במדינת ישראל קיים ציבור הנמצא במגמת התרבות. המגמה הזו מתרחשת מאז קומה של המדינה.
מנגד, ישנם לא מעט אנשים שמביטים מהצד ורואים את ההולך לפניהם, וקשה להם להפנים שיום יבוא והציבור ממנו הם באים יהיה המיעוט. לא מעט מהם מנסים להשמיץ ולהזיק בכל דרך אפשרית, אך ורק על מנת להצר את צעדיו של המגזר החרדי ולראות ברעתו.
במה דברים אמורים?
בשבועות האחרונים שודרה סדרת כתבות מתוקשרת – ‘התפרקות החרדים’ – המראה איך הציבור החרדי, כביכול, הולך ומתפרק.
הנקודה המרכזית שאינה ברורה בסדרה היא הרצון של אנשים לראות, או לפחות לנסות לראות, את המציאות הפוך מכפי שהיא. האם לא ניתן היה לבדוק רק בשנה האחרונה כמה פעילויות נעשו בעולם התשובה החל מחוגי בית, סדנאות ועד לסמינרים של כלל ארגוני התשובה? לעקוב אחרי תוצאותיהם?
יפה היה לקרוא לסדרה שתבחן את הנתונים הללו: ‘התפרקות החילוניות’, או ליתק דיוק – ‘ההתפוררות”, כיוון שאי אפשר לפרק דבר שלא היה בנוי קודם לכן.
ולעמם העניין, נכון שישנם צעירים שסטו מהדרך, אנו לא מתכחשים למציאות, אך במקביל גם ברור שככל שהכביש מתרחב שוליו מתרחבים עמו יחדיו.
היטיב להגדיר זאת העיתונאי אבי מימרן שדימה את הציבור החרדי לכביש בן שבעה מסלולים (ואולי גם עם שבעה מרנים): יש את הנתיב השמאלי של חבורת הלומדים היותר ימני של הלומדים חצי יום יותר ימני של העובדים, אנשי האקדמיה, הייטק וכו’ וכו’ – כל אחד בקצב שלו.
אז נכון, לא עלינו, יש את אלו שעשו תאונה, אך אלו בוודאי אינם בכמות של עשרה אחוזים.
המכונית של גוגל
אנסה להציג את הגוונים שבתוך המגזר באמצעות משל.
בשנים האחרונות מתפרסמות ידיעות על פיתוח חדשני של רכב ללא נהג. רכב מן הסוג הזה ‘יצא’ אל השוק כפי הנראה רק בעוד עשור אם בכלל.
לכשיושק הרכב, נפגוש בשני סוגי אנשים: השקולים אשר יחכו בסבלנות ויראו את הפיתוח על מעלותיו וחסרונותיו, ואלו שלא ישלטו בעצמם ובארנקיהם וירוצו לרכוש את הפיתוח המתקדם.
היכן ימצא ההבדל בין שתי הקבוצות? כאשר יתגלה כי ברכב החדש ישנם תקלות חמורות העלולות לגרום לתאונות. הראשונים שיכוו מכך יהיו אותם אנשים פזיזים שרצו לקנותו מיד עם צאתו. לעומתם, אותם אנשים שקולים שחיכו בסבלנות, רכשו את המכונית רק כשהגיעה לכלל מעלותיה.
והנמשל?
הציבור החרדי והטכנולוגיה המתקדמת. בקרב המגזר החרדי יש את אלו שניגשו אל שלל הפיתויים וההצעות של הטכנולוגיה בפזיזות. הם אלה שנכוו יותר מכולם. מולם יש את אותם שקולים שעמדו מהצד וראו למול עיניהם את הטכנולוגיה המתקדמת על שלל מעלותיה, אך באותו מידה גם את חסרונותיה, ונשארו מאחור עם אותם מכשירים “כשרים”, כשבמקביל מוצאים את הפתרונות המתאימים לאלו שבכול אופן נצרכים להם.
הצעה לעיתונאי
טרם אחלה הייתי רוצה להמליץ לך אבישי היקר, להתחיל לחפש אייטמים אחרים לקהל צופיך ולא מאלו המוליכים אותם שולל.
די לראות את קהל המרואיינים בשביל להבין שהם לא מהסלתה ושמנה של הציבור החרדי (בלשון המעטה), ומכאן שהם אינם משקפים את המיינסטרים של הציבור החרדי כלל וכלל.
ההוווי של החברה החרדית אינו דבר של היום כן ומחר לא. היהדות היא דבר שמקרב, מאחד, וחלילה לא להפך.
לא פלא שההתנתקות ממנה קשה, ולא מפתיע שכך גם נראים אותם “פורקי העול” המתקשים לעזוב את סממני הדת (קידוש בליל שבת וכדומה), הגורמים להם עדיין צביטה בלב.
ולסיום תובנה נוספת: החוכמה בלבנות היא לא באמצעות פירוק השני, אלא באמצעות העצמת המעלות האישיות.
משלא פעלת כך, משמע כי אין לך את החומר לצקת בו היסודות. אין הוכחה יותר גדולה מזו המשמיצה, על כך שקנאתה והערכתה של הקבוצה המשמיצה כלפי יריבתה – גוברת.