35 האנשים שאני בהחלט לא סובל

כשג’ירום, גיבור הספר שלושה בסירה אחת, פגש בשלטים של שתלטני חוף המבקשים לגבות תשלום עבור חלקת חוף שאינה שלהם כלל (נשמע מוכר מהחניונים של חופי ארצינו?) הוא מתמלא בחימה עזה, ועז חפצו לנקוט בפעולות הבאות.

אני מצטט: “למראה שלטים אלה, בוערת בי חמתי עד להשחית. הם מעוררים בי את היצרים האפלים והחייתים ביותר. תוקף אותי רצון עז לתלוש את השלט ממקומו ולהצמידו במסמרות אל ראש של בעליו, להכותו בפטיש עד צאת נשמתו, ואחרי כך לקברו ולהעמיד את השלט על קברו כמציבה”.

בהמשך מובאת תגובתו של הריס למראה שלטים אלה, והתכניות שהיה הוא מגבש עבור בעליהם, אך מחמת עדינותו של הקורא בחרתי לדלג על הטקסט המכונן של הריס, ותחת זאת להרים את הכפפה ולהציג את אותם 35 האנשים, המצליחים להבעיר גם כן את חמתי עד להשחית, והמעוררים הם את יצרי החייתים והשפלים וכו’.

1. האשה שבתור שבסופרמרט. עם סיום מעבר המצרכים האיטי שלה היא מאתרת את ארנקה הענק בין השקיות הרבות, פותחת אותו במשך דקה ארוכה, ואז שולפת ממנו פנקס שיקים.

2. הזקנות שמתחילות במשפט: ‘אני תמיד אומרת’.

3. גם הזקנים.

4. הבחור החרדי שבכל ויכוח השקפתי מופיע עם המשפט המנצח: “אז איך אתה מסביר שהרב… לא אומר כך? מה הוא לא יודע את זה? מה אתה מזלזל בגדולים?” (התגובה: שתיקה מעיקה של כל הנוכחים).

5. הבחור המזוקן שמספר בתור לרופא כי הוא רק צריך מרשם, ולכן הוא לא צריך להמתין כמו כולם 56 דקות (מסתבר שהוא מכיר את הרופא. הרוסי אגב, מעולם לא חייך, אבל אתו דווקא הוא מסתחבק והשנים מעבירים 14 דקות חוויתיות ביחד כשפרצי צחוק רועמים נשמעים מתוך החדר).

6. הנשים שאומרות דברים מובנים מאליהם. השיחה התנתקה משום מה, ואז הן חוזרות ואומרות בקול מהורהר: “התנתק”. מתבוננים על תכשיט שהתווית שלצידו מציגה את התקציב השנתי של עיריית תל אביב, והאשה אומרת: “יקר, אה?”

7. אנשים ששואלים ממך ספרים (מי קיבל פעם את הפריט הזה בחזרה?).

8. אתה מגלה ספר נחמד אצל חברך, אתה גם מזהה בין דפיו קורי עכביש עבים. ואז, כשאתה מבקש לשאול אותו אומר לך הידיד: “אוי אני בדיוק באמצע לקרוא אותו”. בטח.

9. אנשים מתקשרים בשעת בוקר מוקדמת, נניח סביב 9, או בשעת לילה מאוחרת נניח סביב 9 – ואומרים: “אני מקווה שלא הפרעתי”.(מה אתה מצפה לשמוע? הפרעת, אבל אם כבר התקשרת דבר?)

10. הזקן הדקדקן בסופר שלא משלם לקופאית עד שהכל ארוז בשקיות. אתה מוצא את עצמך אורז עוגיות ללא סוכר, שמרים, סודה לשתייה, חמאת בוטנים מלוחה, חלב דל שומן, מרגרינה של עץ הזית, ועוגיות פטי-בר. הזקן מתרגז עליך וצועק שלא תערבב את הפטי בר עם הסודה לשתיה. למה? אתה שואל, מה הבעיה, ואז אתה מבין שהפכת שותף לחייו המשעממים של הזקן בסופר.

11. האנשים שפוגשים הורים לילד נכה ואומרים להם: “הקב”ה נותן ניסיונות, הוא גם נותן כוחות”.

12. אלו ששואלים בניחום אבלים את השאלה המפתיעה: “הוא היה חולה? מתי הוא דיבר אתך לאחרונה? הוא ידע שהוא הולך למות?” לחילופים הם קובעים: “אה, הוא עישן, אה זה היה נזק מלידה, הוא לא סבל?” והתשובות החיוביות לשאלות הללו משום מה מרגיעים אותם, והם משוכנעים שהם כנראה, לא ימותו. עובדה שהם לא עישנו ולא היה להם נזק מלידה.

13. הצעיר שלא מפסיק לבכות תמרורים בלוויה משל איבד הוא את בנו. לבסוף מתברר שמדובר בשכן, שעבר דירה לפני שנים.

14. כל המשפחה מעריצה את אחד מבני המשפחה הנחשב ל’פיקח’ של השבט. אתו מתייעצים בשעות הרות גורל, ובדעתו מתחשבים לפני כל החלטה חשובה. וזה לא אתה.

15. הדרשן שאומר בתחילת דבריו: “האמת היא שלא הכנתי” – ואז הוא לא סותם את הפה במשך שעה.

