה הגיחו רשעים-ארורים” שבאו לעצור עריק שלא התייצב להסדרת הדיחוי. הנה הגיעה ההזדמנות לנהל מלחמת קודש הגונה ‘על פך השמן הטהור’… “ובמאמצים משותפים הפכנו את ניידת הרשעים על פיה לקול שירת ‘ונהפוך הוא’…ממש כפתור ופרח…”
כל מילה, פנינה.
2.
לא תאמינו מה קורה כשיו”ר הקואליציה רומז לאחד השרים העומדים על דוכן המליאה, שצריך למשוך זמן.
לשמוע אותם מלהגים שטויות, חוזרים עשרות פעמים על מילים טפשיות כמו “אז נסכם”, “אני כבר מסיים, רק רציתי להוסיף ש…” – כאילו לא הכול יודעים שהוא ימשיך עד שיסומן לו אחרת…
לכן היה יפה לקרוא בטורו של צבי יעקובזון בבקהילה איך עשה את המלאכה שר הבריאות יעקב ליצמן. הוא פשוט שלף דברי תורה על פרשת השבוע, והחל להלעיט את הח”כים. לא כולם התלהבו, היו שצעקו “זו כפייה דתית” – אבל הרוב הקשיבו.
עמיר פרץ ונחמן שי אפילו רצו לחבוש כיפה.
“הגמרא אומרת…שרי אלפים… כל המחלה אשר שמתי במצרים… הרמב”ם היה רופא”, אם בשביל זה לבד נשלח ליצמן אל הכנסת, דיינו. מה גם שהוא מרבה בעשייה.
אז שאפו למי שהקשיבו, שאפו למי שגם טרחו לחבוש כיפה (לא מובן מאליו, כשמדובר במי שלא חונך כחרדי), שאפו ליעקובזון שתיעד עבורנו, ושאפו ליו”ר (מאיר כהן מ’יש עתיד’!) שאפשר לליצמן ללמד ולא שמע למסיתים שהשתוללו.
3.
מסכימה לגמרי עם העיתונאי יעקב ריבלין בבקהילה בדבר סף הרגישות של ש”ס בימים אלו לנושא הקרדיטים. “סף הרגישות… הוא בגובה העקבים וצריך להיזהר שלא לדרוך עליו”, מגדיר ריבלין.
כפי שכבר כתבנו בעבר בחרדים 10, כותב גם ריבלין: “הח”כים הוותיקים של ש”ס יודעים שהם העבר והוא העתיד” – כשההתייחסות היא ליגאל גואטה, הח”כ הטרי של ש”ס. “כל מי שהיה בתקופת ישי הולך בקדנציה הבאה הביתה”.
זה נכון, ותזכרו את דבר ההסבר שילווה את הצעד: “רענון שורות…”
ריבלין מספר איך דרעי מודע לבעיה לפיה לא ממש סופרים את הישגי ש”ס, ניסה השבוע בצעד נואש לפרסם מספרי טלפון של אנשי הלשכה, כגימיק שאולי יציל את המפלגה מכשלון בבחירות הבאות.
“אם היוזמה תצליח, היא תוגדר כמהלך השיווקי הפוליטי המבריק של השנה. אם גם זה לא יעזור, המסקנה תהיה שהמותג ש”ס הפך לסוג של רמדיה, מותג שנפגע עד שאין לו תקנה…”
האמנם?
4.
נחמד מאוד לראיין רב ראשי, ועוד רב ראשי שנתמך על ידי גדולי ישראל לתפקיד, אבל מכאן ועד להפליג בחשיבות דעתה של הרבנות הראשית בנושאים שקשורים לדת, הלכה ומדינה – הדרך רחוקה.
בעמודים הראשונים של חדשות משפחה מוצג ראיון שערך העיתונאי שמעון ברייטקוף עם הרב הראשי הגר”ד לאו. בראיון תוקף הרב את הפוליטיקאים החרדים (“לא מבין למה נענו לצעד הזה”), כאילו לא שאל כל אחד מהם את רבותיו לפני שהחליט מה שהחליט.
“יש כאן בעיה מהותית. מקובל שכל הצעת חוק עוברת דרך כל משרדי הממשלה לצורך חוות דעת פרט לרבנות הראשית. ביקשתי מראש הממשלה שיתקין שגם הרבנות הראשית תחווה את דעתה, שכאשר יושבים שרים לדון בהצעות חקיקה הם צריכים להיות מודעים למה שכתוב בתורה. יש לנו מה לומר בכל נושא”.
