המאבקים על מינוי שר או שניים חדשים מיצרים זעזועים בקואליציה ובמיוחד בליכוד.
ח”כ איוב קרא הודיע כי הוא רואה את עצמו מתמנה לתפקיד שר. שלא כמו חבר הכנסת אבי דיכטר, שגם ראה את עצמו כשר בסבב הקרוב, איוב כבר הוכיח כי הוא יכול להיות חולה או לעלות לקבר יתרו בעת הצבעות.
על תפקיד שר הכלכלה מתמודדים השרה הבכירה מירי רגב והשר יריב לוין.
וכך מסתמן כי מינוי השר הבא משתהה.
נראה כי יש עוד מאבקים בסיעה, כאשר עכשיו נאבקים חברי הכנסת על התפקיד המתפנה של צחי הנגבי – יו”ר הסיעה. מי שהיה מועמד מוביל הוא חבר הכנסת דוד ביטן. אך ביטן העדיף שגם תפקיד יו”ר ועדת הכנסת יישאר בידו. להערכתו, השילוב של שני התפקידים ייתן לו יותר כוח לנהל את הקואליציה, ולשילוב הזה אין כעת הסכמה. לכן, כפי הנראה, ביטן בסבב הקרוב מגיע לתפקיד סגן שר התחבורה.
המועמד המוביל אחרי ביטן על תפקיד יו”ר הקואליציה הוא חבר הכנסת הנמרץ מיקי זוהר.
לתפקיד יו”ר ועדת החוץ מתמודדים חברי הכנסת בני בגין, אבי דיכטר ויואב קיש.
סגן השר ירון מזוז, אשר עבר למשרד ראש הממשלה, דורש לקבל משרד ולא רק תואר.
לאן נעלמה האישה שאתו
אין ספק כי המעורבות שלה היא הרסנית, היא התערבה במינויים, היא שיבשה הליכי חקירה, היא הייתה בקשר עם האיש שניהל את הפרשה.
והבעל רוצה להגיע לעמדות בכירות.
זאת רונית אשכנזי, כמובן. אבל היא נעלמה מהתקשורת או שהועלמה במתכוון. כן, היא לא מוזכרת, למרות שהייתה אחת הדמויות הדומיננטיות בפרשה של הפוטש אשכנזי-הרפז.
מעניין מה קרה לתקשורת. כי אנחנו יודעים כיצד התקשורת נוהגת כלפי שרה נתניהו על הרבה בפחות מרקורד כמו זה של רונית אשכנזי.
הנה בא ראש העיר הבא
לאחר הודעתו של ניר ברקת על הצטרפות לפוליטיקה ברמה הלאומית, כשהוא הודיע על התפקדות לליכוד ועל הכוונה שלו להגיע להנהגת המדינה, עלתה באופן מידי שאלת ראש העיר הבא של ירושלים.
אמנם התקשורת והפוליטיקאים מתייחסים לניר בהקשר של נתניהו, אך לא לסוגיית תפקיד ראש העיר.
אך תקשורת לחוד ומציאות פוליטית לחוד, בפוליטיקה יש מי שהחלו להיערך לירושת ברקת בירושלים.
שמותיהם של מי עולים כרגע?
יש את משה ליאון, מי שקרא תיגר על ניר ברקת בבחירות האחרונות. משה ליאון נשאר חבר מועצה ונכנס לקואליציה עם ניר ברקת במחיר זול. הוא כנראה מחמם מנועים לקראת המירוץ הבא.
יש את עופר ברקוביץ, סגן ראש העיר מטעם התעוררות, סיעה חזקה שחורשת את העיר. ברקוביץ’ תקע יתד בתוך העשייה הציבורית בירושלים ובבחירות האחרונות הביא ארבע מנדטים עם סיעת התעוררות.
בחודשים האחרונים, עוד לפני הודעת ברקת, ליכודניקים מסיעת התעוררות הגבירו את פעילותם בליכוד.
יש את מאיר תורג’מן, סגן ראש העיר, שהוא אמנם בסיעה של ניר, אך לא הצליח להביא תוצאה כמו של ברקוביץ.
אבל יש שם חם במיוחד שעולה בפיהם של רבים בליכוד: ח”כ ויו”ר ועדת הפנים, דוד אמסלם.
