מדוע עזב הסופר חיים ולדר את תחנת הרדיו ‘קול ברמה’ ועבר לשדר בתחנה המתחרה ‘קול חי’?
שלשום (שני), בתכניתו ‘עצות מהחיים’ המשודרת מידי שבוע ביום שני בלילה, במהלכה מתקשרים מאזינים ומאזינות כדי להתייעץ עם המגיש, עלתה לשידור מאזינה כדי להתייעץ כיצד להתנהל, לאחר שמצאה עצמה מחוץ למקום עבודה בו השקיעה רבות.
בתגובה שיתף ולדר את המאזינים בסיפורו האישי: “אענה לך מה אני הייתי עושה. בחיים שלי עברתי רק פעם אחת, היה זה מרדיו קול ברמה לקול חי. הסיבה שעברתי היא בגלל שהופעתי כאורח בתכנית ‘השירים שאהבנו’ ב’קול חי’, ואיימו עלי: אם אתה עולה לשם אתה לא משדר פה”.
“לי יש כלל”, המשיך ולדר. “עליי לא מאיימים…” ויעץ למאזינה להקים משרד אחר ולהביא עובדים חדשים”.
ולדר התייחס לפרשה גם מאוחר יותר. הוא כתב וגולל בהרחבה, מה קרה מאחורי הקלעים:
“אהבתי לשדר בקול ברמה. אהבתי את האנשים. לא היו לי שום טענות ולא עליי. עמדתי להגיש תכנית אורח חד פעמית בקול חי ‘השירים שאהבנו’. רצו פרומואים כל היום. רגע לפני השידור מתקשר אלי שי בן מאור הסמנכ”ל ואומר לי: ‘אנחנו לא מסכימים שתשדר שם’.
אמרתי לו: ‘אוקיי. אדע להבא שלא לעשות זאת’. הוא אומר לי: ‘לא להבא. אתה לא יכול לשדר כעת’. אמרתי לו: ‘אין מצב. רצים פרומואים כל היום. לא אעשה צחוק מעצמי וממאה אלף מאזינים. הוא אמר לי: ‘אם אתה משדר שם – אתה לא יכול להמשיך לשדר אצלנו’.
אמרתי: ‘לי זה נשמע כמו איום’. אמר לי: ‘נכון’. אמרתי: ‘ביי’ ועליתי לשדר ברגוע. תוך עשר דקות הוא רשם בקבוצה של קול ברמה: ‘אנחנו מודים לחיים ולדר על השנים בתחנה ומאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו’.
רשמתי לו: ‘גם לך שי בן מאור הצלחה בהמשך דרכך, כי ידעתי שהוא ישלם על הצעד הזה.
היה זה יום א. הודעתי דרך צד שלישי שמחר אני משדר. נקודה. או בקול ברמה או בקול חי.
החלו טלפונים. צבי עמר, אלי ישי, יואל מאדר. ‘למה אתה הולך לקול חי?’. אני אומר להם: ‘מה אתם רוצים? הוא פיטר אותי. הם אמרו: כן, הוא נפגע מאד מאיך שצפצפת עליו’.
שאלתי: מה אתם רוצים שאעשה? הם אמרו: ‘חכה קצת, נראה מה יהיה’. אמרתי: ‘לא מחכה. מחר יום ב. אני משדר או כאן או כאן’.
ביום ב, בשעה 14:00 הייתי ברחוב הירקון לחתום על חוזה עם ‘קול חי’. למטה תופס אותי אלי ישי בוועידה עם צבי עמר. אומרים לי: ‘למה אתה חותם? חכה זה יסתדר’. אמרתי: ‘אני מוכן לחכות, להסתדר, להתנצל, אבל היום אני משדר. נקודה. הוא בקול ברמה או בקול חי’.
שעה הסתובבתי למטה עד שמצאו פתרון: אתה תשדר שידור מוקלט. לא חי.
חשבתי קצת ואמרתי: ‘בסדר, מוכן לפתרון בדרכי שלום’. והודעתי לאבי רוזן שאני לא חותם.
היה שידור מוקלט ובמהלך השבוע נפגשתי עם אדם אדרי ושי בן מאור ליישוב הדורים. הסברתי להם שהדברים לא נעשו מתוך זלזול אלא מכיוון שלא היו נהלים ברורים. עם זאת הבהרתי כי הייתי חוזר שוב על מה שעשיתי אחרי שפורסמו פרומואים.
שבוע לאחר מכן מודיע לי אבי מימרן: ‘חיים, אני לא יודע איך לומר לך את זה, אבל הם החליטו שיהיו לך שידורים מוקלטים עוד שבועיים’. אמרתי ‘אוקיי’ – ובתוך שעתיים חתמתי חוזה עם ‘קול חי’.
הם לא האמינו שאני אעז לעשות את זה. הם המשיכו לשדר שידורים מוקלטים במשך חודשיים תמימים, וכך באופן חסר תקדים ביום שני בשעה 22:00 לא יכולת לשמוע מישהו שהוא לא חיים ולדר. כמו ברוסיה…
אני אהבתי את זה. אבי רוזן (-מנכ”ל קול חי) פחות. עד שאבי רוזן פנה לרשות השנייה והשידורים המוקלטים נפסקו.
אגב, בשידור הבכורה ב’קול חי’ נפרדתי במילים נרגשות מ’קול ברמה’, דיברתי בשבחם של צבי עמאר ואלי ישי שעשו הכל כדי שאשאר, ושל חבריי עמי מימון, אבי מימרן ורונן כץ. הקדשתי כשיר ראשון את ‘קול ברמה נשמע’ של משה גיאת”.