1.
לפני כמה שנים ישב במשרדי בחור בן 15.
הוא נראה במבט ראשון שקט, מופנם ודי חסר חיים, אך במהלך היכרותי איתו הוא התברר כפיקח גדול וכאסטרטג ממולח.
הסיבה שנשלח אלי היתה תמוהה לכשעצמה. הוא הפך את המיטות בכל החדרים, בקומה שלמה בפנימייה בה למד. הפרט המעניין, בין המיטות ההפוכות היתה גם מיטתו הוא.
אף אחד לא הבין מדוע עשה את המעשה המשונה הזה, והוא מצדו לא התנדב לספר.
לאחר כמה פגישות הוא נפתח וסיפר לי הכל.
מסתבר שהוא סבל מהצקה מתמשכת. בכל פעם היו נעלמים לו חפצים מהארון, או פריטי בגדים. הוא פנה מספר פעמים להתלונן. הצוות ניסה לברר, אך העלה חרס בידו. לאחר מספר תלונות מצדו נתן לו אחד מאנשי הצוות את התחושה שהוא לא כל כך מאמין לו, או לחילופין, מאמין לו אבל אין לו מה לעשות עם זה, ושיסתדר לבד.
“הבנתי שלאף אחד לא ממש אכפת ששופכים לי מים על המיטה או שמעלימים לי בגדים, אז החלטתי להפוך את זה לבעיה של כולם”.
וכך, בכל פעם שנעשה לו משהו, הוא עשה את זה לכל הקומה.
שפכו לו מים? לכולם נשפכו מים. נעלמה נעל? לכולם נעלמה נעל.
לאחר כמה ימים נהפכה לו המיטה – אז לכולם נהפכו המיטות, וכשדבר כזה קורה כל העולם כמרקחה.
“כעת כבר אכפת לצוות” הוא אמר, ואפילו לא הצלחתי לשמוע טרוניה בקולו. “כעת הם יפתרו גם את הבעיה שלי”.
גם אם לא הסכמתי עם השיטה, לא יכולתי שלא להתפעל מהאסטרטגיה.
“רגע”, אמרתי, “כעת נתפסת ושוקלים לזרוק אותך, אז מה הרווחת?!”
“הרווחתי, שכעת הצוות יכול לדעת מי עשה לי את זה”.
“איך?”
“דרכך”.
“למה שלא תלך אתה לספר?”
“כי אני לא יודע מי זה”.
“אז איך אני אדע?”
“תדבר איתם. הם יודעים מי שהלשין עליי, אני לא. ובכן, זה שהלשין עלי הוא זה שהפך לי את המיטה. הוא היחיד מכולם שידע מי הפך את כל המיטות, וברגע שהלשין חשף את עצמו…”
2.
ככל שעוברות השנים, אני מבין כמה מלחמת המפרץ שינתה את העולם.
כן, לא רק את עיראק, לא רק את סוריה ולוב וטוניס, ולא רק את העולם הערבי. העולם כולו שינה את פניו, בגלל מלחמה קטנה ובלתי חשובה לכאורה, שהתרחשה לפני עשרים וחמש שנים, במהלכה כבשה עיראק בהנהגתו של סדאם חוסיין נסיכות בגודל שכונה הנושאת את השם “כווית”.
סדאם חוסיין זרק לכאן ארבעים ומשהו טילים שהרסו כאן כמה וכמה בניינים ובמקביל הפציצה ארה”ב הגדולה את עיראק, הרסה את כל תשתיותיו של העריץ סדאם חוסיין והחלישה אותו עד מאד.
שינוי העולם נעוץ במילים הללו: החלישה אותו עד מאד!
מכאן החל תהליך בלתי נראה של התפוררות פנימית בתוך עיראק. העריץ אמנם הגביר את אחיזתו ואת מעשיו הקשים בתוך עיראק, מה שגרם לבני עמו שלא לסבול אותו עוד ולרצות במותו יותר מכל דבר אחר.
עשר שנים דיממה כך עיראק, וסדאם חוסיין עדיין לא ירד מכיסאו, כפי שבאשר אסאד נותר על כיסאו, וכפי שאזרחי צפון קוריאה לעולם לא יצליחו להפיל את מנהיגם העריץ. מי שיודע איך עובדת דיקטטורה יבין גם מדוע. אם דיבור יכול להוביל להרג משפחתך, אתה לא מדבר. אם אינך מדבר אתה לא יכול להתארגן, אם אינך יכול להתארגן אין לך שום סיכוי להתמודד מול מדינה שכולה צבא. כדי להפיל דיקטטורה צריך כוחות מבחוץ, את אומות העולם, צבאות עם חיילים מאומנים ומאורגנים, שמשאירים את בני משפחתם בביתם ויודעים שלא נשקפת להם כל סכנה אם יפילו את העריץ ואפילו אם לא יצליחו בכך.
מצד שני זו היתה בעיה: בגלל העובדה שמשפחתם של אלה מבחוץ לא היתה בסכנה, לאף אחד לא היה דחוף להפיל את סדאם חוסיין.
3.
איך פותרים את הפלונטר?
גורמים לאומות העולם להרגיש שסדאם חוסיין כן מסכן את האזרחים ואת המשפחות בארה”ב, באירופה ובכל מקום אחר.
איך עושים את זה?
הופכים את כל המיטות בקומה. ולאחר מכן דואגים שזעם העולם יופנה לסדאם חוסיין!