אמסלם צובר הרבה כוח פוליטי ובבחירות ליו”ר מרכז הליכוד קיבל תוצאה מדהימה של יותר מ-20% מהקולות, ולא מן הנמנע שהוא יתמודד על ראשות העיר. מבחינת אמסלם זהו חלום משולב: גם להגיע לראשות העיר וגם לראות את ניר ברקת מחוץ לעירייה.
צעירי הליכוד והליכודיאדה
הליכודיאדה הכניסה אווירה תוססת לתוך הליכוד הסוער. ללא ספק משה בן זקן ומושיקו פסל לקחו רעיון ופשוט ועשו מעשה.
אין ספק כי ההצלחה של הליכודיאדה היא כבר מוכחת, כאשר הצליחו להגיע ללמעלה מ-1,200 חברי ליכוד שיגיעו לליכודיאדה באילת בסוף החודש.
מה שמראה שצעירי הליכוד צריכים ללמוד מהשניים כיצד מיצרים פעילות ולא רק עסקנות קטנה – מי יהיה סגן כזה או אחר ומי יהיה רכז וסגן רכז, כל התנהלות של חלוקת תפקידים מבלי לעשות עשייה יום יומית.
הרבה סוגיות ציבוריות על הפרק, וצעירי הליכוד לא רלוונטיים לכלום. נקווה שהצלחת הליכודיאדה תיצור גם עשייה של צעירים הליכוד.
בנט יורה סדרתי בנגמ”ש
שוב יצא לו הבנט.
כמו בצוק איתן כך גם עכשיו נפתלי בנט מתנהג כמו נער שההורמונים מתרוצצים בו ללא שליטה, והוא אץ-רץ לתקשורת ותוקף את הממשלה בה הוא מכהן.
כן, זהו בנט שהשבוע יצא במתקפה כנגד הממשלה, כאשר בעל הברית שלו השר לשעבר גדעון סער עשה זאת במקביל.
בצוק איתן הם היו שלושה: ליברמן, בנט וסער. מה שלא למדו השלושה כי ירי בנגמ”ש בסופו של יום יפגע בהם כמו בומרנג, כי הסקרים של היום הם לא הסקרים של הבחירות.
לא מן הנמנע שעוד נראה את בנט וסער הולכים ביחד. הרי היום פופולרי מאוד לעשות חיבורים. עוד לא יבשה הדיו של דו”ח היועץ המשפטי לממשלה וכבר אנו רואים את כיצד נוצרים ספינים על חיבורים.
צריך לשאול את בנטון: מדוע לא לקחת את התיק לביטחון פנים? מדוע הלכת למשרד חסר עשייה מדינית-ביטחונית? ממה אתה מפחד – שהאחריות תהיה באמת בידיך ואז לא תוכל לזרוק אותה על אחרים?
מדוע בנט לא הציע אף צעד קונקרטי? כי אין לו, כי כך מתנהג נער מתבגר, מרדנות ללא אחריות.
בנט לא מטריד את הליכוד: תהיה מערכת בחירות וכולנו ניזכר שבנט מייצג מפלגה גזענית נגד מזרחיים, שונאת חד מיניים ומגזרית, ימנית קיצונית שלא נותנת גיבוי לשלטון החוק.
בינתיים אפשר לתת לו להשתעשע כמו נער מתבגר שמחפש צומי.
חיבורים בפוליטיקה – וסקרים
לפיד ואשכנזי, כחלון ואשכנזי, וכל שילוב שאתה יכול לעלות על הדעת עולה. כולם שם עוסקים באיך להחליף את ביבי (סליחה בנט, אתה לא נחשב באמת).
מה שמבחינתי ברור הוא, שבסופו של יום אשכנזי יכנס למפלגת העבודה ומשם ינסה להגיע לראשות המפלגה ולאיים על נתניהו.
במפלגת העבודה יש לו מספר מכשולים: בוז’י ועמיר פרץ. השניים רואים את עצמם כמנהיגי המפלגה, אבל אין ספק כי הזמן משחק לטובתו של אשכנזי, כי בעוד שנתיים ישחקו בוז’י ופרץ – ואז פרץ יחבור לבן טיפוחיו אשכנזי וישתלט על המפלגה.
