כך מנצלים ברשת החינוך של ש”ס וב’חיידרים’ את המורים • תחקיר

יוקר המחיה והמצוקה הכלכלית, שאינה פוסחת על הרחוב החרדי, הוציאה רבים מבניו מהיכלי הכוללים אל שוק העבודה.

כך קרה שצעירים חרדים רבים, שביקשו להישאר בעולמה של תורה, או לכל הפחות מסביב לו, מצאו את מקומם בבתי הספר, בתלמודי התורה, ובחיידרים המשוועים למלמדים מוצלחים – והיו למלמדים ומורים.

אלא שמתחקיר שערך אתר חרדים 10 – בעקבות תלונות רבות שהגיעו למערכת –  עולה, כי סביב שכרם של המורים, המשקיעים לילות כימים בחינוך ילדי ישראל, קיימים לכאורה לא מעט אי סדרים, חוסר הגינות, ניצול, לצד שימוש ציני וחסר חמלה בחוק.

תנאים וזכויות שנראים כה אלמנטריים במגזר הכללי הופכים במחי החלטה אחת של מנהל לפנטזיה עבור המלמדים החרדים, שמצידם אסירי תודה על ההזדמנות שניתנה להם בכלל ללמד במוסד החינוכי.

במערכת החינוך בישראל יש שלושה סוגי חינוך עיקריים: חינוך רשמי – ממלכתי או ממלכתי-דתי; חינוך מוכר שאינו רשמי (חינוך מוכש”ר); ומוסדות פטור – חיידרים פרטיים.

על פי משרד החינוך, בשנים האחרונות יש במערכת החינוך כ-5,100 מוסדות חינוך מוכש”ר, ולומדים בהם כ-668,000 ילדים.

כל המוסדות מתוקצבים ברמה משתנה ממשרד החינוך, ולמעשה מכספי משלם המיסים – עובדה המחדדת את חוסר הצדק, לכאורה, עליו מצביעים הורים והמלמדים במוסדות אלו.

עובדים בחינם

“אני עובד ברשת החינוך התורני”, מספר לנו כ’, מורה ברשת של ש”ס. “תלוש המשכורת שלי מגיע מהם, אבל המנהל בשטח עושה מה שהוא רוצה. כך, למשל, שעות עבודה של מחנך הן 30 שעות שבועיות. אלא שביום שישי – היום קצר יותר והוא כולל 4 שעות.

“מה עושים המנהלים? מאלצים אותנו לעבוד שעה נוספת אחר הצהריים מידי שבוע. האם זה אשמתנו שיום שישי הוא קצר יותר? אם היה זה יום צום, גם היינו צריכים להשלים את השעות?”

שעות העבודה בחינם אינם רק בשעה השבועית הנוספת.

משרד החינוך מתחיל לשלם מן הראשון לתשיעי (חודש ספטמבר), בעוד הרשת מתחילה את הלימודים בראש חודש אלול – שבועיים קודם לכן. מי משלם על 14 יום הללו?

מבירור שערכנו עלה, כי המורים מקבלים משכורת 13. כלומר, משכורת על ימי ‘החופש הגדול’, הכוללת את 14 יום הללו. אלא שמורים חדשים שזה עתה נכנסו למערכת, נאלצים לעבוד את הימים הללו בהתנדבות מלאה.

המורים מזכירים גם, כי הפונקציה הכל כך בסיסית של ‘ימי הצהרה’ או ‘שנת שבתון’ אינם רלוונטיים במקומות עבודה מן הסוג הזה.

“מורים עובדי משרד החינוך, יכולים להצהיר על מספר ימים בשנה בהם אינם מגיעים, וכך כמובן לצאת פעם בשבע שנים לשנת שבתון, אצלנו זה לא רלוונטי”, אומר מורה ברשת.

• אז מה אתם עושים?

“אחד מן המורים לימד שבע שנים, וכשביקש לצאת ל’שנת שבתון’, אמר לו המנהל בצורה הגלויה ביותר: אם תצא – לא בטוח שהמקום ישמר לך. בלית ברירה הוא נשאר ללמד גם בשנה הזו. הוא לא רצה להפסיד את מקום הפרנסה שלו, אבל זו חוצפה. הרי זה מגיע לו”.

מעשרות לחיידר

אם ברשת החינוך של ש”ס ההתנהלות בסך הכל תקינה, הרי שבחלק מן ה’חיידרים’ הפרטיים עושים המנהלים ככל העולה על רוחם.

העובדה כי המלמד חתם עם ההנהלה על חוזה פרטי ואין לו באמת ברירה, מאפשרת להם להתייחס אליהם באופן מחפיר.

“אני עזבתי את ה’חיידר’ בשנה שעברה, אבל את הפיצויים קיבלתי רק לפני שבועיים”, מספר לנו אחד המורים. “הייתי צריך להילחם. המנהל שולח אותי להנהלת חשבונות, וחוזר חלילה, אין אחריות, אין עם מי לדבר”.