16. האשה האסרטיבית בסופר, או אצל הרופא, שמגיעה משום מקום ואומרת: הייתי פה. רק יצאתי לסידורים. באילת.

17. הזקנות שמתלבשות לא בצניעות.

18. הזקנים שרבים עם ידידיהם על עניינים פעוטים ומביכים בבית הכנסת ובדרך אליו וממנו, ואחד מן הזקנים הוא אבא שלך.

19. אלו שמכירים את גפני, דרעי וגוטרמן, הגרועים פחות: אלו שמכירים את יעלון, את לפיד, ואת העוזר של נתניהו.

20. החרדים שיודעים בדיוק מי זו יונית לוי, ומה הפירוש של המילים ‘אולפן שישי’. מצד שני, בשיחות אתם הם לא חושפים את קלפיהם רק אחרי שהם מגלים שאתם באותה סירה, בבחינת ‘אם גם אתה רואה – אנחנו באותה קהילה סודית של צופים שלא מסגירים אחד את השני’. למי בדיוק?

21. אלו שאוהבים את ברוך גולדשטיין.

22. אלו שלא מבינים מה הבעיה בסעיף הקודם.

23. חבר בעל ניסיון מגלה את אזנך כי ממש לא כדאי להתחנן לשוטר שימחל לך על הדוח. “זה רק מדליק אותו”, הוא אומר. למחרת אתה נתקל בשוטר שמגלה כי נסעת ללא אורות, וכמו גבר אומר לו בקול עמוק: “טעיתי אדוני, אבל אני מבקש שתקל עלי ותשחרר אותי באזהרה”. התגובה שלו: “תחתום פה בבקשה על הדו”ח”.

24. מגיעים למלתחות בחוף הים, למקווה בערבי שבתות ומניחים את הבגדים על קולב. אז מגיע גבר שעיר, מכוער, ודוחה, ושם את בגדיו, את כל בגדיו, על המתלה בו הנחת אתה את בגדיך. למה?

25. בית הכנסת בראש חודש. המתפללים מגיעים אל ההלל, ומתפללים עם החזן. אלא שזה גילה כי הוא נכדו של יוסלה רוזנבלט והחל לשיר את ‘מה אשיב לה” בקול דק ומשובב נפש. הקהל מצטרף אליו בחריקת שיניים ומנסה לזרז את המנגינה, אך השוטה שבעמוד מתעקש להתעכב על הדקויות שבלחן, וממשיך משם ברצף מוזיקלי ל’הללו את ה”.

26. הילד מוכן לגמרי לגן. לבוש, מטופח, ומטופטפ. המפתחות ביד, הדלת פתוחה, ואז מתברר – הוא עשה.

27. תאכל את העוף, הוא טוב? למה אתה לא נוגע באורז? המגעיל שהתיישב בצמוד אליך בחתונה, ולא חדל מלהציק ולהציץ בצלחת.

28. רופא צועד ברחוב. הוא בסך הכל רוצה לגשת לחנות הטמבור לרכוש מברשת צביעה. בכל פעם שהוא פוגש במישהו בסטטוס ‘מוכר בקושי’, מוכרח הלה להראות לו פצעון מבחיל ולשאול אותו לדעתו. בחנות שואל אותו המוכר אם יש סכנה להריח צבע, וזקנה צרפתייה שמכירה את אשתו, מספרת לו על כאבי הגב מהם סבלה בשבת האחרונה.

29. אתה עומד בתור של ‘איקאה’ או בסופר החילוני והפקידה שואלת: תרצה לתרום עשרה שקלים לעמתות טובי”ה? אתה מסרב ומרגיש את העיניים החילוניות ננעצות בך: חרדי קמצן, אוכל חינם.

30. אתה מבקש לחתוך מכונית בכביש, ואין לך חשק, כישראלי מצוי לבקש רשות. אתה גולש אט-אט, ומביט קדימה בריכוז, משל אינך מבחין במעשה המכוער שביצעת זה הרגע.

31. האושר שתוקף אותך כשאתה שומע שמישהו לא צפוי עומד בפני גירושין: מה הוא מתגרש? אבל אי אפשר היה לראות כלום. האושר.

32. ילדים שהוריהם התחתנו בשנית, וכמו שמצוי פעמים רבות ילדים נוספים נולדו. חסר הטקט והאופי ניגש לאחד מן הילדים ושואל אותו: מאיזה אמא אתה? מזו שנפטרה או מזו שהתגרשה?

33. הגבר שעשה את טעות חייו ואמר לאשתו: אבל אני עוזר בבית (אתה ‘עוזר’, באמת תודה רבה וכו’).

34. הרב שאיבד את עינו, ובכל מפגש אתו, מנסים לזהות מה היא עין הזכוכית שלו מבין השנים. הדילמה הזו מוכרחים להודות, מקשה על הריכוז בשיחה.

35. כל הצלחה שלהם, או של ילדיהם, הם מייחסים ליכולותיהם המופלאות, לכשרונותיהם ולמאמץ שלהם. את הכשלונות, הצרות, והפגעים שאירעו להם בחיים הם מעבירים לאלוקים: “הכל מלמעלה, מה אנחנו מבינים בחשבונות שמים?”