בניהו טבע את האמרה שיש מפלגה שמחפשת מנהיג ויש מנהיג שמחפש מפלגה. האמרה בוודאות התאימה למצב לפני כחמש שנים. כעת המצב הוא שמפלגת העבודה לא פורשת שטיח לאשכנזי. בכירים במפלגה אומרים כי מפלגת העבודה היא לא מקום לסידור עבודה לאשכנזי. אם באמת חשוב לו להיות חלק מהנהגה אז שיבוא ויפעל.
בעבודה מעריכים כי אם אשכנזי יצטרף לעבודה העוגן שלו יהיה עמיר פרץ, שגם הוא קורא תיגר על בוז’י הרצוג. השאלה האם עמיר יהיה מוכן לפנות את הזירה של ראשות המפלגה לטובת אשכנזי.
גם ביש עתיד רוצים את אשכנזי, אך לא כקטר מוביל אלא כתוספת למפלגה. אמנם לפיד מצטלם היטב, אך אינו מצליח לקבע את מעמדו כמתאים להיות ראש ממשלה. בסביבתו רוצים את אשכנזי כתוספת למעמד הביטחוני.
בסקרים יש שוב כאילו תיקו בין ימין לשמאל, אך ברור לחלוטין כי אין תיקו וכי יש יתרון ברור לימין, וכך ימשיך עוד הרבה שנים. אגב, זה די מדהים שלא סופרים את ליברמן בימניים. זה שהוא בגד במצביעיו לא אומר שהם לא ימניים.
בכל אופן, בכל יום נולדים לפחות 20 ימנים על כל שמאלני.
הייתה פעם בדיחה שזוג שמאלנים שומעים מביתם אמבולנס נוסע בשכונה, הבעל אומר: “עוד מפא”יניק מת”, ואשתו עונה לו: “סטטיסטית, סביר להניח שזה ליכודניק שנולד” (תודה למשה איפרגן על הבדיחה).
אז עכשיו מגיעה הקוסמטיקה של הסקרים: אם אשכנזי יעמוד בראש מפלגה עם לפיד וכחלון יהיה להם 29 מנדטים, לליכוד מנגד יהיה 24 מנדטים.
כבר למדנו שהסקרים מראים מה שהסוקרים רוצים להראות. כבר ראינו איך הליכוד בבחירות האחרונות מתחיל ב-18 מנדטים ומביא את ה-30 מנדטים.
ככה זה כשיש הבדל תהומי מהשיח ברחוב לשיח שיש בתקשורת.
נוער הגבעות בליכוד
בוגי יעלון הפך להיות שק החבטות השבועי.
זה החל בבנט וממשיך בשרי הליכוד שהצטרפו למקהלה נגד בוגי על פינוי בחברון מבתים שנקנו מערבים. בכל הסאגה הזאת חובה לזכור: בוגי השר הממונה והוא צריך לבצע פינוי, לפי הוראת בית המשפט ובהתאם לחוק.
מה היה עושה יריב לוין, מה היה עושה השר גלעד ארדן – האם היו מקיימים את החלטת בית המשפט או לא?
להערכתי היו ממלאים את החלטת בית המשפט ולכן נראה תמוה מדוע נגררים שרים אחר קומץ משיחי שמנסה להכריע את כולם לפי ההזיה שלו. מה גם שמי שמנווט את הקומץ המשיחי היא לא חברת ליכוד, אלא חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שהיא הרוח מאחורי קבוצת שטרן בליכוד.
הם הצליחו, לפי הפרסום אצל טל שניידר, לקשור מספר פעילים מהשרון לסיפור של קניית הבתים בחברון, כשהמטרה היא למלכד את בוגי.
צריך לזכור: אותה קבוצה משיחית לא הצליחה להפיל את בוגי בבחירות המקדימות בליכוד וכפי הנראה גם בעתיד יכשלו.
וזה מדהים איך ליכודניקים נופלים בפח של אנשי בנט. הגיס החמישי של בנט בליכוד פועל נגד שר הביטחון של הליכוד, ואנשי ליכוד צריכים לדעת שהם יורים לליכוד ברגל.
• מתוך ליכודניק