אז ככה.
היהדות החרדית מאז ומעולם לא העניקה כל תוקף למוסד הרבנות הראשית. הוא מוסד של “בדיעבד שבדיעבד”. אז נכון שבקדנציה האחרונה הוא אויש ברבנים חרדיים, אך באותה מידה יוכל להיות מאויש בקדנציה הבאה באחד מרבני צוהר. רק, לדוגמה.
לבקש מראש ממשלה ‘לספור’ את דעת הרבנות הראשית. נו באמת…
היהדות החרדית מעדיפה ששר הבריאות יעקב ליצמן, רק לדוגמה, יתייעץ עם האדמו”ר מגור בטרם יצביע על מה שיצביע, יו”ר ועדת הכספים עם הגראי”ל שטיינמן, ח”כ מנחם לייזר מוזס עם האדמו”ר מויז’ניץ, ויו”ר ש”ס אריה דרעי עם חכם שלום כהן.
ומי יתייעץ עם רבני הרבנות הראשית? נניח, יהודים בארה”ב שאין להם רב מוגדר. או כפי שמספר הרב לאו בראיון: “שאלו אותי הרבה בארצות הברית על הנושא הזה…”
5.
ביתד נאמן כפי הנראה לא מקפידים לקרוא את המתחרה, ‘המודיע’.
זו הסיבה שהשבוע, באיחור של שבוע, נזכרו לכתוב על ה”דרך ליריחו”, זו היורדת לים המלח, בה הנוף משתלב בנקיקי סלע אדומים, כבשים ועדרי צאן ובדואים לצד הדרך, “אבל הפסטורליה רק נראית תמימה. נבנים שם מגורי קבע, שנועדו לסכל את תוכנית החיבור של ירושלים למעלה אדומים”.
בשבוע שעבר היה זה הכתב משה מיכאל צורן שיצא אל “הישובים הסמוכים ליריחו כדי לבדוק מה חושבים שם על כוונת ישראל לספק שטחים פלשתינאים לחיקה”.
‘יתד’ חידש רק בכותרת. המבריקה, צריך להודות. “C החוצפה”…
לא בטוח שקוראי העיתון יבינו את ההברקה. אחרי הכל הם לא ממש יודעים אנגלית. “שיא החוצפה”, למי שלא הבין.
6.
גזרתי ושמרתי את העמוד ובו מספרי הטלפונים של נציגי ש”ס השונים.
העמוד הופיע ביום ליום (“אין לנו קשר עם העיתון”, אמר היו”ר אריה דרעי), כעמוד פרסומי, בתשלום או שלא (לא בדקתי).
“לא צריך קשרים, פשוט מתקשרים” – היה הסלוגן.
בעבר דיברו בש”ס על פרסום תחת הסלוגן “הבטחנו קיימנו”. הם ירדו מזה, כך נראה.
7.
חיים טריקי תוקף בטורו ביום ליום את מי שהעז לנסות ולחייג כדי לוודא שהמספרים הללו אכן פועלים כשורה.
“עיתונאים ציניקנים, ששגשוגה ומיתוגה מחדש של התנועה שחרטה על דגלה את המהפכה מציק להם, מיהרו להקדיש שעות רבות, לשבת לצד הטלפון ולעבור מספר אחר מספר. הדבר היחיד שהיה להם לומר הוא שרובם עונים, אבל יש כאלו שהיו בשיחה ממתינה או צליל תפוס. נו. אם אלו התלונות על נציגנו אזי מחמאות מסמיקות לעומתם”.
אז כנציגת אתר שאכן הושיב כתב כדי לוודא שהמספרים פועלים, הייתי מנסחת את השורות הללו אחרת.
“עיתונאים רציניים, שרוצים לוודא שמאחורי כל גימיק עומדת כוונה רצינית, ושאין שום ניסיון להוליך שולל את הגולשים, הושיב עיתונאי, רציני ישר והגון, שערך בדיקה און-ליין. הוא חייג לכמה מהמספרים, מצא שאחד מהנמענים השיב לו ואף טרח לפעול יסודית על פי הבקשה שהובאה בפניו, שיבח אותו, בהגינות וביושר, ובהחלט לא כמו מי ‘ששגשוגה ומיתוגה מחדש של התנועה שחרטה על דגלה את המהפכה מציק להם'”.
