מה בין מושכי זנבות להופכי ניידת צבאית?

ביום שלישי השבוע, ארע פיגוע דקירה. שמעתם על זה? מסתבר שלא. מהדורות החדשות הכלליות ואף אלו המשודרות לציבור הדתי, עסקו כל אותו היום בפיגוע אחר שקרה בשעת ליל שבין שני לשלישי.

פיגוע חמור מאין כמותו.

במהלך ניסיונם של אנשי המשטרה הצבאית לבצע מעצר (הוגן או שלא, חוקי או שאינו) של עריק באחת מהשכונות החרדיות שבאשדוד, הותקפו אנשי החוק בנהמות קולניות ובאבנים שעפו לעבר ראשיהם.

אך גולת הכותרת כמובן שייכת לרגע המכונן שבו הפכו ‘המוחים בשם השם’ את רכבם של אנשי המשטרה, כשראשו על הכביש וגלגליו כלפי מעלה, כאותו תיקן מצוי המגיב לתרסיסי הרעל למיניהם.

שכרון הכח שתפס באותם רגעים את העוסקים במלאכת הקודש, גרם לכך שתמונות צולמו ונשלחו על אתר ברשתות המקוונות (על ידי גוי כמובן), תוך שירי הלל גסים וקולניים שנשמעו באמצע הלילה ברחובות העיר, כשהם רומסים בקול רעש גדול את כבודם וצרכיהם של הנמים את שנתם, פעוטות ומבוגרים כאחד.

הן מלחמת מצווה היא זו, ואם אשת יפת תואר החמורה הותרה, כל שכן שגזל שינה הקל – יותר.

התמונות, המזעזעות והמחרידות לכשעצמן, צולמו מכל זווית אפשרית. אך לא ניתן היה לפספס את התמונה המרכזית, שבה מצטלם העריק הניצול ‘סלפי משטרה’.

לאמור: הוא והלוכדים. רק שהוא יציב ואיתן, והם, איך לומר, הפוכים על כל הראש. אח, א מחיה.

אנשי החוק, ההמומים והכואבים, נאלצו להזמין תגבורת משטרתית, רק בשביל לברוח. משזו הגיעה, פצח ההמון המשולהב בצעקת “אהההה” מסורתית, וליווה את הכח בשירה רמה ועוצמתית של ‘עוצו עצה ותופר’, עצתם של אנשי החוק, ושל מאות המשפחות ברחוב שחשבו על לילה סטנדרטי, שבו נמים על מנת לאגור כח ליום המחרת, לתורה ולעבודה.

גם התמונות האלו, אגב, פורסמו בתקשורת. תעודת גאווה לקומץ מחבלים בכרמים, ותעודת עניות של ממש לעולם התורה היהודי לגווניו.

תורה תורה חגרי שק.

•

האמת, שלא ממש הופתענו. ההבדל הדק בין משיכת זנבות סוסים להפיכת ניידת משטרתית, הוא רק בכח אדם.

אם לצורך צער בעלי חיים דאורייתא, נדרש רק מחבל אחד, הרי שלחילול השם דאורייתא בהרס רכב פרטי, נדרשים עשרות בעלי בשר, בריאים, בגופם בעיקר.

וזה בדיוק העניין.

מה היה שם בדיוק? שמא נאמר כי פלוני הרגיש מאוים, ובלהט הפחד והחרדה הפך את הניידת לצורך הגנה עצמית. נו מילא, אך זהו שלא.

עשרות בני אדם, מתורבתים לכאורה, שנקלעו למקום רק בשל היותם צרכנים, כבדים יש לומר, של אקשן חולני, חברו זה לזה בהרמוניה מושלמת של הרס וונדליזם. מן הסתם ספרו יחד מאחת עד שלוש, או שמא משלוש עד ו… – ופשוט הפכו והזיקו ללא הסבר הגיוני, לרכב משטרתי.

לא בקסבה, לא בשכם, לא בג’נין, לא בשכונת ג’אבל מוכאבר ולא בהפגנת מהגרים כנגד תושבי גרמניה.

כאן, באשדוד, בלב ליבה של קהילה יהודית וחרדית.

ישמור השם ויציל.

•

התנערות כבר יש. האם צריך גם גינוי? לא בטוח.

העובדה שאותם בעלי בשר וזרוע, משתייכים לקהילה החרדית, כבר מזמן אינה עובדה מוגמרת שעמה יש להתמודד.

קבוצת מחללי השם, הוציאה עצמה מהציבוריות החרדית כבר לפני שנים, בהיותם בזים לכל דבר שבקדושה, בהיותם מחללי השם, ובעצם יחסם הנלוז כלפי גדולי הדור המופלגים היושבים בבני ברק ובירושלים.

רק קבוצה כזאת, המסוגלת לפעור פה כנגד ראשי ישיבות ורבנים, היא זו היכולה לרמוס את כבודו של השם תחת גלגלי מכונית, או יותר נכון, תחת גגון רכב משטרתי.

אם הם אינם אחראיים לכבודו של בורא העולם, אנו איננו אחראיים לכבודם שאבד ממילא.

ובני קורח לא מתו.

מנחם מן הוא עיתונאי ופובליציסט חרדי: [email protected]