טענות נוספות הושמעו בקשר לעמידה בזמני תשלום המשכורות.

על פי ההסכם, תלוש המשכורת אמור להגיע בתשיעי לחודש, אבל פעמים רבות הוא מגיע ב-19, או ב-20.

מה עושים המנהלים? כותבים על השיק את התאריך של התשיעי לחודש. “כל מה שמשרד החינוך צריך לעשות זו בדיקת עומק לא רחבה במיוחד. הם יגלו מהר מאוד שעל כל השיקים שהגיעו באיחור של עשרה ימים ויותר כתוב את התאריך של התשיעי לחודש”, אומרים מורים.

מורה אחר סיפר כי מנהל החיידר אילץ אותו ואת שאר המלמדים להפריש ‘מעשרות’ – 250 שקלים – לטובת החיידר.

העובדה כי הפרשת מעשרות היא עניין ערכי סובייקטיבי של האדם עם רכושו, לא עניינה את המנהל שדרש במפגיע לתרום למוסד.

בשביל מה עשינו תעודה?

באחד החיידרים עודד המנהל את המלמדים לעשות תואר של ‘מורה מוסמך’ או מורה ‘בכיר’ (היום נהוג לשלב בין שני התארים הללו).

מדוע? האם דאג המנהל לרמתם של מוריו?

התשובה הבלתי תיאמן היא שמורה המחזיק ברשותו תעודה מוכרת על ידי משרד החינוך – מאפשר למוסד החינוך לקבל ממשרד החינוך תוספת תקציב. לכאורה, נפלא.

אלא שהתוספת הזו נכנסת לכיסם של המנהלים או של המוסד.

“מזה כארבע שנים אני לומד תעודת הוראה בכירה. חשוב לי להתקדם במקצוע שלי”, מספר בכאב אחד המורים, “אבל את התוספת שמשרד החינוך נותן לי עבור הכשרתי, לוקח המנהל לכיסו או לקופת המוסד”.

באופן מפתיע, למורים אין הרבה מה לעשות.

הם חתומים על חוזה מול המנהל, וזה מבהיר להם כי הוא משלם להם כפי שהובטח להם, וכי מבחינתו אין כל רלוונטיות ללימודים המקצועיים שעברו.

“אתה רוצה ללכת לפי החוקים, לך לממ”ד, אצלנו זה לא עובד ככה”, מספר לנו אחד המורים על תשובה שקיבל.

משכורת 13, היא משכורת אותה מקבלים המורים עבור החופש הגדול. כלומר, מול בתי הספר הכלליים הזוכים לחודשיים וחצי ימי חופש, מקבלים המורים החרדיים משכורת נוספת על העובדה שהם מלמדים בחודש הראשון של ‘החופש הגדול’.

הגיוני לא? מסתבר שלא אצל כולם. חיידרים רבים, אינם משלמים את המשכורת הזו.

המורה, שחתום על חוזה אישי, לא זוכה למשכורת הזו.

אין ביקורת

מורה לחינוך מיוחד ששוחח עם חרדים 10 מנסה לאזן את הנתונים הקשים.

“בבתי ספר כלליים, אפילו בגנים שבמגזר הדתי לאומי או החילוני, יש דרישות גבוהות. המפקחים דורשים לקבל תעודות, מבחנים, דו”חות. אצלנו אין את זה. המורה לא צריך להציג דו”חות והוא לא נתון כמעט לפיקוח של משרד החינוך.

“מצד שני, מתעללים בו ברמה המנהלתית והמשכורתית. אי אפשר גם לא לעמוד תחת פיקוח וגם לדרוש תנאים של משרד החינוך”.

לדבריו, החיידרים מקיימים התנהלות שונה מסביב לחוק. כך, למשל, תקן של יועצים חינוכיים עליו מקבלים תקציב, טיולים עליהם מקבלים כסף, שעות זהירות בדרכים וכולי – המנהלים מחליטים איך להשתמש בתקציב.

“אם משרד החינוך היה עושה פעם אחת, פעם אחת, ביקורת רצינית בחיידרים, הוא היה ‘קורע’ להם את הצורה”, הוא אומר בלשון שאינה עדינה במיוחד.

ממשרד החינוך נמסר: “בתי הספר ברשת החינוך התורני שייכים לחינוך המוכר שאינו רשמי, כלומר עובדיו אינם עובדי מדינה אלא מועסקים על ידי הבעלות.

“בתי הספר הללו מתוקצבים על פי תקן אחיד, והמשרד עורך בקרה אחר השכר שמשולם לצוותי ההוראה. על בתי הספר לקיים את חוקי המשרד ולעמוד בהם”.

מרשת החינוך התורני סירבו להגיב.