נכון, באחד מהמספרים הוא נתקל בשיחה ממתינה ואף דיווח על כך לקוראים. כדיווח אמיתי, נכון וכן.
דווקא מחיים טריקי, שהוא בחור הגון, לא הייתי מצפה למילים המנותקות הללו.
8.
הופתעתי לגלות ידיעה שלי, כמעט מילה במילה, בעיתון ‘יום ליום’, בלי שום קרדיט.
להלן קטעים מהקטע “היתום שנגע לליבנו”, כאמור, מיום ליום, כל מילה שמסומנת בקו היא שכפול מאתר חרדים 10:
“בחור הישיבה יוסף סגל, מי שהדהים את הכנסת כאשר הצליח להוביל כנגד כל הסיכויים חקיקה המסייעת ליתומים החרדים, התארס בשעה טובה ומוצלחת. אין עיתונאי חרדי שלא הכיר אותו.
נדמה גם כי אין ח”כ עליו הוא דילג מכל סיעות הבית. לפני כשנתיים סימן לעצמו יוסף סגל, תלמיד ישיבה יתום מאב, ‘וי’ ענק. החוק אותו ‘דחף’ במשך שנים עבר בקריאה שלישית במליאת הכנסת ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לפני מספר שבועות (שונה ל”שבועות מספר” ש.ר.) הוא התארס, בשעה טובה ומוצלחת.
נזכיר למי שכבר הספיק לשכוח: מדובר בחוק שהרחיב חוק קיים, ולפיו קצבת שארים המשולמת מהביטוח הלאומי לשאיריו של מבוטח שנפטר, תועבר גם לקרובים שטרם מלאו להם 20 שנה, גם אם הם לומדים במוסד חינוכי או אקדמי, כמו מוסד ללימודים תורניים (שונה ל”מוסדות ללימודים תורניים בישיבות ש.ר.)
ימים אחדים לאחר שעבר החוק הוא הוזמן לחגוג בסיעות ש”ס ויהדות התורה, מלווה באמו שעשתה איתו יחד את כל הדרך הארוכה המטיבה עם היתומים החרדים. “נגיע לחתונה שלך”, הבטיחו לו אז הח”כים. מאז ועד היום עבר סגל קשיים רבים. מתברר, כי ראיון שהעניק לעיתון חרדי הוביל לסילוקו הפתאומי מהישיבה. צעד שעורר ביקורת רבה מצד מחנכים ואישי ציבור, הגם שהתקשו לעזור לו ולרכך את קשיחות ראש הישיבה.
מי שסייע לו במציאת ישיבה מצוינת להמשך לימודים היו שוב, אנשיו של השר הרב אריה דרעי, יהודה אזרד ויוסף חיים כלף, שהביאו אותו לישיבת ‘חכמת שלמה’ בבית וגן בירושלים – שם שב לשקוד על תלמודו בשמחה רבה. אל חתונתו ויום שמחת ליבו, שתחול בעזרת ה’ ביום כ”ט באדר א’ הוא יזמין הרבה מאד פוליטיקאים שסייעו לו. כאן המקום לנסות ולסייע לאיש היקר, שסייע לכל כך הרבה יתומים.
התפלאתי. לא רק שהועתקה ידיעה, אלא שהקרדיט לאורי מקלב הושמט. “מי שסייע לו במציאת ישיבה מצוינת להמשך לימודיו היה שוב, ח”כ אורי מקלב, שהביאו לישיבת ‘חכמת שלמה’ בבית וגן בירושלים – שם שב לשקוד על תלמודו בשמחה רבה”, זו הייתה השורה במקור.
השורה הומרה בהענקת קרדיט לאנשיו של דרעי, כמו גם לדרעי עצמו.
אז יצאתי לבדוק. מתברר, שסגל עצמו שכפל את הידיעה והעביר אותה בסימוס, ככתבה וכלשונה לכתב.
לבקשת העיתון להמיר את מקלב בעזרה שניתנה מלשכת דרעי, סיפר סגל כי כלף ואזרד, שניים מאנשיו של דרעי, נרתמו לעזור. אז ניסו ככל יכולתם, אך לא הצליחו, מקלב היה זה שסידר בסופו של יום את הישיבה.
אבל עמך כולם צדיקים, כולם ניסו לעזור, וכמקובל – כל עיתון מבליט את אנשיו.
לא ש’יתד’ או ‘המודיע’ היו נוהגים אחרת…
תגובות
אין תגובות