מאמנים 19 טרוריסטים במשך כמה שנים ומוציאים לפועל מגה פיגוע שאפילו לא נתפש בדמיונם של בני האדם. הם משתלטים על 4 מטוסים עמוסי אזרחים אמריקנים ומרסקים אותם על מגדלי התאומים, על הפנטגון ועל הבית הלבן. גם אם האחרון התרסק על ידי נוסעי המטוס, עדיין הם קיבלו את מה שרצו: תחושת אי-ביטחון כלל עולמית, ובפרט בקרב אזרחי ארה”ב, ודרישה חד משמעית לפעול מיידית ובכל הכוח העומד לרשות ארה”ב, הגדולה והחזקה שבמעצמות העולם כדי להגיב ולהכרית את מי שעמד מאחורי הטבח הנורא, ההשפלה הבלתי נתפשת והחמור מכל – הרס תחושת הביטחון של כלל תושבי ארה”ב.
כעת, מה שהם לא יכלו לעשות לסדאם חוסיין – הצליחה ארצות הברית המושפלת והזועמת לעשות. והיא אכן עשתה.
סדאם חוסיין הופל, אחריו מועמר קדאפי ואחריו בתור באשר אסאד.
ושקט השתרר על העולם המוסלמי… כך לפחות חשבו לרגע האסטרטגים המערביים הדגולים.
כיום כולם יודעים כמה טיפשים היו, שכן שניים וחצי עריצים נהרגו, ותחתם קמו מיליונים רבים של ערבים, צמאי דם, שעד כה דוכאו בידי שלושת העריצים הנ”ל, וכעת הם הולכים להטביע את העולם כולו בים של הרס, טרור וחורבן.
4.
העולם שינה פניו. שדה הלחימה השתנה ללא היכר.
לא עוד מדינה נגד מדינה, צבא נגד צבא.
לא עוד קרב על כיבוש טריטוריות.
היום זה אוכלוסייה נגד אוכלוסייה. מאבק פנים-ארצי. החיילים יכולים להיות חמושים ומאומנים, איש לא מתקיף אותם. היעד הוא האזרחים החלשים. לטרוריסטים אין מטוסים ואין צבא. הם יזרקו טילים לתוך מרכזי אוכלוסייה, יפשטו במטרה לרצוח ולהשמיד ולשרוף ולדקור, יטילו פחד ואימה וייהפכו את החיים לבלתי נסבלים או למתים.
ויכולה זו להיות מדינה עם צי של מטוסים ואניות וצוללות ומערכות מכ”מים וציוד לחימה ואפילו נשק גרעיני. זה לא יעזור לה כלום אם אזרחיה נטבחים ברחובות וחייהם אינם חיים.
כך זה בצרפת, כך זה בגרמניה וכך זה הולך להיות בכל אירופה.
5.
אז איפה טעו כולם?
הם ניסו לשנות סדרי עולם.
שם, במלחמת המפרץ, כשארה”ב חשבה שהדבר הכי טוב בשבילה ובשביל העולם זה להפיל את סדאם חוסיין ולא לתת לו להשתלט על כווית.
כשבני אדם מנסים לשנות סדרי עולם, העולם נופל עליהם.
קחו דוגמא מכאן.
כשרבין ניסה להביא למצב שלא יהיו בכלל דקירות, בגלל מספר חד-ספרתי של הרוגים לשנה (עד שנת 92′) הוא גרם לכך שבשנים הבאות נהרגו למעלה מאלף בני אדם בפיגועי טרור מזוויעים.
לטרוריסטים אין כוח לעשות שינויים בעצמם. זה הקרבנות שלהם שעושים את זה בשבילם… בגלל כמה דקירות רבין העביר לפלשתינאים שטח ונשק שהם לעולם לא היו משיגים במלחמה עם אלפי הרוגים מצדם.
המחבלים רוצים את המהומה. הם רוצים שהאויב שלהם יתרגז ויחליט שהמצב לא יכול להישאר כך. שיעשה משהו, אפילו שיפעל נגד המחבל העיקר שיגיב, שלא יישאר במקום.
וזה לכשעצמו הוכחה שמה שצריך, זה לא להגיב, לא לשנות דבר, ולהישאר במקום…
6.
מלחמת המפרץ החלה לגלגל כדור אש, ששינה את פני העולם.
פעם היה את המערב מול המזרח.
ג’ורג’ בוש התערב בדרכי השלטון המשונות של המזרח. הוא חשב שסדאם חוסיין חזק לא טוב לעולם, ולכן צריך לעשותו חלש. לאחר מכן תמרנו אותו להאמין שלעולם טוב יותר בלי סדאם חוסיין בכלל.
במקום זה קיבלנו את אל-קאעידה.
ברק אובאמה היה יותר יצירתי ממנו. הוא היה בטוח שיוכל להפוך את המוסלמים לשוחרי שלום ודמוקרטיה, כאילו יהפוך כושי עורו (אופס).
במקום זה קיבלנו את דאע”ש.
כעת העולם השתגע. מיליארד מוסלמים שרוצים להרוג את כל השאר. הם אולי לא יצליחו להרוג את כולם אבל בטוח יצליחו להרוס את החיים באופן יסודי.
“כי לב מלכים ושרים ביד ד'”.
• הטור ‘אות חיים’ מתפרסם ביתד נאמן